האזרח דרור
New member
לשי אור אלי
אור שי- הנה קטע שמשווה בין קפיטליזם דהיום לבין ברה"מ לשעבר מאת דויד קורטן. בקשר לכפר שלך שרוצח אנשים קראת על משבר החוב? תומכי הליברליזם של התאגידים קיבלו בצהלה את התפוררותה של האימפריה הסובייטית ב1989- כנצחון של השוק החופשי וכמנדט להמשיך ולהתקדם אל מטרתם. פראנסיס פוקויאמה טען שהדרך הארוכה של האבולוציה האנושית מגיעה לסיומה - חברה צרכנית כלל עולמית. הוא קרא לכך קץ ההיסטוריה. הממשלות והתאגידים במערב מיהרו לדחוק במזרח אירופה ובארצות שהיו בברית המועצות לשעבר לאמץ את לקחי ההצלחה המערבית על ידי פתיחת גבולות שלהן ושחרור כלכלותיהן. צבאות של מומחים מערביים נשלחו לעזור למדינות אלו ול"מדינות במעבר" אחרות לכתוב חוקים שיכשירו את הדרך לתאגידים מערביים לחדור לכלכלתן. במקביל לכך, המערב המתועש הגדיל את מאמציו ליצור כלכלה עולמית אחידה על ידי ההסכם הכללי על מכסים ומסחר (GATT), הקמתו של ארגון הסחר העולמי (WTO), ויצירתם של שווקים אזוריים על ידי יוזמות כמו הסכם הסחר החופשי בצפון אמריקה (NAFTA), אמנת מאסטריכט (השוק האירופי המשותף), והקהילה הכלכלית של אסיה- פאסיפיק (APEC). כשהוא להוט להשביע את האינטרסים של תאגידים רבי כוח וללא רעיונות יישמים אחרים, נשיא ארה"ב ביל קלינטון אימץ את הגלובליזציה הכלכלית כמדיניות התעסוקה והחוץ שלו גם יחד. סוציאליזם מרקסיסטי אכן זכה למוות בזוי. בכל אופן, אין זה נכון לייחס את הנצחון הכלכלי והפוליטי של המערב לשוק הבלתי מרוסן או להאשים כשלונה של ברית המועצות בהפעלת המדינה יתר על המידה. בניגוד לטענות היהירות של הליברטרלים של התאגידים, המערב לא שגשג בתקופה שלאחר מלחמת העולם השניה על ידי דחייה של המדינה לטובת השוק. אלא, הוא שגשג על ידי דחייה של אידאולוגיה קיצונית מימין ומשמאל לטובת פלורליזם דמוקרטי: מערכת של שלטון שהסתמכה על איזון ממסדי ופרגמטי בין הכוחות של הממשל, השוק והחברה האזרחית. כשהיא מונעת על ידי צרכי השעה של שפל ומלחמה, אמריקה הגיחה מתוך מלחמת העולם השניה עם ממשלה, שוק וחברה- אזרחית שעבדו יחד באיזון בריא, דינמי ויצירתי יותר מאשר בכל תקופה קודמת מאז השנים שקדמו למלחמת האזרחים שם. פיזור הכנסה שוויוני באופן יחסי ייצר שוק המונים ענק, שבתורו דחף להתרחבות תעשייתית אגרסיבית. אמריקה בהחלט היתה רחוקה מלהיות סוציאליסטית, אבל היא גם לא היתה קפיטליסטית באמת. ניתן לכנות זאת בצורה מדוייקת יותר בשם פלורליזם. זוהי אמריקה שעמדה ברצון באתגרים שהוצבו על ידי האימפריה הסובייטית ויצאה כמנצחת של המלחמה הקרה. אמריקה של הפלורליזם והשוויון הדמוקרטי הביסה את הקומוניזם לא אמריקה של השוק ה"חופשי". למרות המחלוקות הספציפיות, דפוסים דומים התקיימו ברוב הדמוקרטיות המערביות המתועשות. כמה התקרבו יותר מאחרות בכיוון של בעלות וניהול ציבורי של תעשיות מולאמות, אבל כל זאת במסגרת פלורליסטית שבה גם השוק וגם המדינה היו שחקנים חזקים. בניגוד לכך, השיטה הסובייטית אימצה אידאולוגיה שתמכה בקיצוניות בצורה כל כך סטטית שהשוק והבעלות הפרטית של רכוש חוסלו למעשה. אותה אידאולוגיה שהביאה לחיסול התפקיד המפקח והשולט של החברה האזרחית, בהשאירה את המדינה דומיננטית ולא נזקקת לתת דין בפני