השיתוף שלי ../images/Emo141.gif
תודה שפרד ומיכאל על הפסוקים הכה נכונים אשר הבאתם. הסיפור אשר הבאתי בא כדי לחדד את המסר שאני רוצה להעביר, שבכל צרה שאנו נתקלים בה. שלפעמים אנו מרגישים חסרי אונים ולא יודעים מה לעשות או שכבר נגמרו לנו הכוחות אז לפנות לאלוהים ולשתף אותו בבעיה כי אלוהים שומע ויודע מה עובר עלינו... אני התנסיתי בחוויה הזאת לא מזמן, הייתה לי בעיה והייתי כל הזמן מתפללת ומדברת עם אלוהים עליה וביקשתי ממנו כוחות כדי לעבור את הבעיה הזאת ואחרי כמה זמן הכל הסתדר... והיום אני מודה לאלוהים על העזרה והתמיכה שלו בי
הסיפור הולך כך: לפני כמה חודשים התחלתי לעשות פרויקט פר"ח שכלל עבודה עם ילדים מרקע קשה, מדובר על ילדים שסבלו הרבה בחיים שלהם ובמשך השנים אגרו הרבה כעסים על העולם ועל ההורים שלהם. אני ידעתי למה אני נכנסת אבל שום דבר אינו יכול להכין את הבן אדם לסיטואציה קשה כזאת. מדובר בילדים כועסים, שמתקשרים או דרך מכות או דרך קללות, הרבה זעם יש בתוכם. במפגשים הראשונים נכנסתי להלם טוטאלי, לא ידעתי מה לעשות איתם, שום דבר לא עזר הם לא רצו להשתתף ולא רצו לשתף פעולה, כל הזמן היו מכות בין הילדים וקללות וונדליזם ואף פעילות שעשינו לא הצליחה. הייתי חוזרת הביתה מותשת
ואין בי כוחות לא ללמוד ולא לעשות כלום, ההורים שלי אמרו לי שאם זה קשה מדי אז כדאי שפשוט אוותר על החונכות... הייתי על סף תיסכול, לא אהבתי כשזמן הפעילות הגיע והייתי מחכה לזמן שהפעילות תסתיים ואעלה על האוטובוס עם כאב ראש אדיר ורצון רק לשים את הראש על הכרית. אז התחלתי להתפלל ולפנות לאלוהים הסלע שעליה אני נשענת
הייתי כל יום ראשון הולכת למיסה ומתפללת שם שאלוהים ייתן לי את הכוח לתמוך בילדים המסכנים האלה, ולתת להם להרגיש שהם נאהבים, שייתן לי את המוטיבציה להעניק להם מה שהיה חסר להם במשך השנים וזה הרבה איכפתיות, מודל טוב לחיקוי, ללמד אותם שזה מותר לבכות
ואם משהו מציק להם אז שידברו על זה וייתנו לכאב שלהם לצאת במקום להוציא אותו בדרך שהם רגילים להוציא אותו. הייתי מבקשת מאלוהים שישמור על הילדים כדי שידעו אהבה מהי
שיידעו שיש אנשים טובים שלא יפגעו בהם
וילמדו לאהוב ולתת לאחרים לאהוב אותם. אחרי המיסה הייתי הולכת לפר"ח, כל פעם אחרי התפילה הרגשתי שמשהו משתנה בתוכי שיש איזה כוח שנותן לי דחיפה קדימה, הפכתי להיות אקטיבית יותר וקשובה יותר לילדים. פעם אחרי פעם הסבלנות שלי השתלמה והילדים התחילו לבטוח בנו ולשתף איתנו פעולה. גיליתי שיש צד יצירתי מאוד גדול אצלי, גיליתי כמה שאני סבלנית ויש לי יכולת לדבר לילד כועס, גיליתי כמה שיש לי את הסבלנות להרגיע ילד זועם ולדבר ללבו ולהשפיע עליו... את הכוחות האלה לא ידעתי שהם מצויים בתוכי
התמדתי בתפילות, וכל פעם הייתי מודה לאלוהים על הפעילות שצלחה, וגם על הפעילות שלא צלחה כי אני בטוחה שיש נקודת אור מאחורי כל כישלון, ביקשתי מאלוהים שישמור על הילדים כשאני לא שם
, והתחלתי להגיע ליום שלי בפר"ח עם הרבה חשק ומוטיבציה ואפילו בזמן שלא הגעתי הייתי נורא מתגעגעת לילדים. כיום הילדים הזועמים, שלא רצו לדבר ורק ביטאו את זעמם במכות וקללות כיום מדברים איתי בחופשיות. מצאנו דברים משותפים לנו, הם מספרים לי על היום שלהם ואני מספרת להם על היום שלי.. והם מעריכים את הפעילות ורוצים להשתתף ועושים זאת עם הרבה שמחה בלב, היחסים בין הילדים גם השתפרו וכל האווירה השתפרה כי המתחים ירדו. חודש לפני הסיום, אני במצב אחר לגמרי מאיך שהייתי בהתחלה. אבל הכוח האדיר שהיה בתוכי לתרום לאותם ילדים לא בא ממני אלא מאלוהים כי ברגע שמסרתי את הבעיה שלי לידיו היא נפתרה
אז תודה לך אלוהים היקר
ואנא שמור על אותם מלאכים קטנים שצריכים אהבה וחמלה
