לשבוע הספר - 2

[omer chen]

לשבוע הספר - 2

לאיזה ספר יש אצלכם מקום של כבוד, כספר שבגללו התחלתם לקרוא? איך הוא הגיע אליכם? ובכלל זה המקום לספר סיפורים וחוויות שקשורים בספרים ספציפיים, וגם להמלצות

 

[aiziq]

אני עוד מעט מסיים לקרוא את

"רודף העפיפונים" של חאלד חוסייני. כל כמה עמודים אני עוצר כדי לבכות. פשוט העניים נרטבות ואיני מצליח לקרוא טוב. אולי זו לא חוכמה להמליץ על ספר שאני קורא כעת אך באמונה אני אומר כי זה הספר הטוב ביותר שקראתי מעודי וקראתי כבר כמה. איציק.

 

[milim]

עומר - שאלה שאני כל כך אוהבת

היו לנו כמה שרשורים בסגנון הזה ותמיד מענין. חושבת שאני יכולה לספר את החיים שלי דרך ספרים. הנה כמה המלצות מהחדשיים האחרונים(איך שנגמר הסימסטר הסתערתי)- בז וניאלה/ מרגרט אטווד- מוצג כספר מדע בדיוני אבל עוסק בתרבות שלנו היום, באפוקליפסה איומה ויחד עם זה מאוד הגיונית שאטווד חוזה. חיי נישואים/דוד פוגל- פוגל שנודע בתור משורר כתב בעברית לעילא ולעילא בסוף שנות העשרים של המאה העשרים. ראיה עד הפרטים הקטנים ביותר של קשר נישואים מעוות לחלוטין, ויחד עם זאת הבנה מעמיקה ללב האדם. השטן לובשת פראדה/לורן וויסברגר- רב מכר די דבילי על בוסית איומה(עיתון אפנה, לא פחות) והעוזרת האישית שלה(המספרת המעצבנת שכל הזמן מתלוננת כמה איום במקום להתפטר) סובלת כל הספר בניו יורק של בעלי הממון, האפנה והכח. הדבר הכי נחמד בספר היה לעקוב אחר התאור של רחובות ומסעדות בניו יורק(מתה על העיר). הולך להיות סרט עם מריל סטריפ. דולי סיטי/אורלי קסטל בלום עוד לא קבלתי את החדש- "טקסטיל" אז בינתיים קוראה שוב את הרומן הראשון שלה. שנון כמו שרק היא כותבת. השפה לכל משלביה מקיימת אמירה בפני עצמה. וההומור מגלגל למרות שתמיד קשור בעובדות די מעציבות.

 

[omer chen]

ואני הייתי בטוח

שלקסי יש מונופול עולמי על הביטוי "לעילא ועילא"

 

[milim]

חחח עומר, גנבתי!

 

[omer chen]

וגם ../images/Emo51.gif

 

[קסנדרה*]

הספר שקראתי בגיל 9

הספר - "מאה ילדים שלי" או בשמו האחר "מיין מיינה קינדר" של לנה קיכלר, ספר על השואה., ואחריו הספר ""בשם כל בני ביתי" של מרטין גריי. ואחריו "הפרפר" של אנרי שרייר אלו ספרים שהשאירו בי חותם עז, אלו ספרים שהעלו בי את הרצון להיפגש עם הכותבים.

 

[milim]

אוי קס, איך החזרת אותי בזמן

לחוויה של "מאה ילדים שלי".

 

[קסנדרה*]

זו חוויה ראשונית שלי כמעט ../images/Emo13.gif

עד אז קראתי חסמבה, השביעיה והחמישייה הסודית וכאלה, ולמיטב זכרוני, זה הספר הראשון היותר רציני שקראתי, ולא אשכח את החוויה הזו עד סוף ימי. קסנדרה

 

[עדה ש]

עומר

זוכרת מילדות את סיפוריה של מרים ילן שטקליס. הסיפור "המסע אל האי אולי", אם זהו שמו. כנראה שקראתי אותו שוב ושוב כי נדמה שחלמתי אותו. אוהבת את זורבה היווני מאד, את מר ורטיגו של פול אוסטר וספרים אחרים שלו. אלו שני ספרים שחזרתי אליהם לאחרונה. קראתי גם את ספריו של וונגוט כשהייתי נערה. הזכרון שלי די קצר כך שאני יכולה לחזור לכל אותם הספרים ולהנות מהם מחדש. איציק, תודה שהזכרת את רודף העפיפונים. חשבתי לקנות ושכחתי. כשאקרא אספר לך. עדה

 

[aiziq]

מת לשוחח עליו עם מישהו.

