זיכרון זה נושא מורכב
המובן המקורי של השורש זכ"ר היה כנראה "שם" או אמירה בעלת משמעות דתית שנועדו להנצחה:
זֶה-שְּׁמִי לְעֹלָם, וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר (שמות ג)
הקדמונים ייחסו משמעות רבה לשמו של האדם ולהנצחתו, הן ברמה הסמלית (זכר שמו) והן בהמשך זרעו באמצעות בנים זכרים, ויש טוענים כי יש קשר בין זכר (גבר) לזיכרון.
קליין מעלה גם סברה לקשר עם דק"ר, במובן של "נעיצה" בתודעה, ויתכן שבמקור היה אפילו חפץ טקסי כלשהו שנועד למטרה זו
מכאן התפתח המובן לכמה כיוונים קרובים:
- העלאת משהו מהעבר: וַיְדַבֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים, אֶת-פַּרְעֹה לֵאמֹר: אֶת-חֲטָאַי, אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם (בראשית מא)
- לקרוא בשם: וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ (שמות כג)
- ההיפך מלשכוח: וְלֹא-זָכַר שַׂר-הַמַּשְׁקִים אֶת-יוֹסֵף, וַיִּשְׁכָּחֵהוּ (בראשית מ)
- לוודא שמשהו יקויים כמובטח: זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ (שמות לב) - כאן קשה להניח שמשה חושב שה' יכול לשכוח משהו...
כל המובנים האלה עדיין קיימים בשפה, ואנחנו משתמשים בכולם ומבינים את הכוונה לפי ההקשר.
עם זאת, כאשר אנחנו "מזכירים" למישהו את הפגישה מחר, אנחנו כאילו לא סומכים עליו או חוששים שהוא לוקה באלצהיימר, ולכן אנחנו מעדנים את המסר ורק "מתזכרים"