לשנות את המציאות

[arnondavid]

לשנות את המציאות

מחשבה בוראת מציאות הרעיון אינו פסיכולוגי גרידא - שהחושב ומקווה לטוב והוא מצוי בשלווה ומנוחת נפש, זה עצמו מהווה זריקת מרץ ועידוד להיטיב דרכו, לשפר מעשיו ולא להתעצל אלא לעמול ולעשות וממילא יהיה לו טוב - כי המחשבה הטובה מביאה ויוצרת השפעה של טוב עליון על האדם ● מחשבה טובה אינה רק 'זריקת הרגעה', אלא 'תרופה להעלמת הרע', כי גם מי שמצבו האמיתי רע מאוד, לדוגמא מי שמקננת בגופו מחלה קשה או שנגזרה עליו גזירה קשה משמים - אם באמת ובתמים הוא בטוח בטוב והוא מתעלם מהרע ואינו מהרהר בו - הרע יימחק תחשוב טוב ויהיה טוב" - זה פתגמו המפורסם של אדמו"ר הצמח-צדק שהרבי הביאו פעמים אין ספור, תמצית הרעיון הוא שעצם המחשבה האופטימית, עצם האמונה והביטחון שיהיה טוב - מקרבים את הטוב ופועלים שאכן יהיו חיים שמחים ומאושרים. הרעיון אינו פסיכולוגי גרידא - שהחושב ומקווה לטוב והוא מצוי בשלווה ומנוחת נפש, זה עצמו מהווה זריקת מרץ ועידוד להיטיב דרכו, לשפר מעשיו ולא להתעצל אלא לעמול ולעשות וממילא יהיה לו טוב - כי המחשבה הטובה מביאה ויוצרת השפעה של טוב עליון על האדם: יהודי שיש לו מחשבה טובה, שהוא סומך ובוטח בה' שיהיה לו טוב, שהוא יחלצו ויצילו מכל צרה וצוקה - אכן יתהפך מצבו לטובה, כמו שכתוב "הבוטח בה' חסד יסובבנהו", שעל-ידי הביטחון בה' זוכים שחסדי ה' יסובבו ויקיפו אותו. כי אפילו מי שחטא ומשמים פסקו לו עונש, הרי בכוח המחשבה שיהיה לו טוב - הביטחון הפנימי והאמיתי בה' שיעשה לו טוב - יתהפך דינו לטובה. הסומך באמת על הקב"ה, זה עצמו מעורר את חסדי ה' ורחמיו, כדברי ה"חובת הלבבות": הקב"ה עושה טוב אפילו למי שלא מגיע לו בזכות המחשבה והביטחון הגמור בה'. אם-כן מחשבה טובה אינה רק 'זריקת הרגעה', אלא 'תרופה להעלמת הרע', כי גם מי שמצבו האמיתי רע מאוד, לדוגמא מי שמקננת בגופו מחלה קשה או שנגזרה עליו גזירה קשה משמים - אם באמת ובתמים הוא בטוח בטוב והוא מתעלם מהרע ואינו מהרהר בו - הרע יימחק, הגזירה הרעה תבוטל, המחלה הקשה תעלם ובחסדי ה' ישוב לאיתנו ברוב נחת לאריכות ימים ושנים טובות בבני חיי ומזוני רוויחי. להפוך תאנה שחורה ללבנה הדבר ניכר בהלכה מענינת בעניני תרומות הניתנים לכהנים, המוזכרים בפרשת השבוע - קרח[ii]: "תרומה" מותרת באכילה רק לכוהנים ולא לשום אדם אחר. הדין אומר ש"תרומה בטלה במאה ואחד", כלומר אם פרי של תרומה נפל לכלי שיש בו לפחות מאה פירות חולין, התרומה מתבטלת וכל הפירות שבכלי מותרים באכילה לכל אדם ולא רק לכהנים[iii], אבל אם פרי של תרומה נפל לכלי שיש בו פחות ממאה פירות חולין, כל הפירות נעשים ספק תרומה ("מדומעות"), והם אסורים באכילה לישראל אלא רק הכהן יכול לאוכלם, כדין ספק תרומה המותרת באכילה רק לכהנים. אולם בכלי שיש בו מאה תאנים משני גוונים - חמישים לבנות וחמישים שחורות ונפל לתוכו תאנה אחת של תרומה, לבנה או שחורה, במקרה זה - אומרים רבי עקיבא ורבי אליעזר - שאין "ביטול במאה ואחד", כי למרות שהוא התערב במאה תאנים, הרי הספק הוא רק על חמישים מתוך המאה, כי אם התאנה של התרומה היא שחורה - חמישים התאנים הלבנות אין עליהם שום ספק תרומה והן מותרות באכילה לכל אדם ללא חשש, וכן אם תאנת התרומה שנפלה היא לבנה - חמישים התאנים השחורות אינן בספק והן מותרות באכילה לכל, ממילא במצב שכזה אין דין של בטל "במאה