לשפוך את הכל...
היי, אני בחור בן 23, ואני כבר הרבה זמן רוצה לספר למישהו, אבל אין לי למי. נראה לי שרוב הסיפור שלי מוכר לכם, אבל אני צריך לפרוק אותו. פשוט ... גדלתי במשפחה ירושלמית, דתית לאומית "שמאלנית", כלומר שמאל דתי והייתה, ועדיין יש, פתיחות עצומה במשפחה שלי. אני, לעומת זאת, דיי ביישן בנוגע לדברים רגישים. אני נפתח בקלות לאנשים בשכבה החיצונית (אולי בקלות מידי), אבל נוראקשה לי להפתח בעומק. אז, כאשר התחילו תהליכי ההתבגרות שלי הרגשתי סקרן, שונה, כאילו המסלול של כולם לא מתאים לי. לא ידעתי איך לנסח את זה, ופשוט חיפשתי. חשבתי על כל מיני דרכים מיניות שונות, ללא כיוון של ממש, בעיקר באתרי מין באינטרנט (לבושתי אז, ועדיין), כשלבסוף בגיל 16 הבנתי שהמשיכה המינית שלי היא ברובה לגברים. אז הייתה לי חברה שאהבתי מאוד, אבל עקב הביישנות של שנינו או משהו אחר, זה הרגיש לי תקוע, וכשהבנתי את תחושותי המיניות, חשתי שאני משקר לה ומרמה אותה. לא הייתי מסוגל לאמר לה את זה, כך שנפרדתי ממנה בעדינות ככול שיכלתי, כשאני חש רע עם עצמי, והיא פגועה. מאז התפישה שלי התנדנדה כל הזמן, בין זיהוי עצמי כהומו, כנמשך לשני המינים, או שאני נמשך מינית יותר לגברים (אבל לא רק) אבל ריגשית יותר לנשים (אבל שוב לא רק). לעיתים העזתי להודיע לחבר טוב זה או אחר, אבל תמיד אחרי זמן מה הודעתי לו מפורשות שטעיתי והתנערתי מזה. לבסוף כשהייתי בין 18 הודעתי להורים, והם לא דחו אותי ממש, אבל הגדירו לי לחשוב ברצינות אם כך אני מרגיש, משום שהדבר משפיע על כל החיים (זוגיות נורמטיבית של נישואים בעולם הדתי). מכוון שלא הייתה לי תשובה מלאה, שכן נשארו לי כל ההתלבטויות, לבסוף גם בפני ההורים שלי התנערתי מהדבר. למעשה כמו שאני עכשיו חש, אני לא במצב להחליט. הדבר היחיד שאני רוצה הוא זוגיות שבה הצד השני יתמוך בי, אני אוהב אותו והוא אותי (הצד השני יכול להיות גבר או אישה). מה שכן בגלל כל ההתלבטויות האלה, ורגשות האשמה לשני הצדדים (התחושה שאני מרמה את מי שאני יוצא איתו, בן או בת) אני כיום דיי ביישן, וחושש ליצור זוגיות. כיום אני עומד אחרי צבא לקראת לימודים, ונתקלתי במצב שמטלטל אותי עוד יותר. שותף שלי לחודשיים האחרונים גם הוא דתי, שהיה בכיתה יחד עם כמה מחברי הטובים ושהיה מפקד ישיר שלי בצבא, גילה במחשב שלי שאני משוטט באתרי מין הומוסקסואליים, ובעוד אני מקווה שהוא לא יתיחס לזה מהפחד שזה יתגלה, להפתעתי הוא בא אלי וקיים איתי מגע מיני. אני הייתי המום ופשוט קפאתי לחלוטין, פיזית וריגשית, לא ידעתי מה לעשות (זה היה המגע המיני הראשון שלי). אחר כן הטלטלתי בסערות רגשיות מסיביות, וכשניסיתי לברר איתו, הוא סרב להתיחס לזה, נרגעתי מאז מעט. וכשפניתי אליו, בsms ולא בדיבור הוא סרב לדבר מפורשות, הוא הציע שנקיים מגע מיני כשאנחנו רוצים בלי שום השלכה חיצונית. הוא עוזב עוד מעט (אני לומד בירושלים וגר שם, והוא מתחיל ללמוד בטכניון), וכרגע אני מבולבל, אמנם בחדות לא כמו מקודם, אבל יותר לעומק. ברור לי שאין לכם תשובות ברורות לי, אבל פשוט הייתי צריך איכשהו לפרוק את זה.
