Dangerous Dolphin
New member
לתרגל משפטים
לפעמים,
יש בי את הצורך הפנימי הזה
המטורף הזה שבי שבוער ודוחק לצאת מתוכי
להתמרד. לעשות דווקא.
הצורך הזה שמוציא ממני ניצוץ בעיניים
ושפתיים שמתעקלות לחיוך כזה שברור שהוא זומם משהו...
ואז, אני מביטה בך ככה
במבט הזה שלי
עם הלחיים האלו, והגומות בצדדים
בחיוך מלא רגש
ואהבה
ורעב.
ואני מרגישה בקצות האצבעות שאני מתכוננת לעשות משהו
בניגוד לחוקים
כמו לקחת את הקיין ולהחזיק אותו בידיים שלי בתנועה מאיימת
וחיוך-ענק-מתגרה שנשלח לעברך,
או כשאתה מבקש ממני להסיר ממך את הג'ינס, ואני אוחזת בקצה החגורה שלך
אוחזת חזק כדי למנוע מעצמי להפליק לך איתה, או אוחזת חזק כדי לתת לצורך הזה , לתת לזרם הזה שמדגדג לי באצבעות לחלוף...
ולפעמים זה רק רגע כזה , עצירה בזמן, בו אתה רגיל שאני משפילה מבט ולא מסתכלת לך בעיניים ואני מביטה בך במבט נוקשה, חד, נועצת עיניי בעיניך ולא מרכינה ראש.
לא קורים הרבה מקרים כאלו, אבל כשזה קורה, אתה כבר יודע שאני זוממת משהו
ומספיק לי מבט אחד בעיניך, מבט אחר כזה, שונה מהרגילים, שלך,
ואני יודעת שעליי לחזור למקומי אחרת אסתבך..
אז אני חוזרת לתרגל משפטים
על 4
על הרצפה
והמשפטים שאתה נותן לי לתרגל, בכלל שונים מהמשפטים שלי.
וקשים הרבה יותר.
בייחוד על 4 כשהחורים שלי נוטפים ממני
והרטיבות הזו כשאני כורעת ככה
אני יכולה להרגיש כל מילימטר בה היא מטפטפת מקצות השפתיים שלי
מטה.. לאט ..לאט..לאט... לירכיים.
רק מחכה שתעביר את אצבעך במעלה הירך שלי, ותרגיש
אתה מרגיש ?
נכון שאתה מרגיש כעת ?
את הטפטוף הזה, המונוטוני הזה..
בשקט הזה מסביב, רק את הטפטוף שומעים.. ואת בליעת הרוק שלי.
טיפה.. ועוד טיפה.. שזולגות מהמקום ההוא עמוק בתוכי
שרוצה לקרוע ת'בשר מבפנים ולהתפרץ החוצה כמו חיה כלואה בכלוב.
לאט לאט הוא מטפטף את עצמו החוצה..
מרטיב את הרצפה הזו
וגורם לכריעה הזו להיות קשה יותר, כי הברכיים מחליקות על הרטוב ששם.
ואתה.. יושב שם .. בחשיכה שאני שרויה בה,
תחת כיסוי העיניים שלי, מתבונן, בוחן, לומד, קורא את ההתנהגויות שלי
לומד נקודות חוזק וחולשה, קם, מעביר אצבע על השדיים שלי
חופן חזק עם כל כף היד,
אנחה נשמעת, "עוד...בבקשה..." חלוש נאמר לאויר ממולי,
השקט חוזר,
הכלבה נאנחת בחוזקה, הכוס מאיים להתפוצץ עוד לפני שנגעת בו בכלל
הכלבה מתנשמת, נושפת , רוטנת , ממלמלת לעצמה חלקי יבבות
מתרגלת נשימות עמוקות, מסדרת ת'ברכיים שתבלגנו לה שם עם המגע הזה
והשלולית על הרצפה, מותחת ת'אצבעות וחוזרת לעמידת מוצא...
על 4
פעורה
חוזרת...
לתרגל משפטים...