איש. ללא הבלמים הפלורליסטים וללא המחוייבות לשאת באחריות בפני האזרחים, שהם תנאי חיוני לחברה בריאה, הכלכלה הסוביטית לא שעתה לצרכי הציבור ולא יעילה בשימוש במשאבים. הסבל שנגרם כתוצאה מכך לעם הסובייטי לא היה תוצאה של מדינה פעילה. היתה זו התוצאה של אידאולוגיה קיצונית ששללה כל דבר מלבד המדינה. המערב נע במורד דרך דומה של אידאולוגיה קיצונית: ההבדל הוא שאנו מובלים לתלות בתאגידים מנותקים ובלתי אחראיים במקום במדינה מנותקת ובלתי אחראית. אירוני הדבר שככל שהליברליסטים של התאגידים מקרבים אותנו לאידאל של קפיטליזם בשוק חופשי, גדל כשלונם של משטרי השווקים- מאותן סיבות שבגללם נכשל המשטר המרקסיסטי: ·שניהם גרמו לריכוז של כוח כלכלי במוסדות ריכוזיים שאינם חייבים דין וחשבון - המדינה במקרה של המרקסיזם והתאגיד הרב-לאומי במקרה של הקפיטליזם. ·שניהם יצרו מערכת כלכלית שהרסה את המערכות החיות של כדור הארץ בשם הקדמה הכלכלית. ·שניהם נישלו את כוחם של האנשים על ידי יצירת תלות במגה-מוסדות ששוחקת את ההון החברתי שבו תלויים תפקודם היעיל של שווקים ממשלות והחברה האנושית. ·שניהם בחרו במבט כלכלי צר של צרכי האדם שמערער את משמעות הקשר הרוחני אל האדמה ואל קהילת החיים שהוא כה הכרחי לשמירה על המרקם המוסרי של החברה. מערכת כלכלית יכולה להשאר ברת קיום רק כל עוד לחברה יש מנגנונים להגיב על ניצול לרעה של כוח מצד המדינה או השוק ולשחיקה של הון הטבעי, החברתי והמוסרי שניצול כזה גורם בדרך כלל. פלורליזם דמוקרטי אינו התשובה המושלמת לבעיית הממשל, אבל נראה כי הוא הדבר הטוב ביותר שגילינו עד כה בעולמנו הבלתי מושלם.
אור שי- הנה קטע שמשווה בין קפיטליזם דהיום לבין ברה"מ לשעבר מאת דויד קורטן. בקשר לכפר שלך שרוצח אנשים קראת על משבר החוב? תומכי הליברליזם של התאגידים קיבלו בצהלה את התפוררותה של האימפריה הסובייטית ב1989- כנצחון של השוק החופשי וכמנדט להמשיך ולהתקדם אל מטרתם. פראנסיס פוקויאמה טען שהדרך הארוכה של האבולוציה האנושית מגיעה לסיומה - חברה צרכנית כלל עולמית. הוא קרא לכך קץ ההיסטוריה. הממשלות והתאגידים במערב מיהרו לדחוק במזרח אירופה ובארצות שהיו בברית המועצות לשעבר לאמץ את לקחי ההצלחה המערבית על ידי פתיחת גבולות שלהן ושחרור כלכלותיהן. צבאות של מומחים מערביים נשלחו לעזור למדינות אלו ול"מדינות במעבר" אחרות לכתוב חוקים שיכשירו את הדרך לתאגידים מערביים לחדור לכלכלתן. במקביל לכך, המערב המתועש הגדיל את מאמציו ליצור כלכלה עולמית אחידה על ידי ההסכם הכללי על מכסים ומסחר (GATT), הקמתו של ארגון הסחר העולמי (WTO), ויצירתם של שווקים אזוריים על ידי יוזמות כמו הסכם הסחר החופשי בצפון אמריקה (NAFTA), אמנת מאסטריכט (השוק האירופי המשותף), והקהילה הכלכלית של אסיה- פאסיפיק (APEC). כשהוא להוט להשביע את האינטרסים של תאגידים רבי כוח וללא רעיונות יישמים אחרים, נשיא ארה"ב ביל קלינטון אימץ את הגלובליזציה הכלכלית כמדיניות התעסוקה והחוץ שלו גם יחד. סוציאליזם מרקסיסטי אכן זכה למוות בזוי. בכל אופן, אין זה נכון לייחס את הנצחון הכלכלי והפוליטי של המערב לשוק הבלתי מרוסן או להאשים כשלונה של ברית המועצות בהפעלת המדינה יתר על המידה. בניגוד לטענות היהירות של הליברטרלים