"לשכוח" סוסים?...

[•°•Horse Lover•°•]

"לשכוח" סוסים?...

טוב, נקודה עצובה וכואבת - אבל כבר יותר מ-3 שנים עברו מאז שרכבתי (בצורה מסודרת. או בכלל...).
אני באמת מאוד מתגעגעת ורוצה לחזור, אבל אני לא יודעת איך אני יכולה לשלב את זה בתקופה הקרובה (לימודים עמוסים, מחסור ענקי בכסף ומחסור ענקי בזמן... אפילו ב"חופשת סמסטר" לא היה לי חופש כי עשיתי קורסי קיץ ועבדתי מלא...).

העניין הוא שאני מרגישה לאחרונה מרוחקת במיוחד מהסוסים.
אני עדיין קוראת המון בכל מיני אתרים ובלוגים על סוסים ורכיבה ועדיין מתעניינת בנושא, אבל פתאום אני מרגישה "לא מחוברת".
כאילו שהמוח קצת "שכח" על מה הם מדברים בכלל ואיך זה מרגיש...
אני קוראת את השרשורים פה של הסכמ"ש, מנסה לדמיין את ההרגשה לאור התיאורים שלכם ולא מצליחה...
("כינוס"? מה זה בכלל?..

זאת אומרת, אני יודעת מה זה אבל אני לא זוכרת את ההרגשה...)
ואני כל פעם חושבת לעצמי כמה שאני רוצה לחזור לרכב ולהתנדב / לעבוד באיזושהי חווה ואני מפחדת שכל כך החלדתי שאם פעם אני באמת אחזור אני ממש לא אזכור כלום...
אני מקווה שאתם מבינים למה הכוונה שלי....

יש פה כאלה שעשו הפסקות ממש ארוכות ברכיבה והצליחו לחזור?
עד כמה באמת "שוכחים" את כל העניין של הרכיבה והעבודה עם סוסים?

לאחרונה כל פעם שאני מדברת על סוסים אני על סף לפרוץ בבכי.
אני כל כך מתגעגעת לעשות דברים שאני באמת נהנית מהם....
ואין לי מושג אם, איך ומתי אצליח לחזור לזה...
גם אם יהיה לי זמן (רק הנסיעה זה לפחות שעה לכל כיוון כי אני תלויה בתחבורה ציבורית), אפילו שיעור של פעם בכמה שבועות יהיה לי קשה לממן (במיוחד אם מוסיפים כסף על נסיעות, שלא נדבר על ציוד רכיבה חדש שאני צריכה כי כל הציוד הישן בלוי לגמרי...) - חוץ מזה שאני לא רואה טעם בשיעור כזה כי גם לא מתקדמים לשום מקום וגם כל פעם מחדש חוזרים עם שרירים תפוסים וכו'.

סתם רציתי לפרוק...

 

[For Eternity]

בדרך כלל סמויה פה אבל הייתי חייבת לענות לך!

אני מכירה בדיוק אבל בדיוק את ההרגשה! אני עשיתי הפסקה של שנתיים וחצי. חצי שנה לפני שהתגייסתי ואז עוד שנתיים של הצבא! הגעתי למצב שהרגשתי פיזית את החוסר בירכיים של סוס (נשמע מוזר אבל אני מקווה שאת מבינה למה התכוונתי)
וגם אני נורא חששתי מאיך יהיה כשאחזור! ואצלי זה גם היה מסובך כי בזמן שעשיתי הפסקה החווה שבה רכבתי- חוות "הבית" שלי נסגרה! כך שלא ממש ידעתי מה לעשות אבל למזלי המדריך הראשון שלי שעוד נשארנו בקשר מאוד טוב התחיל לנהל חווה בצפון וכבר בחפשש נסעתי לשם ליום אחד. היה לי חשוב לעשות אתזה איתו כי אני מאוד סומכת עליו וזה גם מישהו שמכיר אותי ואת הרמה שלי ויודע את הסיפור של ההפסקה ככה שזה הוריד קצת את הלחץ.
אני חייבת לציין שהייתי בטוחה שזה יהיה קטסטרופה וכל השיעור כל מה שהוא אמר לי פחות או יותר זה "תרגעי! זה הרבה יותר טוב ממה שנדמה לך" חחח
ובאמת, מנסיון, לא שוכחים את זה כל כך מהר... אני לא יודעת כמה זמן רכבת לפני שעשית הפסקה אבל אני רכבתי חמש וחצי שנים לפני ההפסקה וברגע שהחלודה ירדה חזרתי לעצמי מהר מאוד!

