white crane
New member
ל ---cat4
עברתי בעיון רב על השאלות שהצגתה לי ולאחרים בפורים. אחת מהן אם הבנתי נכון היא התפיסה של היינ-יאנג. אם השאלה כשורה לזה , אשמח לחלוק איתך את הידע שלי בנושא. וכמובן שהו הידע שלי ואין לי עליו הוכחות מעבר להבנה , אבל לתשובה. היין והייאנג מגיעים מהמזרח, ומסמלים את שני הקטבים של כל דבר. היין - הניקבי והייאנג הזיכרי חושך --------- אור קור ולחות ---- חום ויובש הכוח שבספיגה פנימה--- והכוח בפריצה החוצה מינוס ------------------ופלוס (כמו בזרימת חשמל) וכו`.... הרעיון שמאחורי זה הוא שבכל דבר בבריאה שני יסודות אלה מתקיימים כאשר יש זרימה הרמונית בינהם. שום דבר לא יכול להתקיים ללא השילוב של שני אלמנטים אלה היין והייאנג. מדברים פיזיים כמו חשמל, הפריה ולידה, ועד דברים יותר ערטילאיים כמו יצירה ביצוע של חלום או רעיון . כאשר בדוגמא אחרונה זו החלום או הרעיון הוא בעל יסוד ייני - מתכנס פנימה ופאסיבי, והביצועה הוא בעל יסוד יאנגי- פורץ החוצה ואקטיבי. כל פעולה בחיי היום יום שלנו גם היא דורשת את שילוב הכוחות הללו. מסכנה, או יותר נכון תהייה... אם כך האם יש טוב? האם יש רע? האם האור והלבן הם טובים או החשוך והשחור הם רעים? לדעתי לא הם פשוט הם והפירוש שלהם והדואליות שנוצרה היא בהגדרות שאנחנו נתנוו. רק כדי להוסיף להשוואה היין - הצבע השחור שבסמל הוא גם סמל לתוהו ובוהו הכאוס הגדול ממנו הכל התחיל והיאנג - הלבן שבסמל מסמל את הסדר והצורה וההגיון שהיתהוו כאשר הדברים לבשו צורה מתוך הכאוס. טוב, זה לשאלה הזו. שהיתה כמובן קלה יותר מהשאה הבאה שלך, למה אנחנו כאן? והתשובה? בכנות? אין לי אחת ברורה. גם אני תוהה על כך כבר זמן רב (אך לא באבססיביות יש לי חיים שלמים לחיות) וכן מה שענו לך בעבר כבר שמעתי ויש לזה כמובן מקורות בודהיסטיים וקבליים - קרמה , גילגולים תיקון, נירוונה וכו`. יש גם גישות אחרות לשאלה הזו , קצת פחות סימפטיות לטעמי אבל גם הן גישות. הסיפור הוא שהבורא של ייקום זה לא יכול היה לראות עצמו וללמוד את עצמו ולכן בעצם העולם נברא- דמיין מעין מראה המשקפת את הבורא המתנפצת למיליארדי חלקיים כשכול אחד מהם משקף בעצם חלק מאותו ישות שלמה שנקראה בורא.וכך בעצם על הבריאה , וכל מי שמאכל אותה לצבור ניסיון חיים וליגדול כך שתוחל בסופו של דברלשקף את הבורא וכך הוא יוכל ללמוד את עצמו. יש גישה נוספת על מהות הבריאה וקייומינו - אותה לא אפרט כאן , מורכב מידי אבל ניתן לקרוא על כך בסיפרו של קסטנדה - מתנת הנשר. וכמובן יש את הגישה שמבוטאת באופן `מסחרי` בסרט מטריקס - גם היא מקושרת לספריו היותר מאוחרים של קסטנדה. ואשר לי? אם אתה שואל, אני מאמין , כרגע לפחות שהחיים הם משחק. וצריך לשחק את המשחק של חייך.לצאת וללמוד ולגדול לאן? אני לא יודע אבל אני מרגיש את הדחף שיש מעבר, מעבר לשיגרת החיים מעברלחמשת החושים (גם התנסתי בכך על קצה המזלג). אבל בסופו של דבר משחק. מנצחים קצת, מפסידים קצת אבל תמיד מתקדמים על הדרך (וכאן באה תפיסה חדשה לגמרי - הטאואיזם והזן, אבל זה כבר סיפור אחר. שלך בידידות העגור הלבן