דולפינה.
לפעמים,
יש בי את הצורך הפנימי הזה
המטורף הזה שבי שבוער ודוחק לצאת מתוכי
להתמרד. לעשות דווקא.
הצורך הזה שמוציא ממני ניצוץ בעיניים
ושפתיים שמתעקלות לחיוך כזה שברור שהוא זומם משהו...
ואז, אני מביטה בך ככה
במבט הזה שלי
עם הלחיים האלו, והגומות בצדדים
בחיוך מלא רגש
ואהבה
ורעב.
ואני מרגישה בקצות האצבעות שאני מתכוננת לעשות משהו
בניגוד לחוקים
כמו לקחת את הקיין ולהחזיק אותו בידיים שלי בתנועה מאיימת
וחיוך-ענק-מתגרה שנשלח לעברך,
או כשאתה מבקש ממני להסיר ממך את הג'ינס, ואני אוחזת בקצה החגורה שלך
אוחזת חזק כדי למנוע מעצמי להפליק לך איתה, או אוחזת חזק כדי לתת לצורך הזה , לתת לזרם הזה שמדגדג לי באצבעות לחלוף...
ולפעמים זה רק רגע כזה , עצירה בזמן, בו אתה רגיל שאני משפילה מבט ולא מסתכלת לך בעיניים ואני מביטה בך במבט נוקשה, חד, נועצת עיניי בעיניך ולא מרכינה ראש.
לא קורים הרבה מקרים כאלו, אבל כשזה קורה, אתה כבר יודע שאני זוממת משהו
ומספיק לי מבט אחד בעיניך, מבט אחר כזה, שונה מהרגילים, שלך,
ואני יודעת שעליי לחזור למקומי אחרת אסתבך..
אז אני חוזרת לתרגל משפטים
על 4
על הרצפה
והמשפטים שאתה נותן לי לתרגל, בכלל שונים מהמשפטים שלי.
וקשים הרבה יותר.
בייחוד על 4 כשהחורים שלי נוטפים ממני
והרטיבות הזו כשאני כורעת ככה
אני יכולה להרגיש כל מילימטר בה היא מטפטפת מקצות השפתיים שלי
מטה.. לאט ..לאט..לאט... לירכיים.
רק מחכה שתעביר את אצבעך במעלה הירך שלי, ותרגיש
אתה מרגיש ?
נכון שאתה מרגיש כעת ?
את הטפטוף הזה, המונוטוני הזה..
בשקט הזה מסביב, רק את הטפטוף שומעים.. ואת בליעת הרוק שלי.
טיפה.. ועוד טיפה.. שזולגות מהמקום ההוא עמוק בתוכי
שרוצה לקרוע ת'בשר מבפנים ולהתפרץ החוצה כמו חיה כלואה בכלוב.
לאט לאט הוא מטפטף את עצמו החוצה..
מרטיב את הרצפה הזו
וגורם לכריעה הזו להיות קשה יותר, כי הברכיים מחליקות על הרטוב ששם.
ואתה.. יושב שם .. בחשיכה שאני שרויה בה,
תחת כיסוי העיניים שלי, מתבונן, בוחן, לומד, קורא את ההתנהגויות שלי
לומד נקודות חוזק וחולשה, קם, מעביר אצבע על השדיים שלי
חופן חזק עם כל כף היד,
אנחה נשמעת, "עוד...בבקשה..." חלוש נאמר לאויר ממולי,
השקט חוזר,
הכלבה נאנחת בחוזקה, הכוס מאיים להתפוצץ עוד לפני שנגעת בו בכלל
הכלבה מתנשמת, נושפת , רוטנת , ממלמלת לעצמה חלקי יבבות
מתרגלת נשימות עמוקות, מסדרת ת'ברכיים שתבלגנו לה שם עם המגע הזה
והשלולית על הרצפה, מותחת ת'אצבעות וחוזרת לעמידת מוצא...
על 4
פעורה
חוזרת...
לתרגל משפטים...
דולפינה.