של התאגידים, המערב לא שגשג בתקופה שלאחר מלחמת העולם השניה על ידי דחייה של המדינה לטובת השוק. אלא, הוא שגשג על ידי דחייה של אידאולוגיה קיצונית מימין ומשמאל לטובת פלורליזם דמוקרטי: מערכת של שלטון שהסתמכה על איזון ממסדי ופרגמטי בין הכוחות של הממשל, השוק והחברה האזרחית. כשהיא מונעת על ידי צרכי השעה של שפל ומלחמה, אמריקה הגיחה מתוך מלחמת העולם השניה עם ממשלה, שוק וחברה- אזרחית שעבדו יחד באיזון בריא, דינמי ויצירתי יותר מאשר בכל תקופה קודמת מאז השנים שקדמו למלחמת האזרחים שם. פיזור הכנסה שוויוני באופן יחסי ייצר שוק המונים ענק, שבתורו דחף להתרחבות תעשייתית אגרסיבית. אמריקה בהחלט היתה רחוקה מלהיות סוציאליסטית, אבל היא גם לא היתה קפיטליסטית באמת. ניתן לכנות זאת בצורה מדוייקת יותר בשם פלורליזם. זוהי אמריקה שעמדה ברצון באתגרים שהוצבו על ידי האימפריה הסובייטית ויצאה כמנצחת של המלחמה הקרה. אמריקה של הפלורליזם והשוויון הדמוקרטי הביסה את הקומוניזם לא אמריקה של השוק ה"חופשי". למרות המחלוקות הספציפיות, דפוסים דומים התקיימו ברוב הדמוקרטיות המערביות המתועשות. כמה התקרבו יותר מאחרות בכיוון של בעלות וניהול ציבורי של תעשיות מולאמות, אבל כל זאת במסגרת פלורליסטית שבה גם השוק וגם המדינה היו שחקנים חזקים. בניגוד לכך, השיטה הסובייטית אימצה אידאולוגיה שתמכה בקיצוניות בצורה כל כך סטטית שהשוק והבעלות הפרטית של רכוש חוסלו למעשה. אותה אידאולוגיה שהביאה לחיסול התפקיד המפקח והשולט של החברה האזרחית, בהשאירה את המדינה דומיננטית ולא נזקקת לתת דין בפני איש. ללא הבלמים הפלורליסטים וללא המחוייבות לשאת באחריות בפני האזרחים, שהם תנאי חיוני לחברה בריאה, הכלכלה הסוביטית לא שעתה לצרכי הציבור ולא יעילה בשימוש במשאבים. הסבל שנגרם כתוצאה מכך לעם הסובייטי לא היה תוצאה של מדינה פעילה. היתה זו התוצאה של אידאולוגיה קיצונית ששללה כל דבר מלבד המדינה. המערב נע במורד דרך דומה של אידאולוגיה קיצונית: ההבדל הוא שאנו מובלים לתלות בתאגידים מנותקים ובלתי אחראיים במקום במדינה מנותקת ובלתי אחראית. אירוני הדבר שככל שהליברליסטים של התאגידים מקרבים אותנו לאידאל של קפיטליזם בשוק חופשי, גדל כשלונם של משטרי השווקים- מאותן סיבות שבגללם נכשל המשטר המרקסיסטי: ·שניהם גרמו לריכוז של כוח כלכלי במוסדות ריכוזיים שאינם חייבים דין וחשבון - המדינה במקרה של המרקסיזם והתאגיד הרב-לאומי במקרה של הקפיטליזם. ·שניהם יצרו מערכת כלכלית שהרסה את המערכות החיות של כדור הארץ בשם הקדמה הכלכלית. ·שניהם נישלו את כוחם של האנשים על ידי יצירת תלות במגה-מוסדות ששוחקת את ההון החברתי שבו תלויים תפקודם היעיל של שווקים ממשלות והחברה האנושית. ·שניהם בחרו במבט כלכלי צר של צרכי האדם שמערער את משמעות הקשר הרוחני אל האדמה ואל קהילת החיים שהוא כה הכרחי לשמירה על המרקם המוסרי של החברה. מערכת כלכלית יכולה להשאר ברת קיום רק כל עוד לחברה יש מנגנונים להגיב על ניצול לרעה של כוח מצד המדינה או השוק ולשחיקה של הון הטבעי, החברתי והמוסרי שניצול כזה גורם בדרך כלל. פלורליזם דמוקרטי אינו התשובה המושלמת לבעיית הממשל, אבל נראה כי הוא הדבר הטוב ביותר שגילינו עד כה בעולמנו הבלתי מושלם.