היי, אני בחור בן 23, ואני כבר הרבה זמן רוצה לספר למישהו, אבל אין לי למי. נראה לי שרוב הסיפור שלי מוכר לכם, אבל אני צריך לפרוק אותו. פשוט ... גדלתי במשפחה ירושלמית, דתית לאומית "שמאלנית", כלומר שמאל דתי והייתה, ועדיין יש, פתיחות עצומה במשפחה שלי. אני, לעומת זאת, דיי ביישן בנוגע לדברים רגישים. אני נפתח בקלות לאנשים בשכבה החיצונית (אולי בקלות מידי), אבל נוראקשה לי להפתח בעומק. אז, כאשר התחילו תהליכי ההתבגרות שלי הרגשתי סקרן, שונה, כאילו המסלול של כולם לא מתאים לי. לא ידעתי איך לנסח את זה, ופשוט חיפשתי. חשבתי על כל מיני דרכים מיניות שונות, ללא כיוון של ממש, בעיקר באתרי מין באינטרנט (לבושתי אז, ועדיין), כשלבסוף בגיל 16 הבנתי שהמשיכה המינית שלי היא ברובה לגברים. אז הייתה לי חברה שאהבתי מאוד, אבל עקב הביישנות של שנינו או משהו אחר, זה הרגיש לי תקוע, וכשהבנתי את תחושותי המיניות, חשתי שאני משקר לה ומרמה אותה. לא הייתי מסוגל לאמר לה את זה, כך שנפרדתי ממנה בעדינות ככול שיכלתי, כשאני חש רע עם עצמי, והיא פגועה. מאז התפישה שלי התנדנדה כל הזמן, בין זיהוי עצמי כהומו, כנמשך לשני המינים, או שאני נמשך מינית יותר לגברים (אבל לא רק) אבל ריגשית יותר לנשים (אבל שוב לא רק). לעיתים העזתי להודיע לחבר טוב זה או אחר, אבל תמיד אחרי זמן מה הודעתי לו מפורשות שטעיתי והתנערתי מזה. לבסוף כשהייתי בין 18 הודעתי להורים, והם לא דחו אותי ממש, אבל הגדירו לי לחשוב ברצינות אם כך אני מרגיש, משום שהדבר משפיע על כל החיים (זוגיות נורמטיבית של נישואים בעולם הדתי). מכוון שלא הייתה לי תשובה מלאה, שכן נשארו לי כל ההתלבטויות, לבסוף גם בפני ההורים שלי התנערתי מהדבר. למעשה כמו שאני עכשיו חש, אני לא במצב להחליט. הדבר היחיד שאני רוצה הוא זוגיות שבה הצד השני יתמוך בי, אני אוהב אותו והוא אותי (הצד השני יכול להיות גבר או אישה). מה שכן בגלל כל ההתלבטויות האלה, ורגשות האשמה לשני הצדדים (התחושה שאני מרמה את מי שאני יוצא איתו, בן או בת) אני כיום דיי ביישן, וחושש ליצור זוגיות. כיום אני עומד אחרי צבא לקראת לימודים, ונתקלתי במצב שמטלטל אותי עוד יותר. שותף שלי לחודשיים האחרונים גם הוא דתי, שהיה בכיתה יחד עם כמה מחברי הטובים ושהיה מפקד ישיר שלי בצבא, גילה במחשב שלי שאני משוטט באתרי מין הומוסקסואליים, ובעוד אני מקווה שהוא לא יתיחס לזה מהפחד שזה יתגלה, להפתעתי הוא בא אלי וקיים איתי מגע מיני. אני הייתי המום ופשוט קפאתי לחלוטין, פיזית וריגשית, לא ידעתי מה לעשות (זה היה המגע המיני הראשון שלי). אחר כן הטלטלתי בסערות רגשיות מסיביות, וכשניסיתי לברר איתו, הוא סרב להתיחס לזה, נרגעתי מאז מעט. וכשפניתי אליו, בsms ולא בדיבור הוא סרב לדבר מפורשות, הוא הציע שנקיים מגע מיני כשאנחנו רוצים בלי שום השלכה חיצונית. הוא עוזב עוד מעט (אני לומד בירושלים וגר שם, והוא מתחיל ללמוד בטכניון), וכרגע אני מבולבל, אמנם בחדות לא כמו מקודם, אבל יותר לעומק. ברור לי שאין לכם תשובות ברורות לי, אבל פשוט הייתי צריך איכשהו לפרוק את זה.