ל"ג בעומר - זוית אחרת
בספרות החסידית רווח המשל הבא:
מעשה בבן מלך שסרח וגלה מעל שולחן אביו, למקום כפרי ונידח, בין אנשי שדה בורים אשר לא יידעו בין ימינם ושמאלם,
ושמעו של המלך הרם והנשא לא היגיע עדיים.
לימים נכמרו רחמיו של המלך על בנו ושלח ביד איש עיתי לבשר את בנו על כי קרבה שעת גאולתו, ואשר בתוך כירח ימים ישלח להחזירו על מכונו כמקודם.
הבן כשמעו את דברי השליח וישמח שמחה גדולה עד מאוד, ויחפוץ מאוד לחוג חג עם חבר מריעיו הטיפשים,
אבל הם טיפשים המה, ואין להם תבונה להבין את רוב אושרו המצפה לו בבית המלך.
הלך וטרח, ובשארית כספו קנה מיני מאכל ומשתה משובחים, והזמין את שכיניו לאכול עמו חינם.
הם קיפצו ורקדו והוא קיפץ ורקד.
הם רקדו על כוס המשקה שבידם, והוא רקד על הבשורה שנתבשר בו..
ולמה נזכרתי בסיפור הזה?
כי זה שנים ועידנים שהיום הזה (ל"ג בעומר) ממלאים אותי רגשי תיעוב (לא פחות) עמוקים כלפי החג המוזר, החגיגה המיותרת, החוגגים המיוזעים.
כאבל בין שושנים אני מסתובב בין אקסטזת הצהלה בשכונה, ובתוך שאגות השמחה במירון, וכולי הרהורים נוגים על מותר האדם מן הבהמה, ולפעמים על המרחק בין גג ציון הרשב"י לחצר תולדות אהרון, (שלא תדעו).
השנה נראה לי - לא עוד.
לא אתן לעובדות ההסטוריות, לטפשות מעבירי המסורה, לעדר המאמינים הפתי,
להרוס לי את ההזדמנות לעשות את מה שבעצם אסור לעשות בציבור החרדי במשך השנה,
- לשמוח סתם ללא סיבה, להתפרע בדבקות עם מוח קפוא ולשאוג, לא משנה מה.
אז אם תהיו שם ותראו מישהו עומד על המעקה בכניסה, הלום קרב ריקוד,
תדעו שזה זמני עד שהוא יחזור לדכאון הרגיל שלו.
כמו שאר האנשים שם.
נסיעה טובה לי ולכל עם ישראל.
בספרות החסידית רווח המשל הבא:
מעשה בבן מלך שסרח וגלה מעל שולחן אביו, למקום כפרי ונידח, בין אנשי שדה בורים אשר לא יידעו בין ימינם ושמאלם,
ושמעו של המלך הרם והנשא לא היגיע עדיים.
לימים נכמרו רחמיו של המלך על בנו ושלח ביד איש עיתי לבשר את בנו על כי קרבה שעת גאולתו, ואשר בתוך כירח ימים ישלח להחזירו על מכונו כמקודם.
הבן כשמעו את דברי השליח וישמח שמחה גדולה עד מאוד, ויחפוץ מאוד לחוג חג עם חבר מריעיו הטיפשים,
אבל הם טיפשים המה, ואין להם תבונה להבין את רוב אושרו המצפה לו בבית המלך.
הלך וטרח, ובשארית כספו קנה מיני מאכל ומשתה משובחים, והזמין את שכיניו לאכול עמו חינם.
הם קיפצו ורקדו והוא קיפץ ורקד.
הם רקדו על כוס המשקה שבידם, והוא רקד על הבשורה שנתבשר בו..
ולמה נזכרתי בסיפור הזה?
כי זה שנים ועידנים שהיום הזה (ל"ג בעומר) ממלאים אותי רגשי תיעוב (לא פחות) עמוקים כלפי החג המוזר, החגיגה המיותרת, החוגגים המיוזעים.
כאבל בין שושנים אני מסתובב בין אקסטזת הצהלה בשכונה, ובתוך שאגות השמחה במירון, וכולי הרהורים נוגים על מותר האדם מן הבהמה, ולפעמים על המרחק בין גג ציון הרשב"י לחצר תולדות אהרון, (שלא תדעו).
השנה נראה לי - לא עוד.
לא אתן לעובדות ההסטוריות, לטפשות מעבירי המסורה, לעדר המאמינים הפתי,
להרוס לי את ההזדמנות לעשות את מה שבעצם אסור לעשות בציבור החרדי במשך השנה,
- לשמוח סתם ללא סיבה, להתפרע בדבקות עם מוח קפוא ולשאוג, לא משנה מה.
אז אם תהיו שם ותראו מישהו עומד על המעקה בכניסה, הלום קרב ריקוד,
תדעו שזה זמני עד שהוא יחזור לדכאון הרגיל שלו.
כמו שאר האנשים שם.
נסיעה טובה לי ולכל עם ישראל.
