לשבור את הקרח

cola junky

New member
לשבור את הקרח

תגידו, למישו פה יש עצה טובה איך לשבור את הקרח עם אנשים? אני מרגיש שזו אחת הבעיות העיקריות שלי: התחלתי עבודה חדשה לא מזמן, האנשים שם ממש חברותיים, אני די פותח בשיחות ומנסה לדבר על המון דברים אבל אני פשוט לא מצליח להיפטר מההרגשה של החוסר נוחות ולכן אני גם לא מסוגל להיפתח כמו שצריך בפני אנשים חדשים... זה כאילו שאם הקרח נשבר זה תלויי בבנאדם איתו אני מדבר: יש אנשים שתוך כמה משפטים נותנים לי להרגיש בנוח והקרח נשבר מיד ועם אנשים אחרים לא משנה מה אני עושה יש תחושה של חוסר נוחות תמידית.... למישו יש רעיון? מה עושים?
 
מזדהה עם מה שכתבת

גם לי זה קורה במקומות עבודה/לימודים, שמתי לב שעם האנשים שיותר נוח ליזום איתם שיחה ולשבור את הקרח הם אנשים לא שיפוטיים ולא ביקורותיים ולרוב ייתפסו בעינינו כאאוטסיידרים כמונו ולכן יהיה לנו יותר בנוח ליזום איתם קשר. זה גם תלוי אם האדם תקשורתי או לא, אני עם אנשים סגורים מאוד משתגעת כי גם אני סגורה וקשה שיש שניים שלא יוזמים שיחה, תמיד יש שתיקות מביכות שבהן החרדה מתעצמת. מה עושים? לא יודעת זאת בעיה שגם אני מתמודדת איתה וקשה לי איתה.
 

ar29041

New member
לדעתי חוש הומור

זה דבר שיכול לשבור קרח מהר מאוד, אבל לא תמיד קל להוציא את זה החוצה, זה משהו שצריך לעבוד עליו
 
בדברים חדשים

כמו היום הראשון באוניברסיטה למשל, אני מציעה דברים ודרך זה מכירה.. (זה קצת נשמע כמו שידול אבל זה עובד..) נגיד מסטיק. :) ואז נפתח פתח לסמול טוק.
 

bennyfromabba

New member
להיות מישהו אחר.

טוב, אני יודע שתרצו להרוג אותי, אבל אני מנסה לשבור ת'קרח המ^ויין הזה כבר כמעט 36 שנה ותמיד אותה תחושה ארורה שכל אחד בא מגלקסיה אחרת וזה שאנחנו מדברים אותה שפה זה סתם אשליה.
 

Lichy87

New member
שבירת קרח

דווקא נשמע שאתה בכיוון הנכון ושדי הולך לך. זאת עבודה חדשה עם אנשים שאתה לא מכיר, אז הגיוני שתרגיש חוסר נוחות. אבל מצד שני אתה לא משותק ומתבודד שם אלא כן מנסה לפתח שיחות ולדבר. אתה לא צריך עצה לגבי מה לעשות, כי אתה עושה נכון, אתה רק מוטרד לגבי ההרגשה הפיזית. לדעתי תהיה מודע לה אבל גם תנסה להתעלם ממנה,כלומר לא לתת לה להשפיע על מה שאתה עושה. ואני גם חושבת שעם הזמן ההרגשה הזו תתפוגג באופן טבעי, כי כבר תכיר טוב יותר את האנשים. חוץ מזה שאתה לא חייב ליצור קשרים עם כולם. יש כאלו שמספיק להגיד שלום ויש כאלו שאתה יכול להגיע איתם לרמה של שיחות נפש. זה תלוי באיך שאתה מרגיש עם כל אחד. פשוט תנסה יותר להתחבר עם אלה שגורמים לך להרגיש בנוח. אתה לא צריך להכריח את עצמך להתחבר עם כולם.
 

cola junky

New member
הבעיה היא

שמאז שהתחילה לי החרדה הזאת לפני 8 שנים אני לא מחשיב אנשים חדשים שאני מכיר כחברים אלא כמכרים וזה בגלל שאני לא מצליח לשבור את הקרח ולהיפתח. גם בדייטים אני מרגיש ככה ופשוט לא מצליח לשבור את הקרח והדבר הכי חשוב לי כרגע זה למצוא אהבה....מצב שבלתי אפשרי כשלא מצליחים לשבור את הקרח.
 