בינתיים שמעתי שיוצא כבר סרט. אם הסרט יהיה נאמן למקור זה יהיה שובר קופות היסטרייייייייי. איציק.

 

[milim]

טוב, הנה דעתי עם ../images/Emo58.gif-

יש לו כשרון סיפורי מצויין, וגם נהניתי ללמוד על אפגניסטן. מודה שלא הנחתי מהיד עד שסיימתי. החלק הראשון לופת את הקורא כמו שספרות טובה צריכה(רגשית ושכלתנית). אבל ממסע החזרה לאפגניסטן בתור מבוגר- בעיני יש נפילה רצינית. הופך להיות רב מכר, מוסיף עמודים,עוד קצת זקן ועוד קצת השפלה. בקיצור, מאבד גובה. וגם, קצת עיצבן שהסוף היה אמור להיות פואנטה מדהימה. הוא נתן כל כך הרבה רמזים מטרימים שקשה היה לא להבין. מניחה שהוליבוד תעשה מטעמים. שובר קופות כן. אמנות? לא בטוחה.

 

[קסנדרה*]

מלים מצטרפת למילותייך, אחת לאחת

אמנם במסגרת הכללית נהניתי מהספר, אבל בסיום זה נמשך ונמשך כמעט באופן מעצבן. ולטעמי העיסוק ברגשות היה מכביד מידי, כאילו מה הוא ניסה לסחוט דמעות ? ממני לפחות הוא לא הצליח. גם אני נהנתי במיוחד מהתקופה בה עלה שלטון הטאליבן, למדתי משהו, הצצתי אל מאחורי הפרגודים של אחד המשטרים האפלים.

 

[aiziq]

סליחה, אני רציתי לשמוע שבחים../images/Emo46.gif

אני רציתי לשמוע התעלפויות מעונג, אני רציתי לשמוע את הסיפור המרתק של הקריאה שלא מסוגלת להתנתק, שנהנית מכל דף ובוכה על כך שבכל רגע הספר הנפלא והיפה הזה מתקרב אל קיצו. אני רציתי לשמוע שקרים. ועכשיו בנימה לא מבודחת: התחושה שלי הייתה שדווקא בשליש האחרון המספר כופה על עצמו צמצום, בשעה שאני רציתי לקרוא עוד ועוד. השליש האחרון של הספר התנהל בקצב מהיר מדי בשבילי. איציק.

 

[סקיפי]

*התעלפויות מעונג*

השליש האחרון של הספר אמריקני מאוד. אולי זה נועד כדי להמחיש את המשבר של האפגנים, כמו תהליך הגסיסה של האבא - אבל אישית אהבתי יותר את השלווה של החלקים הראשונים. אמריקנים לא רודפים אחרי עפיפונים, וזה מורגש מאוד.

 

[GALI02]

יש כמה כאלו

אבל הכי ראשון שאני מסוגלת לחשוב עליו זה "נשים קטנות" (בת טיפוסית

). מאוד אהבתי בתור ילדה לדמיין את הדמויות ואני זוכרת שהיו קטעים שממש בכיתי בהם.(אחר כך הסידרה והסרט ק הרסו...)

 

[GALI02]

המלצה: האפיפיורית יוהנה

סיפור מרתק, אני לא בטוחה עד כמה הוא נאמן להיסטוריה אבל ממה שהבנתי אכן היתה אפיפיורית כזו. הוא מספר על קורות החיים של אשה שרצף של צירופי מקרים וגם רצון חזק הביאו אותה לכהן כאפיפיורית הראשונה והיחידה, וכל זאת תוך התחזות לגבר. ספר מצויין, סוחף, מרתק. פשוט טוב!

 

[Don 2]

אוי גאלי

רק עכשו אני רואה את המסר הזה שלך. ונזכרת כמה הערצתי את גו' ואת הדוקטור ג'ף.. ויש כמובן גם את אן מהבונלי..

 

[סקיפי]

שאלה קשה.

גם כי "התחלתי לקרוא" זו לא נקודה שאני זוכרת - ככה זה היה כל הזמן; וגם כי בגיל שבע עשרה, ההספק שלי מן הסתם יכול להתרחב... גם אני זוכרת מילדות את מרים ילן שטקליס; אמא היתה מספרת כל ערב את המסע לאי אולי. היינו גומרים ומתחילים מחדש. היא היתה מספרת לנו גם ביאליק - בשפה המקורית, בלי לנסות להפוך את הטקסט למשהו שהוא לא. הייתי בת ארבע או חמש, והתאהבתי. וטוב, יש לי אבא שמספר סיפורים... לשמוע סיפור זה משהו שלא היה צריך לבקש פעמיים, אף פעם.