ועכשיו למקרה שלך ספציפית. אני כן חושבת ששווה אפילו שיעור בכמה שבועות כי מי שהסוסים אצלו בדם אז הם אצלו בדם! אני לא חושבת שזה משהו שיום אחד יעבור לך... אני חושבת שהכמיהה הזאת אל הסוסים קיימת ותמיד תהיה קיימת אצלך. זה אפילו לא רק הרכיבה! עצם הקרבה לסוסים והטיפול בהם כבר שווה המון! ככה שאולי יהיה לך שיעור אחד אבל אם תוכלי גם להיות שם כמה שעות ולטפל בסוסים אז השגת המון!

נכון שאולי לא תתקדמי ברמה שלך באמת כי קשה מאוד לעשות את זה משיעור פעם ב... אבל לפי דעתי זה שווה את זה.
אני בצבא הייתי ממש בדיכאון וחלק גדול מזה לפי דעתי היה שלא הייתי ליד סוסים... אבל אולי אצלך זה שונה.

בנוגע לציוד אין לך מה לדאוג. קודם כל קסדות יש כמעט בכל חווה וגם שוטים אם את מהאינגליש. ואם אין לך נעליים... אז בקטנה תתחילי לרכב עם נעלי ספורט וכשיהיה לך כסף תקני משהו יותר טוב. ואולי אפילו יש נעליים בחווה. אני יודעת שבחווה שבה אני עובדת יש לנו מגפי רכיבה ספייר למי שאין לו או שכח מילדים שכבר גדלו והחליפו מגפיים...

ולסיכום,
אם את אפילו קצת דומה לי בקטע של הסוסים אני אומרת לכי על זה!!! אין לך מה להפסיד... תתחילי ותראי, אם ירגיש לך מבוזבז אז תפסיקי אבל אם לא תנסי לעולם לא תדעי!

מקווה שהחפירה שלי עזרה לך

 

[עדימ]

יש לי חברה שלא משנה כמה חופשות רכיבה תיקח

ברגע שהיא עולה הסוס זה נראה כאילו מעולם לא הפסיקה!

מה שמעורר קנראה אצלי! היא רוכבת מדהימה!

 

[giri]

מאד מזדהה

אצלי היתה הפסקה של שש שנים.
וזה אחרי ששנים רציתי לרכב ולא היתה לי אפשרות - ואז כשהתחלתי, אחרי פחות משנתיים נאלצתי להפסיק בגלל הגיוס, ולא הצלחתי לחזור עד אחרי כמה שנים בקבע.

כשחזרתי הלך לי הרבה יותר קשה והיו נקודות ייאוש. מצד שני כל כך נהניתי ששאלתי את עצמי איך לא גירדתי את הזמן והכסף ללכת לפני כן, ולו מדי פעם.

אני מבינה למה את נרתעת מרכיבה מדי פעם, מצד שני אל תזלזלי במה שזה יעשה לנפש שלך. אולי כדאי לנסות.

 

[jgut]

הטעם בשיעור כזה

זה שתנשמי סוסים. זו סיבה מספקת כדי לרכב פעם ב, גם כשזה לא קבוע.
לגבי ציוד, אני חושבת שמי שרוכב פעם ב, לא חייב ציוד מלא משלו. יש הרבה ציוד שאפשר להשאיל בחווה (קסדה, שוט וכו'). יש ציוד שלדעתי למי שלא רוכב קבוע יכול לוותר עליו - כגון כפפות ודורבנות.

לגבי השיכחה - שוכחים, אבל ניזכרים. זה לא מצב שבו לומדים מחדש. זה מצב שבו ניזכרים לאט לאט במה שיודעים.
אולי אפילו יכול לצאת משהו טוב מהשכחה הזו. לפעמים אנחנו גוררים איתנו הרגלים רעים ברכיבה שקשה לנו להיפטר מהם. אולי זה יעשה לך רק טוב?