עברתי בעיון רב על השאלות שהצגתה לי ולאחרים בפורים. אחת מהן אם הבנתי נכון היא התפיסה של היינ-יאנג. אם השאלה כשורה לזה , אשמח לחלוק איתך את הידע שלי בנושא. וכמובן שהו הידע שלי ואין לי עליו הוכחות מעבר להבנה , אבל לתשובה. היין והייאנג מגיעים מהמזרח, ומסמלים את שני הקטבים של כל דבר. היין - הניקבי והייאנג הזיכרי חושך --------- אור קור ולחות ---- חום ויובש הכוח שבספיגה פנימה--- והכוח בפריצה החוצה מינוס ------------------ופלוס (כמו בזרימת חשמל) וכו`.... הרעיון שמאחורי זה הוא שבכל דבר בבריאה שני יסודות אלה מתקיימים כאשר יש זרימה הרמונית בינהם. שום דבר לא יכול להתקיים ללא השילוב של שני אלמנטים אלה היין והייאנג. מדברים פיזיים כמו חשמל, הפריה ולידה, ועד דברים יותר ערטילאיים כמו יצירה ביצוע של חלום או רעיון . כאשר בדוגמא אחרונה זו החלום או הרעיון הוא בעל יסוד ייני - מתכנס פנימה ופאסיבי, והביצועה הוא בעל יסוד יאנגי- פורץ החוצה ואקטיבי. כל פעולה בחיי היום יום שלנו גם היא דורשת את שילוב הכוחות הללו. מסכנה, או יותר נכון תהייה... אם כך האם יש טוב? האם יש רע? האם האור והלבן הם טובים או החשוך והשחור הם רעים? לדעתי לא הם פשוט הם והפירוש שלהם והדואליות שנוצרה היא בהגדרות שאנחנו נתנוו. רק כדי להוסיף להשוואה היין - הצבע השחור שבסמל הוא גם סמל לתוהו ובוהו הכאוס הגדול ממנו הכל התחיל והיאנג - הלבן שבסמל מסמל את הסדר והצורה וההגיון שהיתהוו כאשר הדברים לבשו צורה מתוך הכאוס. טוב, זה לשאלה הזו. שהיתה כמובן קלה יותר מהשאה הבאה שלך, למה אנחנו כאן? והתשובה? בכנות? אין לי אחת ברורה. גם אני תוהה על כך כבר זמן רב (אך לא באבססיביות יש לי חיים שלמים לחיות) וכן מה שענו לך בעבר כבר שמעתי ויש לזה כמובן מקורות בודהיסטיים וקבליים - קרמה , גילגולים תיקון, נירוונה וכו`. יש גם גישות אחרות לשאלה הזו , קצת פחות סימפטיות לטעמי אבל גם הן גישות. הסיפור הוא שהבורא של ייקום זה לא יכול היה לראות עצמו וללמוד את עצמו ולכן בעצם העולם נברא- דמיין מעין מראה המשקפת את הבורא המתנפצת למיליארדי חלקיים כשכול אחד מהם משקף בעצם חלק מאותו ישות שלמה שנקראה בורא.וכך בעצם על הבריאה , וכל מי שמאכל אותה לצבור ניסיון חיים וליגדול כך שתוחל בסופו של דברלשקף את הבורא וכך הוא יוכל ללמוד את עצמו. יש גישה נוספת על מהות הבריאה וקייומינו - אותה לא אפרט כאן , מורכב מידי אבל ניתן לקרוא על כך בסיפרו של קסטנדה - מתנת הנשר. וכמובן יש את הגישה שמבוטאת באופן `מסחרי` בסרט מטריקס - גם היא מקושרת לספריו היותר מאוחרים של קסטנדה. ואשר לי? אם אתה שואל, אני מאמין , כרגע לפחות שהחיים הם משחק. וצריך לשחק את המשחק של חייך.לצאת וללמוד ולגדול לאן? אני לא יודע אבל אני מרגיש את הדחף שיש מעבר, מעבר לשיגרת החיים מעברלחמשת החושים (גם התנסתי בכך על קצה המזלג). אבל בסופו של דבר משחק. מנצחים קצת, מפסידים קצת אבל תמיד מתקדמים על הדרך (וכאן באה תפיסה חדשה לגמרי - הטאואיזם והזן, אבל זה כבר סיפור אחר. שלך בידידות העגור הלבן