ל"פלאוור קינג", גמ :

[fannygirl]

ל"פלאוור קינג", גמ :

מאחר ואני לא מבקרת בפורום כל יום הצטברו מס´ דברים אליהם אני רוצה להגיב: 1. פלאוור קינג-לגבי המדיניות הקודמת בהדבקות אני מניחה שקיבלת תשובות, שבעיקרון הן די נכונות לגבי התפתחות המחקר והגיל של החולים שיוצרת סוגיות חדשות שקודם לכן לא נתנו אליהם את הדעת. בכל אופן אני מרגישה באופן אישי שהמפגשים האלה תרמו לי מאוד ולא ניתן לכמת את ערכם. את עמדותיי המאוד מגובשות בנושא, עם כל המורכבות קשה לי להסביר ולפרט בפורום הזה (תרתי משמע) ולכן אסתפק בעצם העובדה שאני זו שעומדת מאחורי יוזמת הפעילויות בשילוב עם הפצת המגבלות - הסק מכך לגבי מורכבות הענין. 2. לתהייתך כיצד האיגוד נוקט עמדה ברורה בסוגיה כ"כ מורכבת וכבדת משקל-כמו שאתה בוודאי יודע ה"איגוד" הוא לא איזה ישות ערטילאית, אמורפית - הוא קבוצה שמורכבת מאנשים עם דעות כאלו ואחרות שמחליטים החלטות גם אם לא כולם תמימי דעים. אני חושבת שאם קיימת החלטת רוב לגבי סוגיה מסויימת גם אם היה קשה להגיע אליה, אך הושקעו זמן, מחשבה יצירתית של כל אחד ואחד ממקבלי ההחלטות - נגזרת דרך פעולה ולכל אחד נשמרת יכולת הבחירה האם להשתתף או לאו. אגב, איך חיי האבהות ? שיהיה לך בהצלחה רבה במסע החדש.

 

[גמ]

פאני

פאני , איני יודע למה, אולי הסיבה נעוצה במבנה אישיותי, אך כל פעם שאני קורא את דברייך ומשפטייך הרבים הפזורים בתשובתך אני חש שהרבה מילים אך מעט תוכן. את מדברת בקלישאות "סיאפיות" ולא מצרפת ולו הנמקה אחת על מנת להסבירן. להערכתי את מנסה יותר לשעשע ופחות לענות. לפעמים זה נחמד אך לפעמים צריך גם לנסות לטפל בנושאים קצת יותר לעומק. ניסיתי לשאול אותך שאלות על מנת לנסות להבין את ההחלטה ואת עונה לי שאנשים חשבו והחליטו. אני מקווה לפחות שבעת שהחליטו היה קצת יותר ממה שאמרת בפורום. דברי אינם מהווים נזיפה אלא בקשה להתייחס יותר עניינית לנושאים ,ועיניינית כוונתי להביא נתונים אשר לך כנציגת הבוגרים המעורבת בנושאים יש בנמצא יותר מאשר מי שאינו מעורב. בנושא האבהות, האמת מאד מורכב, אין תחושה כיפית ומספקת יותר מלהחזיק את ילדי על הידיים ולהרגיש את גופו הפצפון כנגד גופי אך הכאב אשר אני חש כאשר הוא מתקפל עם כאבי בטן (קוליק וכאלה) גם הוא קשה מנשוא וצובט את הלב. איני בטוח בכך ברמה הסטטיסטית אך להערכתי אבא "חולה" הנו אבא חששן והסטרי יותר. אני ממש חש כל כאב בטן שלו ומשווה את זה לכאבי בטן אשר חשתי בעבר (סתימת מעיים) ואז אני על סף בכי ואיני יכול לסבול את כאבו. בסה"כ, ניתן לומר שרוב היום אני מסתובב עם חזה מנופח ותחושת הי גדולה שעוד מעט אני חוזר הביתה ומחכה שם משפחה.

 

[ציפלה]

לגמ מדליה אור

דבריך על האבאות ותחושותיך רגשו אותי כמעט עד דמעות, לפעמים משתמשים במינוח "דמי ובשרי" לגבי הילדים שלנו ואתה מגלה עכשיו איך כאבי הבטן של התינוק שלך מסוגלים להפוך את מעיך.אבל חכה לחיבוק הראשון, לשתי ההברות אה בא לשירבוט הראשון שיראה לך יצירת אמנות. הרבה רגעים של עונג ואושר מחכים לך. אם אתם לא מפחדים מעין הרע אולי תשלח לפורום תמונה של היצירה שלכם? מליוני רגעים של אושר שיהיו לכם!!!!! דליה