חוץ מזה את אומרת שבלי סוסים בכלל לא טוב לך. אז קדימה, תעלי על הסוס!

 

[fliperit]

אני מסכימה מאוד

לדעתי לא חייבים ללכת על מצבי הקיצון: סוסים בפול טיים או לא בכלל. אם את אוהבת סוסים ונהנת לרכב, אז לדעתי עדיף לרכב פעם בחודש מאשר לא בכלל.

 

[עדימ]

בהחלט! זה מה שאני עושה היום!

רוכבת עם בחודש אצל מאמנת שאני אוהבת שטוב לי אצלה שהיא במרחק נסיעה של כשעתיים נסיעה ממני.
עד היום רכבתי כל שבוע בחווה במרחק נסיעה בערך 40 דקות במשך כשנתיים אבל לא הרגשתי שלמה עם העניין והעסק היה סופר יקר!

 

[JuSt A d i]

יצא לי לעשות הפסקה

של שנתיים כשהייתי צעירה ותמיד זה היה חסר לי את האמת אני עובדת זם סוסים כל יום כמעט 12 שעות ביום ועדיין לא מספיק לי ואני מחפשת איפה אפשר עוד ועוד ואולי זה לא בריא אבל זאת אני ! אני חושבת שלרכב פעם בחודש זה עדיף מלא לרכב בכלל וזה משהו שעשיתי במשך שנה שההורים סרבו לממן שיעורים ועוד הייתי קטנה ולא ניידת אומנם ההתקדמות היא איטית אבל מי אמר ששגרה זה רע לשמור על רמת הרכיבה כמו שהיא זה גם משהו חשוב שאין לזלזל בו! אבל תחשבי מצד שני שאת צריכה לעשות את הפשרות שלך מהכרות איתך את נעולה על סגנון רכיבה וחווה מסויימת אז גם אם תתפשרי ותרכיב בחווה אחרת או בסגנון אחר אני מאמינה שזה גם יעשה לך טוב כי העיקר זה להיות בסביבה של החיה המדהימה הזאת

 

[hanyou12]

מסכימה

במשך שנה אחת מזמן (לפני ההפסקה הגדולה שהייתה לי), לא מצאתי שום חווה ראויה חוץ מאיזה משהו באחד הקיבוצים לידנו והם עבדו רק באינגליש. אז אמרתי לעצמי שאינגליש זה לא ווסטרן, אבל זה עדיין יותר טוב משום דבר. ועשיתי שנה אינגליש. הבנתי שזה לא בשבילי כל הקפיצות האלה וחזרתי לווסטרן שנה אח"כ כשמצאתי חווה טובה באזור שלי. אבל בהחלט כדאי להתנסות בסוגים שונים של אימונים גם סתם בשביל הגיוון והלהיחשף לדברים שלא רואים בשגרה, וגם כי אם זה מה שיש, זה עדיף על לא לעשות כלום.

 

[hanyou12]

וואו

לקח לי זמן עד שיכולתי לכתוב אבל הייתי חייבת!
כשהייתי בכיתה י"א אמא שלי אמרה לי אחרי ארבע שנים שרכבתי שאם אני רוצה ללמוד לנגן על גיטרה אני צריכה לוותר על הסוסים. אז עוד היו ימי עבודה אצלי בביה"ס ונתנו לי לרכוב אחרי העבודה כ'פרס' אז אמרתי סבבה והלכתי ללמוד גיטרה במקום שיעורים מסודרים בחווה. לא ממש ידעתי שזה רכיב מאוד קריטי בחיים שלי אז. אז גיטרה לא ממש יצא לי ללמוד כי גיליתי שאני לא מוכנה להשקיע בזה מספיק, אבל אז הגיעה בגרות 5 יח"ל במתמטיקה, באנגלית, בביולוגיה, בכימיה וכו' וכו' וכו', ופתאום היה רשיון להוציא ורציתי להיות עתודאית אז פסיכומטרי... ולפני שידעתי את זה י"ב נגמרה