ואחד", לכן חמישים התאנים שהם בצבע זהה לתאנת התרומה אסורות באכילה לישראל מספק תרומה, והן חייבות להאכל רק על-ידי כהן. [אבל לדעת רבי יהושע במשנה גם במצב זה יש ביטול במאה ואחד, שהרי אם ירסקו את התאנים ויערבו את כולם לעיסה אחת, לא יבחינו ויבדילו בין השחור ללבן, הכל יהיה מעורב יחד ואז התאנה של התרומה תהיה מעורבת במאה, והכל יהיה מותר באכילה לישראל[iv]]. אולם מוסיף רבי עקיבא[v]: אם בעל הבית אינו יודע מה היה צבע תאנת התרומה שנפלה לתוך כלי התאנים, שחורה או לבנה - מחשיבים זאת לעירוב של אותה תאנה בכל מאה התאנים (בחמישים השחורות ובחמישים הלבנות) וממילא תאנת תרומה מתבטלת במאה ואחד - והכל מותר באכילה לישראל3 [כי מצב זה נחשב שתאנת התרומה התערבה בכל מאה התאנים, שהרי הספק הוא על כל מאה התאנים שבכלי - גם על הלבנות וגם על השחורות, ממילא יש כאן ביטול במאה ואחד]. זאת ועוד נאמר בתלמוד ירושלמי[vi] שלדעת רבי יהושע אפילו אם בעת שתאנת התרומה נפלה לתוך הכלי עם מאה התאנים של החולין שחציין לבן וחציין שחור - ידע בעל הבית את צבע תאנת התרומה, וממילא באותה שעה הספק והאיסור חל רק על מחצית ממאה התאנים של החולין, החצי השחור או הלבן, וממילא אין כאן ביטול במאה אלא רק בחמישים, ולכן החמישים היו אסורות באכילה לישראל, בכל זאת, אם לאחר מכן בעל הבית שכח מה היה צבע תאנת התרומה - זה נחשב לעירוב במאה ואחד - והכל מותר באכילה3. מכאן למדים דבר מופלא על העוצמה האדירה של המחשבה לבטל ולהעלים דברים לא טובים: אפילו במקום שיש מציאות ממשית של איסור, שהרי התערבה תאנה של תרומה, שחורה או לבנה בחמישים תאנים בגוון שלה, ונקבע איסור הלכתי ברור, אסור לישראל לאכול אותם, בכל זאת אם במחשבה לא זוכרים את הדבר הגורם לאיסור, שנשתכח צבע תאנת התרומה - הרי השכחה מעלימה את הכוח הגורם לאיסור אכילה, והיא מתירה את אכילת התאנים לכל אדם! ואלו הם הדברים האמורים בתחילת המאמר: מחשבה טובה בכוחה להפוך את מצב מקצה לקצה, מרע לטוב, גם אם חלילה יש רע אמיתי ולא דמיוני, ואפילו שיש לרע עוצמה אדירה, זו גזירה משמים שיהיה רע, הרי עצם המחשבה והתקווה לטוב השכחה וההתעלמות מן הרע, משנה את רוע הגזירה והופכת אותו לטוב בפועל ממש. ומן הטוב למדים אל הרע עד כמה צריכים להיות זהיר ממחשבה בלתי טובה - שהיא עלולה להיות גורם ליצור דבר אסור, אבל מחשבה טובה, הרי אדרבה "מרובה מדה טובה ממדת פורענות", היא הופכת רע לטוב. מכאן שצריך תמיד לחשוב בטובתו של הזולת, וחלילה לא ברעתו, ועצם מחשבה זו תועיל להיטיב לו. מחשבה טובה שהנה הנה משיח בא הדבר הטוב ביותר שעם ישראל והעולם כולו מחכה וממתין לו זה ביאת המשיח. ימות המשיח הם הימים הטובים והמאושרים ביותר גם במימד הגשמי וגם במימד הרוחני. - כדברי הרמב"ם בסוף ספרו, שהשבוע סיימו אותו רבבות אלפי ישראל "ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות שהטובה תהיה מושפעת הרבה וכל המעדנים מצויין כעפר ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" - מה הדרך למהר ולהחיש את ביאת המשיח - המחשבה והתקווה שהנה הנה זה בא: כשעם ישראל יחשוב בביאת המשיח הקרב ובא, שהנה הוא עומד את כתלינו ומציץ גו', הרי עצם המחשבה שביאתו קרובה היא היא הממהרת ומחישה את בואו והתגלותו, נאו ממש. אשמח לעזור לכם, כנסו לאתרי: www.hitkashroot.com או לאימייל שלי [email protected] לדוד

