לשאלתך על התמודדות בזמן התקף
למתוקה שלי, היו התקפים עד גיל 5 בערך, בהתחלה בערך פעמיים בשנה בזמן שינה. בדרך כלל ("חוק מרפי" לא?)זה קרה כשבעלי עבד משמרת לילה או שהיה במילואים או שערברתי בעצמי איזשהו טיפול מסויים ורק חזרתי מביה"ח והייתי זקוקה למנוחה. איכשהוא במקרים כאלו אני מקבלת כוחות שלא יכולה להסביר אותם ומצליחה לתפקד כמו אוטומט. מכיוון שאצלה ההתקף היה מגיע עם חוף גבוהה,הייתי נותנת דיאזיפם (טיובה)בטוסיק,ומניחה אותה בתנוחה שכולנו מכירים ורק אז לפי ההדרכה של כל הרופאים קוראת לאמבולנס. רק אחרי שחזרנו הבייתה הייתי מרגישה סחוטה מבחינה רגשית, והייתי בעצמי זקוקה לכדורי הרגעה(לא להיבהל, לא חזקים)ולקח לי הרבה זמן להתאושש נפשית. למזלי יש לי בעל תומך והורים שעוזרים וכך הצלחנו לעבור את התקופה ההיא. גם הניורולוג ציין כי בזכות זה שהצלחתי "לתפוס" את ההתקף אצלה עוד בהתחלה קיצרתי לה את משך הההתקף. זה אומר שעד היום שעות השינה שלי בלילה הם על הפנים למרות ש"טפו טפו טפו...אין עוד התקפים.
למתוקה שלי, היו התקפים עד גיל 5 בערך, בהתחלה בערך פעמיים בשנה בזמן שינה. בדרך כלל ("חוק מרפי" לא?)זה קרה כשבעלי עבד משמרת לילה או שהיה במילואים או שערברתי בעצמי איזשהו טיפול מסויים ורק חזרתי מביה"ח והייתי זקוקה למנוחה. איכשהוא במקרים כאלו אני מקבלת כוחות שלא יכולה להסביר אותם ומצליחה לתפקד כמו אוטומט. מכיוון שאצלה ההתקף היה מגיע עם חוף גבוהה,הייתי נותנת דיאזיפם (טיובה)בטוסיק,ומניחה אותה בתנוחה שכולנו מכירים ורק אז לפי ההדרכה של כל הרופאים קוראת לאמבולנס. רק אחרי שחזרנו הבייתה הייתי מרגישה סחוטה מבחינה רגשית, והייתי בעצמי זקוקה לכדורי הרגעה(לא להיבהל, לא חזקים)ולקח לי הרבה זמן להתאושש נפשית. למזלי יש לי בעל תומך והורים שעוזרים וכך הצלחנו לעבור את התקופה ההיא. גם הניורולוג ציין כי בזכות זה שהצלחתי "לתפוס" את ההתקף אצלה עוד בהתחלה קיצרתי לה את משך הההתקף. זה אומר שעד היום שעות השינה שלי בלילה הם על הפנים למרות ש"טפו טפו טפו...אין עוד התקפים.