ואז התחלתי אוניברסיטה (בסוף הצלחתי להיות עתודאית). ובשנה הראשונה לא היה לי זמן לשום דבר. ש-ו-ם ד-ב-ר. לנשום לא יכולתי. בלימודי ביולוגיה השנה הראשונה היא השנה המסננת.
בשנה השנייה העמסתי על עצמי בכוונה כי רציתי שהשנה השלישית תהיה קלה (אם את לומדת אז קחי ממני את מושר ההשכל - אל תעשי את זה, כל דבר בזמנו!) גם לא הצלחתי לנשום.
בשנה הראשונה הלחץ הנפשי הרבה (גם לעזוב את הבית למעונות, גם הלחץ של האוניברסיטה, גם העובדה שכולם מבוגרים ממני שם...), גרמו לי להתחיל להתגעגע לסוסים. בשנה השנייה הייתי באותו מצב כמוך - התחשק לי לבכות כל פעם שחשבתי על הרכיבה. אני זוכרת שהייתי אומרת להורים שלי שזה "בוער לי בעצמות לחזור לרכוב!" הייתי צועקת את זה עליהם כשהייתי עצבנית. הייתי דומעת והייתי הולכת לחווה אצלי בביה"ס רק כדי להסתכל על הסוסים ולהתגעגע.
ואז הגיעה השנה השלישית, ולהורים שלי פתאום היה קצת מרווח כלכלי אז כשהעליתי את הנושא שוב זה התקבל יותר בפתיחות. כבר הייתי במצב ממש נואש מבחינת הכמיהה שלי לזה.
ואז החלטתי שאני חוזרת (וההורים היו נדיבים מספיק כדי לממן, אין עליהם!) וחזרתי ללמוד בחווה של ביה"ס שבינתיים הופרטה והפכה למכללה מצליחה. עד היום אני שם.
והתחושות שהיו לי הן בדיוק אותן תחושות שלך. מה אם אני לא אשב טוב ויציב, מה אם אני אפול, מה אם אני אשכח הכל?! למדתי קצת כינוס לפני שהפסקתי לטובת הגיטרה (אלוהים מה חשבתי לעצמי?!), אבל זה נקטע ממש כשהתחלתי להיות רצינית. נורא פחדתי לחזור לזה והביטחון העצמי שלי היה ברצפה. התברכתי במדריך מעולה שיודע לרדת עלייך ולרומם אותך במקומות הנכונים. בזכותו חזרתי לרמה שבה הייתי קודם תוך חודש (רכיבה של פעם בשבוע במשך שעה, סה"כ ארבע שעות). ארבע שעות - זה כל מה שתצטרכי (פלוס מינוס, אני לא יודעת מי את), בשביל לחזור לזה. זה קצת קלישאתי לומר אבל זה "כמו אופניים" - לא שוכחים. רק צריך להניע את השרירים החלודים (גם בגוף וגם במוח) שייזכרו.
אחרי זה עברתי למדריכה מדהימה שייצבה אותי כמו שצריך, שגרמה לי לשבת כמו פלס - זקופה, ברכיים, עקבים וכתפיים בקו אחד. ואז חזרתי למדריך הראשון שלי שלימד אותי להרים את הראש מהחול ולהסתכל קדימה ורחוק.
לכי על זה, תעשי את זה ואל תפחדי. תמצאי איך לממן את זה אם זה בוער לך. ואל תדאגי אם עכשיו את לא רואה את זה קורה. באיזו שנה את בלימודים? זה רק עניין של זמן עד שזה יסתדר. גם אני הייתי במקום שאת נמצאת בו ואני בטוחה שכמו שאני לא ראיתי את זה קורה אז גם את לא רואה את זה קורה עכשיו - אבל אם ממש תרצי את זה זה יקרה. אם לא עכשיו אז ממש ממש עוד מעט!
שיהיה המון המון בהצלחה ותעדכני אם וכשזה יקרה!

