לתואר שני
לא רוצה לקרוא לך עצבות.
שני דברים: הילדה שאהבת עוד קיימת בך. פשוט כרגע העננים והבלאגן קצת מפריעים לך לראות. אני אסביר לך איך נראית לי הבעיה: יש בך את הצד הזה, שעוד זוכר מה אהבת בך. כרגע יש בך גם צד אחר שקיבל את רוב הכוח שלו והתוכן שלו מהחוץ, מאיך שהחברה משקפת לך את עצמך. החלק השני מכסח לך את הצורה. אל תתני לו להשלים את המשימה. דבר שני: אם יש אנשים שאוהבים אותך ואכפת להם ,כמו החברים שלך, כמו אחיך, אז אולי בכל זאת יש משהו ששווה בך, ששוה שיאהבו אותך. דבר שלישי: העובדה שלא רצית לראות את החברים שלך, לא נובע מזה שאת רעה. עד כמה שזה מוזר - בדיוק ההיפך. בגלל שכל כך אכפת להם ממך, בגלל שאת אוהבת אותם, את חרדה להם. בגלל שנדמה לך שאם תחשבי משהו רע לידם, יקרה להם משהו רע(וזה לא באמת יקרה, את חייבת להכניס לך את זה טוב-טוב לראש. זה אלף-בית.)את לא רוצה להיות איתם. האם לאהוב מישהו כל כך, האם זה שאכפת לך כל כך עד כדי שאת מוכנה לוותר ולהשאר לבד מחשש לשלומם- זה משהו רע? זה מעיד שאת אדם רע? כי לי זה נראה בדיוק ההיפך. לפי דעתי זה מעיד שאת אדם טוב. עצות : 1. אולי זה ישמע לך הצעות מוזרות, אבל יש סיכוי טוב שזה יעבוד. קני שק חבטות. מצב כזה של מלחמה פנימית בתוך עצמנו בתוספת תגובות לא יפות מהסביבה גורם להרבה כעס. קני שק חבטות, ופשוט תכניסי לו אגרופים , תוציאי את כל הכעס:על עצמך,על העולם,על המשפחה, על המצב. זה מאוד משחרר. 2. תרשמי לעצמך פלקטים גדולים ותכתבי באותיות גדולות ותתלי על הקיר בחדר שלך. שם תרשמי דברים כגון: מגיע לי לחיות. אני אדם טוב. ותכתבי גם דברים שאת לא מאמינה בהם, או שנמצאים לך בראש כגון: המחשבות שלי לא יכולות להרוג אף אחד!(באותיות גדולות של טושים) אוהבים אותי! ועוד ועוד דברים( רוצה את הפלקטים שלי שסיימתי להשתמש בהם?
) קודם כל, זה נותן לך תעסוקה. דבר שני :לצייר ,לצבוע זה ריפוי בעיסוק. נותן לנפש להביע את עצמה ,להשתחרר. דבר שלישי: זה נכנס לך לראש יום יום כשאת בחדר שלך. דבר רביעי- זה עובד!!! בקשר לספר- הנה משהו שהחברים יכולים לעשות בשבילך, בלי לראות או להיות איתך למשך זמן. הם בטוח ישמחו שהם יכולים לעזור במשהו. וחוץ מזה-כבר מזמן עברתי את הגיל שלך, ובחיים לא קיבלתי פרחים!!! איזה כיף לך!!! את בטח אדם נחמד! וגם יש לך חברים נחמדים! טוב ,אז כתבתי שיש לי שני דברים ובסוף היה יותר, לא נורא.
לא רוצה לקרוא לך עצבות.