לשחק את המין השני

[הבלש חסר הבית]

שאלה מצויינת

רוב הזמן הייתי מנחה משחקים, ולא שחקן, למרוץ שיצא לי לשחק פה ושם. יום אחד הייתי בכנס בתור שחקן - המנחה היה מצויין, ההרפתקה הייתה מושקעת, אבל פתאום זה היכה בי - אני פשוט לא נהנה. אני לא אוהב להיות שחקן. למעשה - אני שונא כל רגע. למה? שאלה טובה באמת.

 

[DDN]

האם אין פה שימוש נמהר מדי במילה

"שונא"? אני לא חושב שבמשחק בכנס אתה יכול ממש להתחבר לדמות שתהנה לשחק. זה דבר שלוקח זמן, הרבה זמן. האם אצלך זה יותר הקטע של ה"לספר את הסיפור" מאשר להתמודד עם הסיפור שמישהו אחר מספר? בכל מקרה, אני מניח שכמו להרבה שאלות טובות, אין כאן תשובה יחידה ומוחלטת. בכל מקרה, מעניין לשמוע סיבות עם קיימות.

 

[DIDGIN]

אני יכול להבין אותו

אני מעדיף הרבה יותר להנחות. להכנס לדמות, ועוד במצבים ש*מישהו אחר* יוצר, נראה לפעמים קשה ומעייף לעצלן ותיק כמוני. זה משתלם בדרך כלל. אבל הרבה פעמים אין לי כוח להתחיל. התיאבון בא עם הארוחה. זה יצר כל מיני חסכים כנראה. אולי זו הסיבה שפעם שחקנים שלי טענו שאני לא נכנס לדמויות ללא שחקן ומשחק את כולן אותו הדבר. עד אז בעיקר התרכזתי במה שיש להן לומר ולא באיך הן אומרות את זה.

 

[הבלש חסר הבית]

נדמה לי

שאני פשוט מעדיף לשלוט בכל החוטים של העלילה וגם לדעת את סוף הסיפור. אין לי בעייה לבנות דבשי"ם שונים ואף להתחבר אליהם, אבל אני פשוט לא נהנה להיות שחקן.