 

[לוגיין אבלר]

מבין אותך לגמרי

עשיתי הפסקה של שנה בין רכיבה לרכיבה לאחרונה, ואני לא רואה את זה משתנה בקרוב (או בטווח הרחוק), בקיץ רכבתי במשך 3 ימים. ביום הראשון בערך 30 דקות כדי לנסות סוס ואוכף חדש, מה אני אגיד? הייתי מזועזע. ישיבה גרועה, ידיים לא יציבות, ארכובות שלא סידרתי כמו שצריך וטרוט מזעזע של טנסי ששבר לי את העצמות בגב.
15 לתוך הרכיבה, הרגליים מצעו את המקום, הגב התרכך, היד התייצבה, התחלתי לזרום עם הסוס כמו שצריך, אפילו דרשתי ממנו כמה דברים שלא הכיר קודם כמו החלפת מקצבים זריזה. חזרנו אחרי ה"ניסיון" עם חיוך ענק הל הפנים שלי, ומבט מופתע על הפנים שלו.
ביומיים שבאו אחר כך ביליתי בממוצע 5 שעות באוכף, עם שני סוסים שונים. היה מעולה, וחוץ מכאבי שרירים של אחרי וכאבי בירכיים (בגלל שהצלחתי לדפוק לעצמי את ה patella בחורף) הכל היה מעולה. אמנם רחוק ממה שהייתי לפני שנתיים, או לפני הצבא, אבל מספיק בהחלט כדי להנות מרכיבה.

מה אני מנסה לומר, יכול להיות שתחלידי, אבל אם הבסיס שלך טוב לעולם לא תשכחי אותו.

 

[•°•Horse Lover•°•]

אני מודה לכולם על התגובות המעודדות

אני בהחלט אשקול בחיוב אפילו רכיבה אחת לכמה שבועות.
העניין הוא שאני מפחדת להרגיש מתוסכלת מחוסר התקדמות, או אם יש שיעור ממש רע ואז צריך לחכות שוב כמה שבועות ולקוות לשיעור טוב,
ואני לא רוצה לצאת בתחושה שאני סתם "זורקת כסף" על זה...

חשבתי אולי אפילו לקחת טיולי רכיבה במקום שיעורים, סתם כי זאת הרגשה פחות מחייבת ויותר ל"כיף", כי כרגע אני רוצה לרכב בשביל הנשמה שלי...
אני פחות מחפשת כרגע להתקדם ברכיבה אלא יותר לנשום סוסים.

דווקא בעניין חווה וסגנון, אני דווקא ממש לא נעולה על החווה שרכבתי בה או על אינגליש. כן רכבתי בעבר ווסטרן (משם התחלתי את דרכי בסוסים) והרגשתי שלאינגליש יותר התחברתי.
היתרונות המשמעותים בעיניי בחווה שבה הייתי היא גם האפשרות הכי ריאלית לקבל איזושהי הנחה בשיעורים וגם ההיכרות שלי שם עם הסוסים והצוות והקשר שהיה לי עם המקום....

 

[giri]

זו לא חתונה קתולית

נשמע לי שאת עכשיו מתוסכלת מהאין סוסים - מקסימום תהיי מתוסכלת מהתקיעות, לא נשמע יותר גרוע ממה שיש

אני אגיד לך מה שאישי אמר לי כשנשמעתי בדיוק כמוך, אחרי שש שנים בלי רכיבה (אבל ברוח טובה, כן?) - תפסיקי לקטר שאין לך סוסים ולכי לרכב!

 

[hanyou12]

אני מאוד לא ממליצה

על טיולים. אני מבינה שזה פחות מחייב ופחות עלול לגרום להרגשה רעה כי "לא היה שיעור טוב".
אבל אני לא אוהבת את מה שעושים לסוסים בחוות טיולים. זה כמו חפצים שם, כל היום הם רק הולכים במסלול המעגלי שלהם. הם כמו זומבים שלא מסוגלים למחשבה עצמאית... הם נורא נורא מסכנים ומותשים.
בבקשה - עדיף לך ללכת לרכוב ומקסימום "לא להצליח" בשיעור (למרות שאני לא מאמינה שיש דבר כזה, גם אם היו דברים שעשית לא בסדר, עצם העובדה שעלית עליהם ואת יודעת מה לתקן זה כבר הצלחה מבחינתי), מאשר ללכת לחוות כאלה...
בכל מקרה, יש המון דברים שאת יכולה לעבוד עליהם גם לא בשיעורים. אני למשל קיבלתי תרגיל מהמדריכה הקודמת שלי להרים את הראש מהרצפה כל פעם שאני שמה לב שאני מרכינה אותו. מאז אני שמה לב מאוד להחזיק את הראש גבוה כשאני הולכת, וככה גם כל היציבה שלי הזדקפה. וזה בכלל בלי סוס. כמובן שזה שיפר גם את היציבות והישיבה הנכונה שלי על הסוס

מה שתעשי - תעשי בצורה מקצועית והומנית. אני לא אוהבת את חוות טיולים. אולי יהיו אנשים שיחלקו עלי כאן, אבל זו דעתי. לכי תלמדי, הכי טוב!

