מְאוֹתֶתֶת

טאKילה

New member
מְאוֹתֶתֶת

כְּשֶׁאֲנִי מִסְתַּכֶּלֶת לְתוֹךְ צְלִילוּת עֵינֶיךָ הַמַּחְשָׁבָה שֶׁלִּי נִשְׁעֶנֶת עַל מַרְפֵּקִים בֵּין שְׂפָתֶיהָ אוֹתִיּוֹת רַבָּתִי כּוֹתְבוֹת אוֹתְךָ בְאוֹתִיּוֹת קִדּוּשׁ לְבָנָה. תְּשׁוּקָה מַבְלִיטָה אֶת עַצְמָהּ בְּאוֹתִיּוֹת מֻטּוֹת תְאַוָּה מְטַפְטֶפֶת אוֹתִיּוֹת כְּטַל וּמָטָר וְיָרֵךְ מְחַכֶּכֶת יָרֵךְ מְאוֹתֶתֶת לְיַחַס גּוֹמְלִין.
 

ריקי די

New member
התרפקות

עוד הגשם שׁולה נשימות אחרונות ועננים מתרסקים בִּצעקה, אתה ידעת להבּיט אל האור המסתתר, לכרוֹע אל שׂערותיי הרטוּבות במין התרפּקות זוֹלגת ללטף צלקות. הפנטזיה שלנו היא המציאות, היא בראשית ואחרית, האפור בין הסערות צלילים נוגעים לא נוגעים בעִמקי טעמים וריחות ללא גבולות. ואני מעפילה אל הפִּעפּוּע החם מגופךָ חוקרת בִּשפתיי נהרות.
 
למעלה