 

[נומלה]

חפרת

חן אומרת את זה בהרבה פחות מילים

 

[מריוס זכריה]

הבנתי כרגע משהו חשוב!

אם מחשבה בוראת מציאות, אז אחרי שראיתי את הפוסט שלך הבנתי איך נוצר האינסוף! אשמח אם תוכל להרחיב מעט יותר. מריוס

 

[Master Stav]

אתה טועה ...!!!

זוהי ההוכחה המדעית ה שבין שתי נקודות יכולים לעבור הרבה יותר מאשר קו אחד . והוא לא יכול להרחיב ......זה גלש אל מעבר לקצה .

 

[נומלה]

את זה כבר רימאן עשה לפניו

 

[arnondavid]

המשך

אפשר לחשוב על עצמנו נוהגים ברכב חדש. המחשבה, כמובן, עלולה להתממש. אפשר לחשוב על עצמנו גם מככבים בסיטואציה מסוימת. וגם סיטואציה זו ייתכן ותתרחש. אולם יש גבולות לכוח המחשבה ● ההתמוטטות הכלכלית, בעיקר בארה"ב, מגלמת יותר מכל את האמונה בהעדר גבולות למחשבה הטובה. ויותר מכך, העדר גבולות למחשבה הטובה המשרטטת בעיקר טוב חומרי דווקא בימים שסביב ראש השנה ויום הכיפורים, יש להכיר את מגבלות ההשפעה של המחשבה. בניגוד למה שאולי אפשר לטעון, גבולות המחשבה אינם מסותתים על ידי הרציונליזם והריאליזם הקר, אלא על-ידי כוח האמונה. הגמרא מלמדת כי מזונותיו של אדם, מצבו הגשמי כמו גם מצבו הרוחני, נקצבים לו כבר בימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים1. אלא שקצבה זו היא רק הפוטנציאל המקסימאלי שבידו להגשים. כדי להביא את הפוטנציאל לידי מימוש הוא נדרש לעבודה במהלך השנה. העבודה מגשימה בפועל את השפע שנקצב לו בכח. אם אדם אינו פועל בכיוון הנכון, הוא עשוי שלא למקסם את אפשרויותיו ואז השפע נשאר למעלה, בעולמות הרוחניים ולא יורד ומתגשם למטה. לכן נאמר כי 'האדם נידון בכל יום'2, למרות שקוצבים את מזונותיו בתחילת השנה. מכאן, הגילוי של השפע בעולמנו תלוי במעשי הפרט. בכל יום ויום האדם קובע באמצעות מעשיו אם הוא ימשיך לכדי גילוי קצבתו. אחד עשוי לממש רק חצי מהשפע שנקבע לו, היינו להביא לידי גילוי רק מחצית ממה שמיועד לו ומצוי עדיין בהסתר. אחר, באמצעות מעשיו מסוגל להוריד לכדי ביטוי בפועל את כל מה שנקצב לו בתחילת השנה. למעלה מכך, גם אם ישקיע מאמץ רב ומחשבה טובה ומכוונת, לא יעלה בידו להשיג. למרות שבהחלט ייתכן שעדיין הראשון ייהנה