Lichy87

New member
מזדהה

עם עניין הדייטים. אבל לגבי חברים, תחשוב שזה טוב שעכשיו אתה הולך לראות אותם באופן קבוע לתקופה ארוכה. כך שבכל מקרה ייווצר איזשהו קשר עם האנשים שם, ובאופן טבעי גם תתחבר לאלו שנוח לך איתם. אתה לא צריך לדאוג מעכשיו איך להיות חבר שלהם. תן לזה זמן, יכול להיות שזה אפילו יבוא מהצד שלהם להציע לך לצאת לאנשהו. פשוט תמשיך עם הגישה שלך והניסיונות לפתח שיחות, לא נראה לי שיש עצה אחרת. ותהנה ממה שקורה עכשיו בלי לנסות לחזות את העתיד.
 

x factor1

New member
זו ה-בעיה שלי

במשך השנים הצלחתי להתגבר על רוב תסמיני החרדה . אבל איכשהו הסגירות הזאת , חוסר היכולת לשבור את הקרח עם רוב האנשים איתם אני בא במגע - על זה אני לא מצליח להתגבר. כאילו שזה הפך לחלק בלתי נפרד מימני , שלא משנה כמה מאמצים אעשה , תמיד אמצא את עצמי באותה הנקודה. נראה לי שאם הייתי מצליח להתגבר על הבעיה הזאת , כנראה שהחיים שלי היו במקום אחר , קצת יותר טוב. טוב, מרוח הדברים שלי כנראה שחוץ מדברי הזדהות אין לי ממש עצות מעשיות בשבילך.
 

nikegirl83

New member
מזדהה

עם מה שרשמת, פעם זה היה גם מאוד ויותר מעסיק אותי, עד שהגעתי למסקנה שדיי ואלה למה לי להלחץ ולהתרגש ולהרגיש לא בנוח הלא לא גנבתי?! ויש בי תכונות טובות ואפילו מה לקחת ממני דוגמא... למשל התחלתי עבודה חדשה עם סביבת בנות חדשות ובגלל ששניתי את קו המחשבה אז אין לי את הצורך להרשים או לנסות להתאמץ לחפש מכנה משותף או שיחה. פשוט באופן טבעי אם עולה נושא שאני מתחברת אליו או שיש לי מה לשאול לגבי העבודה ובכלל אני שואלת ללא חשש באופן הכי טבעי. ואין לי בעיה שגם יהיה שקטטט תעשייתי ביננו, אפשר לקרוא לזה "מתח" כי את בחברת אנשים ואת שותקת אבל מהניסיון שלי הרבה קשרים נבנו ככה לאט לאט עם הזמן ולמדו להכיר אותי ומצב העניינים השתנה ונהיינו לחברות. מסקנה: מה שעבד אצלי שאמרתי דיי להרגיש לא נוח אני שווה בין כולם ולא נחותה ויש לי גם תוכן פנימי ואין לי ממה להתבייש ולהרגיש לא בנוח, ולא נורא אם יהיה שתיקות לפעמים זה מתפרש כ"כבוד" מסוים שדיי מוערך עם הזמן,אני באה עושה את העבודה שלי על הצד הטוב ביותר מתרכזת בזה, מן הסתם באופן טבעי יש ביננו שיחות על הא בדא חלק ביוזמתי חלק לא..אבל מה שכן הוא בא לי ממקום בטוח וטבעי ולא על מנת...למצוא חן .
 
שאלת מיליון דולר

אני מניח שלהיפתח לאנשים - זה כבר שובר את הקרח. לספר משהו על עצמך, לצערי זה אחד הקשיים שלי. אני מאוד סגור, קשה לי לשתף למרות שאני אוהב לדבר על עצמי - מה אני חושב על דברים, דברים שעשיתי, זה נחמד שאנשים מתעניינים אבל אנשים אוהבים בעיקר לדבר על עצמם.
 
למעלה