ג´ייסי יקרה!
ג´סי שלום אנחנו מדברים עם מושגים שונים, למשל: את מייחסת לי רצון של סגר ואני מדבר על סגירת הגבול בינינו לבין השטחים, אין יוצא ואין בא, לא יהודים ולא פלסטינים. כדי להסביר לך את כל קו המחשבה שלי אצטרך לכתוב מחדש את כל ההודעות, מדובר בכמה אלפים, שהעליתי אל הפורום. אין יותר קל מאשר שתדפדפי אחורה ושם תמצאי את כולן לבד ואשמח לענות להערות שיהיו לך בהודעות החדשות שלי. בכל זאת אתן לך הפעם את הבסיס שעומד מאחרי ההצעה שלי לנסיגה חד צדדית ללא שלום: התעוזה והמחשבה היו חלק בלתי נפרד מהצלחתנו הלאומית הן בגולה והן בארצנו המתחדשת. הצרה שלנו היום היא עם מנהיגינו שלא אומרים לעם את האמת: אין פתרונות מהירים. אין פתרונות צבאיים. החוסן הלאומי מתגלה לא ביכולת להכות את היריב לא הבחנה וללא מחשבה של מספר צעדים קדימה, אלא ביכולת לעמוד על הדברים הנכונים. השלום בוא יבוא ואם הוא מסרב לבוא לפני הנסיגה אזי עלינו לסגת ולהמתין לו, וגם אם יתמהמה הרי שהוא בוודאי יבוא עם בוא המשיח. הצורך בעמידה לטווח ארוך, אינה מחייבת אותנו לחיות בתוך השטחים הפלסטינים שמעבר לקו הירוק. עמידה לטווח ארוך אינה מאפשרת לנו לתת בידי ערפאת את היוזמה וכושר ההכרעה המדיני ואילו אנחנו נעמוד כצופים מהצד מצפים למוצא פיו. המשך המצב הקיים הוא לרעתנו. תראי לאיזה אבסורד הגענו: כל מנהיג ישראלי, ברק ושרון ואלו אשר יבואו אחריהם, מתחננים לערפאת שיפסיק את האש והוא יקבל מידיהם, מי פחות ומי יותר, חלקים מהשטחים או שירשו לו להקים מדינה עצמאית כבר עכשיו. באין יכולת הכרעה לאף אחד מהצדדים, חובה עלינו ליטול את היוזמה לידינו. ישראל שמלפני 67 עמדה בפני סכנות יותר גדולות מאשר הסכנות המציבים בפנינו הפלסטינים, למרות שביססנו את כוחנו הצבאי על גבולות הקו הירוק, הצלחנו לבנות כאן מדינה משגשגת. חברה ללא המתחים הקיימים היום. חברה מלוכדת אל מול כל סכנה בלתי צפויה. מאז-67´ שקענו בתרדמה אווילית שכביכול ביססנו את מעמדנו באזור בכוח הנשק. השקיעה שלנו תמשיך ותעמיק אם נמשיך להתבסס על מלאכת הכוח שהציב בראש הסולם את האיוולת שנקראת התנחלויות. הראש היהודי מתחיל להתנוון ואם לא נעשה צעדים להתאושש מהמצב אליו נקלענו, בחלקו הגדול באשמתנו, נראה בקרוב את הייאוש אוחז בכל חלקי העם, ימין ושמאל כאחד וסימנים לכך, במו עיניך, את יכולה לראות כבר עכשיו. דעתי הצנועה אומרת: גם אם נצליח להשיג שלום, קו הגבול יעבור סמוך לקו הירוק וכל הפרה של ההסכם תעמיד אותנו שוב בפני הקשיים בהם אנו נמצאים היום, אלא מאי – הסכם כזה, כפי שנראה היום, הוא רחוק מהמציאות העכשווית וגם הקזת דם הדדית לא תשנה מציאות זו. לא צריך לחכות 18 שנה, כמו בלבנון, כדי שנבין שאין לנו מה לחפש בשטחי יש"ע. חזרה אל הקו הירוק, אינה מסכנת את הביטחון, נהפוך הוא. ישראל בגבולות 67 תהיה חזקה הרבה יותר מאשר היום הן בשל העוצמה המוסרית הפנימית והן מבחינת מעמדנו בקרב אומות העולם. באין הסכמה בתוך העם קיימת סכנה שבכל מלחמה עתידית, חלילה, אנו עשויים לקבל מכה אנושה, גם אם לא נפסיד את המלחמה. אתם אינכם זוכרים, כנראה, את מלחמת לבנון. 700 הרוגים (רק במהלך המלחמה) בלי שלאויב (עד היום לא ברור מי היה האויב) יהיו אפילו טנק או מטוס אחד. חזרה אל הקו הירוק, תאפשר לנו לסגור הרמטית את הגבול אין יוצא ואין בא וימנע את רוב הפיגועים בתוך הארץ, מה שהמתנחלים אינם מאפשרים כיום! לסיכום: הקו הירוק הוכיח את עצמו: הן כגבול בר-הגנה והן כגבול בעל יכולת הרתעה, כמו שקרה במלחמת סיני וכן במלחמת ששת הימים. לגיטימי מאוד שלא תסכימי עם עמדתי. אגב, רוב העם יהיה מלוכד באי-הסכמה זו, אך אני מקווה שלא נצטרך להמתין לאליהו, כמו שנאמר בתלמוד, כדי שיכריע בוויכוח בינינו. כך או כך, הפתרון צועד לקראתנו במהירות בין אם הוא יפוצץ את המציאות אל מול פנינו ובין אם יביא אותנו אל המנוחה והנחלה.