משפע רב יותר מהשני. להשיב את הבורא למשוואה מהאמור ברור כי כל אותם זרמים וכיווני מחשבה המסתפקים במאמץ האדם ובטענה הנכונה 'כי תחשוב טוב יהיה טוב' מרדדים את תהליך השפעת החסד על העולם. לכל אדם יש את המסלול המתאים לו, שהוא שדה הפעולה הפרטי שלו. נסיבות חייו של הפרט הן חלקת האלוקים הקטנה שלו שהוא אמור לעבד ולשמר. אין מתכון אחד מהיר המתאים לכל בני האדם, ולו משום שכל אדם הוא יחיד ומיוחד בדרכו. כך שגם אם אדם מכוון את מחשבתו לעבר טוב מסוים, בהחלט ייתכן שמתאימה לו, ועל כן יעמתו אותו, עם התמודדות שונה, החורגת מבקשתו. הוזכר ברשימה הקודמת עד כמה גישתו החיובית של אדם היא דבר חשוב בעל השפעה על המציאות. אולם הצגת המחשבה הטובה כגורם בלעדי להצלחה בעולם הגשמי מצמצמת את מעורבות הבורא במשוואה, ומסתפקת בניתוח יכולת ההשפעה של האדם על מידת החסד שהוא יכול להגשים, מבלי לדעת כי שפע זה מוגדר ומוקצב מראש לאותה שנה. בכל יום האדם נידון האם הוא ראוי ליהנות מן החסד שהופרש בעדו בתחילת השנה, כך שיתבטא בטובה מוחשית, באחד משלושת ההיבטים – חיי, בני ומזוני3. באם הנהגותיו של הפרט אינם מצדיקים את השתלשלות השפע לעולם העשייה, הוא נותר במצב רוחני בעולם העליון4. תהליך השתלשלות החסד כתוצאה ממעשי האדם הוא הסיבה לזמן החולף מרגע שהאדם מתחיל להתייגע על פרנסתו ועד שניכרת התוצאה, וזאת למרות שהוא מבצע את המשימות המוטלות עליו בצורה ראויה. ההמשכה ממדרגה גבוהה, מהפוטנציאל ועד ההתהוות בפועל5, אורכת זמן, אך גם מאפשרת לשפע לרדת בלבוש הטבע, כלומר להיראות כדבר טבעי6. מכאן ברור כי האדם נזקק לעסוק בכל יום במלאכות הקשורות במזונותיו הגשמיים והרוחניים משום שבכל יום הוא נידון מחדש. אם לא יעסוק במציאת דרכי הפרנסה, ורק 'יעופף' במחשבות ודמיונות, באותו היום גם לא יהיה בידו כלי לקלוט את זרימת השפע האפשרית7. לכן לא פחות חשוב מלחשוב טוב, חשוב להכין גם כלי מתאים שיקלוט את השפע העשוי להתקבל כתוצאה מהמחשבה הטובה. ובמילים אחרות, לצאת לעבודה, ליזום, לנסות להשפיע ולהיות מעורבים. אחרי המחשבה הטובה והכנת הכלי, מותר להכיר שהטוב ניכר בפועל, גם אם הוא לא תואם את רצונותינו המוקדמים.