 

[•°•Horse Lover•°•]

לא התכוונתי לטיולים בחוות טיולים

ששם הסוסים באמת מסכנים...
הכוונה לטיולים בחוות רכיבה שמוציאות תלמידים עם ניסיון לטיולים מפעם לפעם...

 

[hanyou12]

זה דווקא מאוד מהנה ומשחרר

אבל לא צריך לבוא על חשבון הלמידה (אפשר ללמוד גם בחוץ כמובן, אבל אני באופן אישי תמיד מעדיפה בתוך מגרש).
אבל זה בהחלט שינוי שגרה מרענן!
בכל מה שתבחרי שיהיה בהצלחה רבה!

 

[מר טווס]

לפני השיעור הראשון שלי..

האמת היא שזה לא היה לפני כ"כ הרבה זמן...המדריכה שאלה אותי "מה המטרה שלך?".

בעיני זאת אחת השאלות החשובות....

במקרה שלי, המטרה שלי היא להיות מסוגל, בסופו של דבר, להצטרף לקבוצה עצמאית של "מטיילי סוסים".
כמובן שחלק מהעניין הוא האהבה שלי לחיה האצילית הזו, והעובדה שסוף כל סוף אני מצליח להיות איתה באיזשהו סוג של קשר, מה שלא עשיתי כל החיים.

בקיצור, הכי חשוב ליהנות....

 

[hanyou12]

אצל כל אחד ההנאה היא משהו אחר

בשבילי הנאה זה הרבה יותר להיות מסוגלת לעשות תרגילים מורכבים בתיאום עם הסוס, מאשר לרוץ בשדות חופשייה ומאושרת. ויש אנשים פה שיגידו לך שבשיבלם זה להצליח לקפוץ מכשולים שלא חשבו שיוכלו, וכאלה שיגידו שלהתחרות.
השאלה היא מה אתה מחשיב בתור הנאה.
כשרק התחלתי לרכוב (הייתי דיי צעירה), היו לי את הפנטזיות של רכיבה בשטח, דהירה וכו'. היום אני הרבה יותר מכונסת בעצמי מהבחינה הזו, הרבה יותר חשוב לי לעבוד מדויק, מסודר. כשאני מצליחה לעשות תרגיל פרפקט (יחסית לרמה שאני נמצאת בה כמובן), אני מרגישה ממש טוב עם עצמי. אני באמת מרגישה שאני נהנית.
אני אתן עוד דוגמה - המדריך שלי נתן לנו לרוץ קצת חופשי במגרש, סתם כתחרות בין הרוכבים. ממש לא נהניתי מזה. זה היה שטות וזה הוציא את הסוסה מכל מה שהכנסתי אותה אליו לכל אורך השיעור. אני לא אעשה את זה יותר כי זה ממש לא כיף. סתם לרוץ בלי לעשות שום דבר תוך כדי... והיא גם סתם נלחצה מכל הסוסים האחרים שרצו לידה.

 

[giri]

נקודה חשובה, ונתת לי רעיון לשרשור

 

[dindosh]

הפסקת רכיבה

היו לי שתי הפסקות האחת של 7 שנים אחרי נפילה רצינית והשנייה של שנתיים בגלל מיני בעיות בבית.
הבעיה האמיתית היא לא ששוכחים אלא שמחלחל קצת חוסר ביטחו וגם קצת תסכול.
הכי חשוב כשחוזרים זה למצוא מדריך מנוסה וסבלני שמבין כמה קשה לחזור אחרי הפסקה.
אם תרצי אשמח לעזור לך לחזור לתחום (את יכולה ליצור איתי קשר בפרטי)