קנביס יכול במקרים מסויימים להרחיב את התודעה.
זה יכול להיות מבלבל עבור אנשים מסויימים, בעיקר בלי הדרכה של בעל ניסיון וסביבה תומכת. מהסיבה הזאת, שימוש בקנביס או כל אנתאוגן (סם מרחיב תודעה) אחר צריך להיות זהיר ואחראי, בסביבה הנכונה, לאחר מחקר של ההשפעות ותופעות הלוואי, והערכת מידת הפתיחות המחשבתית, הבגרות הנפשית של אותו האדם, ובעיקר המוכנות לחוות חוויות שעלולות להיות מבלבלות או מטלטלות. אדם שנמצא בסיכון לסכיזופרניה או בעל הסטוריה של "מחלות נפש" צריך להיות זהיר ואחראי במיוחד.
אני נוטה להיות מאוד סקפטי לגבי פסיכיאטרים כי יש להם כמעט תמיד גישה מאוד צרת מוחין לנפש האדם באופן כללי. הרבה מ"מחלות הנפש" נשמעות לי כמו פרשנויות פשטניות ושגויות מיסודן של מצבים מנטליים. כלומר, לא שהמצבים המנטליים האלה לא קיימים אלא שכדי לקרוא להם "מחלות" או "הפרעות" צריך להניח שמצב מנטלי מסויים הוא המצב ה"תקין".
למשל, עצם זה שמישהו טוען שיש לו קשר עם המשיח/חייזרים/נשמות לא אומר שמשהו בו לא תקין, אלא שהוא חווה דברים מסויימים שרוב האנשים לא חווים. במקום לספק לאנשים כאלה סביבה תומכת, משכנעים אותם שמשהו לא בסדר איתם וממהרים לאשפז אותם ולהאכיל אותם בסמים קשים וממכרים שאמורים להחזיר את המצב המנטלי שלהם למצב ה"תקין", מה שבהרבה מהמקרים עושה את ההיפך.
במילים אחרות, הסכנות של קנביס הן לא אינהרנטיות לסם בעצמו, אלא ליחס של התרבות והחברה שלנו להשפעות הפוטנציאליות שלו. הסכנה הכי גדולה שלו היא חוסר המודעות לגבי ההשפעות שלו, דווקא בגלל שרוב האנשים שמשתמשים בו בכלל לא חווים שום סוג של "פסיכוזה", אלא סתם רוגע, קלילות, צחוק ורעב.