 

[arnondavid]

עוד המשך

אין כמעט מגמה פופולארית יותר בעידן של צרכנות גואה, מאשר להורות לנו לחשוב טוב. אנו חרדים מהמשכנתא, מפיגועים, ממינוס בבנק – נחשוב טוב ולא ייוותר זכר למציאות הרעה, כך מובטח לנו בכמה מתורות העידן החדש. האם למחשבה באמת יש כוח השפעה על המציאות? אולי יהיה זה מפתיע לגלות שלמגמה המדוברת יש שורשים עמוקים ומעמיקים בתורת הקבלה והחסידות, עוד טרם התפשטות הקפיטליזם. כבר לפני כמאה וחמישים שנה, הרבה לפני פרסום הסרט "הסוד", טבע ה"צמח צדק", נכדו של בעל התניא, את האמרה - 'חשוב טוב ויהיה טוב'. בפירוש הנפוץ, ביקש ה"צמח צדק" ללמד כי המחשבה החיובית, עצם המחשבה והביטחון שיהיה טוב - מקרבים את הטוב בפועל, בצורה ממשית וגלויה לעין. עיקרון יסודי זה במחשבת החסידות מתבסס על מגוון הנחות יסוד הנשענות על סדר השתלשלות האור האלוקי ואופני השפעתו בעולם. הנחה אחת היא שהמחשבה כמגלה נפש אינה יכולה 'להעלם' או להיוותר בואקום. המחשבה היא כמו לבוש לנפש. כשם שאדם יכול להתלבש כך או אחרת, כך המחשבה יכולה להיות ממוקדת ופורה או לזרום באפיקים הרסניים. המחשבה לעולם אינה נחה ולעולם אינה נייטרלית. 'כמלך אסור ברהטים', הם המים הזורמים בשקתות, המחשבות אינן מפסיקות מתנועתן. לאן הן נעות - זו כבר שאלה אחרת. הנחת יסוד שנייה היא ש'אין רע יורד מהשמיים', ו'טבע הטוב להיטיב'. במקור, בדרגה העליונה של סדר השתלשלות אין מציאות של מידת הגבורה. על כך אומר הזוהר כי 'לית שמאלא בהאי עתיקא, אלא כולא ימינא'1. ימין הוא קו החסד, ואכן עולם 'חסד ייבנה'. לשון אחר, המציאות בשורשה היא לא 'רעה'. רק הנטייה הטבעית של הצד הבהמי שבנו יכולה להציג תמונה שהיא לכאורה 'רעה'. באופן מעט פרדוכסלי המציאות בפועל היא של תמונה שהיא תמיד חיובית. לכן המחשבות הטובות הן לא אשליה – כי אם גילוי של המציאות האמיתית2. מנגד, מחשבות אודות קטסטרופות גורמות בדרך כלל נזק רוחני רב. הן מכבידות על האדם ומעקרות ממנו כל כוח הנעה. מחשבות שליליות מעידות גם על מצב רוחני נמוך. שכן במהותן הן מלמדות כי האדם אינו סומך שהדברים עתידים להסתדר. הוא מצוי במצב של חרדה וחוסר ביטחון כתוצאה מאי אמונה מספקת3. הפתרון היחיד למחשבות שליליות הוא המחשבה הטובה. אין חלל סתמי בעולם המחשבה. צריך כל הזמן לבחור במה להתמקד. זהו בזווית אחת הפירוש לרעיון 'מדה טובה מרובה ממדת פורענות'4. כשאדם מהרהר בכיוון חיובי, הרעיון הופך עבורו לעמוד של אור לכל היום. הוא הולך לישון עם הרעיון ומתעורר עמו. הוא ממשיך באמצעות המחשבה החיובית והאופטימית שפע רוחני מהיכלות של טוב. לעומת זאת המחשבות השליליות מזרימות אווירה שלילית ומנוונת. יסוד נוסף לרעיון טמון באמונה כי לא די בכך שבידי הבורא היכולת לחלץ את האדם מצרה, אלא שהמאמין נושא בביטחון מלא שהוא יעשה כן בפועל. המחשבה החיובית מגלמת שלווה ומנוחת נפש. הרוגע הפנימי נובע מהביטחון שהבורא יפעל עבור המאמין בדרך הנכונה והטובה ביותר עבורו באותו מצב5. הבוטח מביא עצמו לכך שלמרות הטרדות בהן הוא