"לשמה"

[u m h]

"לשמה"

כפי שכבר הראיתי כאן בעבר מתברר מתוך ציטוטים של המקורות החז"ליים שאין המושג לשמה מתפקד בקביעות במובן הליבוביציאני. מבחינה לשונית, עצם השימוש במילה 'לשמה' מעיד על תועלתנות. לחז"ל היתה רגישות רבה ללשון - מדוע הם לא הביעו את הרעיון הליבוביציאני במילה "לשמו" ? קיום מצווה "לשמו" ? אילו נהגו כך , אפ' אור לא היה מוצא לנכון לפרש את ה'לשמו' אלא לשם עבודת האל נטו. אבל מי יודע.

 

[accurate]

אצל ל' רווח השימוש בביטוי "עבודת ה' לשמה"

ולטעמי זהו הביטוי הקולע ביותר. מכ"מ, משמעות הביטוי היא שהעבודה הדתית היא תכלית לעצמה, מה שאומר שלמעשה היא "בלתי בעלת תכלית". ייחודה של הפרקטיקה הדתית הוא בהיותה נעדרת-תכלית ובעלת-משמעות; היא נעדרת תכלית, במובן זה שאין היא משמשת כלי להשגת מטרה כלשהי. והיא בעלת משמעות, במובן זה שהיא ביטוי של הערך הדתי.

 

[u m h]

מסכים איתך.

אעפ"כ מבחינה לשונית הצורה : עבודת ה' לשמו - עדיפה. ( כדאי לך לזכור שבכל פעם שאתה מצטט את רבך כשר ואומר "פרקטיקה דתית" במקום לאמר מצוות, אתה מרגיז את מורנו שגער בכשר על השימוש בטרמינולוגיה זרה ליהדות. במובן זה ליבוביץ מקיים באדיקות רבה את הדחיה מערבוב עולמות שונים אלה באלה ).

 

[accurate]

מדוע עדיפה הצורה "עבודת ה' לשמו"?

ל' לא אמר על המונח "פרקטיקה דתית" שהוא שייך ל"טרמינולוגיה זרה ליהדות". הוא בסה"כ שאל את כשר: " מה פסול מצאת במונחים המסורתיים ... (?)" עכ"פ, "פרקטיקה דתית" הוא ביטוי מקביל ל"עבודה דתית", ומבחינת משמעות הדברים אין זה מעלה או מוריד באיזה ביטוי משתמשים. [ או כלשון ל' (בהקשר אחר) - זהו "עניין סגנונו של הדובר או הכותב" ].

 

[פיקסעלע]

המצווה היא נקבה

 

[יחיאב נגר]

דווקא הבחינה הלשונית מחזקת את ליבוביץ

שלא לומראת כשר ר"ל. שכן לא נאמר קיום המצוות לשמו של הקב"ה או אף כתועלת להתקרבות אליו, אלא קיום המצווה לשם קיומה - לשמה.

 

[פיקסעלע]

איווה

 

[u m h]

שוב אנו חלוקים.

מבחינה לשונית איזה מובן יש למשפט המתאר קיום מצווה לשם המִצווה ? את המצוות מקיימים לשמו של הקב"ה כמו למשל בפסוק הידוע : " ... וְהָאֱלֹהִים אָמַר לִי לֹא תִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי כִּי אִישׁ מִלְחָמוֹת אַתָּה וְדָמִים שָׁפָכְתָּ." במצוות שבין אדם לחברו הדבר צורם עוד יותר, למשל : " ... לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר." מה המובן של לא תענה... לשם מצוות לא תענה ? על כשר אינני יכול להגיב כי לא קראתי את כתביו.

 

[יחיאב נגר]

בהחלט שהתפיסה של

מצוות לשמן מורה לקיים את מצוות-לא-תעשה של "לא תענה" לשם קיומה ולא בגלל כבודו של רעך או נימוקים אתיים/חברתיים שונים. אשר לעניין כשר, ה"ר"ל" כוון אליך, בין היתר...

 

[u m h]

מצוות "לא תענה ברעך" לשמה

יכולה להתפרש במובן הקאנטיאני. מצוות "לא תענה" לשמו - היא נטולת כל פן חברתי והיא כולה ממניעים דתיים, בדומה לפרשנות הליבוביציאנית של "אני ה' ". אני כמובן הבנתי את ההערה על כשר.

 

[פיקסעלע]

שעשיית המצווה היא לא בשביל שיצא ממנה

דבר אחר. מהי המשמעות שאתה מוצא בקיום המצווה זו שאלה אחרת. זה יכול להיות שלילת ע"ז, עבודת ה', או סתם מעשה אבותיהם בידיהם, או סתם מצוות אנשים מלומדה.

 

[u m h]

לא יקירי !

שמעת על מצוות : "כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו וחדלת מעזוב לו, עזוב תעזוב עימו" ? איך אפשר לומר שלא יצא מקיום המצווה "דבר אחר" ? אבל קיום המצווה "לשמו" היא בטוי לכך שאתה מקיים את המצווה שלא ע"מ לעזור לזולת אלא כי צֹווית.

 

[פיקסעלע]

לגמרי לא

האדם המקיים עזוב תעזוב בשביל שהזולת יהיה עזוב הוא הומניסט. עזיבתנו היא לשמה. לשמו זה חסר משמעות ואף מבטא תפיסה אלילית, כיוון שהוא אינו נזקק למצוותנו.

 

[u m h]

גם אתה ברוטוס ?

אתה מערבב פילוסופיה עם דת ומכשיל את עצמך. עצם קיום צו אלהי זו האלילות בכל עוצמתה - מבחינה פילוסופית. מבחינה דתית - כל מה שאתה עושה למענו, בגללו, בשבילו, בגלל שהוא צווה - זו אמונה דתית בכל עוצמתה. וכל המרבה הרי זה משובח.