מצוי הוא מצליח לדחות ממנו כל דאגה. למשל, כשמישהו סובל קשות מאהבה נכזבת, מחשבה חיובית היא אמונה כי כישלון היחסים נועד לטובת שידוך נכון יותר, של בן או בת זוג האמורים להוות את הצד המשלים האמיתי. כך שהכישלון או הדחייה של אחד מבני הזוג את השני, נועד לכוון את האדם למסלול מתאים יותר עבורו. האמונה בעבודה חובת האמונה המוטלת על היחיד איננה מורכבת רק מהתפיסה שהכל בידי שמים והבורא הוא חנון ורחום ולכן מן הסתם השגחתו בעולם תביא לתוצאות חיוביות בעניינים שונים. חובת האמונה היא עבודה בפני עצמה, שמהותה היא שהאדם יבטח בבורא כמשענת עליה מבוסס גורלו. הביטחון אין פירושו שהאדם יזכה מחסדי הבורא ללא עבודה ויגיעה מצד עצמו. הביטחון הוא הידיעה שהעבודה העצמית תוליד תוצאות. הסדירות בטבע אינה מאכזבת, כמו גם הסדקים שבה. על-ידי הסתמכות על הבורא, תוך מאמץ להשיג הישגים, האדם מעורר את הקב"ה להתנהג עמו באופן דומה ולהיטיב עמו גם אם הוא אינו ראוי לכך באופן מוחלט. שכן 'מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה'6, וכן באתערותא דלתתא אתערותא דלעילא, בהתעוררות מלמטה, כשהאדם דוחף עצמו לחשוב בכיוונים חיוביים, חלה גם התעוררות מלמעלה7. האדם המתחיל לפנות לכיוון טוב זוכה בעזרה רבה מהעליונים. פעמים רבות אנו מצויים בתחושת חוסר אונים וכבדות רק מרוב מחשבות טורדניות. באם אנחנו מתרוממים ממושבנו ומתחילים בפעולה, אנחנו מגלים שדלתות חדשות נפתחות עבורנו. תחושה זו בולטת אצל מי שלא עבד במשך תקופה ארוכה. היציאה ממעגל העבודה פוגעת בביטחונו העצמי. רק כשיקבל עליו שוב עבודה כלשהי, כשיתחיל 'להתגלגל', ישוב אליו בהדרגה הביטחון העצמי. המחשבה הטובה היא תוצאה של יכולת ההשפעה של היחיד על העליונים. השגחה פרטית היא צד אחד של המשוואה, אולם בפעולותיו, או קודם לכן, במחשבותיו, האדם מסוגל לעורר שההנהגה עמו תהיה בדרך של מידה כנגד מידה. עליו להכין כלי לקבלת השפע, לפעול כדי לממש את המחשבה החיובית, ובה בעת לסמוך על הבורא בכל הנוגע לתוצאות מעשיו, גם אם לא היה ראוי לתמיכה החיובית8. יחד עם האמור מחשבה חיובית היא לא מטה קסמים. היא מוגבלת וגדורה ביכולתה לפעול בעולם ולהשפיע על המציאות. ההגבלה והפוטנציאל, כפי שנעמיק בפוסט הבא, הם מפירות הימים שבין ראש השנה ויום הכיפורים.

 

[seeyou]

..."או שנגזרה עליו גזירה קשה משמים "../images/Emo197.gif

מתוף הפסוק: " גם מי שמצבו האמיתי רע מאוד, לדוגמא מי שמקננת בגופו מחלה קשה או שנגזרה עליו גזירה קשה משמים - אם באמת ובתמים הוא בטוח בטוב והוא מתעלם מהרע ואינו מהרהר בו - הרע יימחק " אני חילוני אישית מאמין בגורל כפי שהכול מתרחש לפי תוכנית -חוקים....ככה גם החיים שלנו אנחנו לא מבינים הרבה דברים בסיסים רק תמימים מאמינים שכול היקום נברא למענינו גם אם נקבל תאוריה של המפץ הגדול,עדיין היה צריך "תוכנית" שעל פיו המפץ יתרחש-יתפתח. אין תוכנית אם אין מטרה... אי לכך,אם יש גורל("...שנגזרה עליו גזירה קשה משמים.." אז שום דבר לא ישנה את הגזירה. יוסי