לרעות בשדות זרים
לפעמים בספארינג, אתה מקבל את ההרגשה שאתה והיריבים שלך כבר מכירים אחד את השני קצת יותר מדי טוב.
דברים צפויים ואני לפחות, גם מתקשה לצאת מתבניות שמתקבעות.
אתמול, אחרי שלוש שנים ומשהו של הבטחות שנפלו קרבן לאילוצי עבודה, משפחה, לו"ז צפוף ושאר מיני תירוצים, הגעתי סוף סוף לאימוני הקבוצה הצפונית המדוברת בחיפה.
אז... מעל לכל תודה למיתר שחשבה שהיא מקפיצה אותי מהחניון אל המקום שהקבוצה מתאמנת בו בתוך הטכניון, ובפועל נחתה עליה מישפוחה שלמה של עוגים בטיול בצפון - אבא אמא ושתי גורות, והיא אפילו לא הרימה גבה,
תודה גם לזוגתו של העוג שהסכימה באמצע טיול להתקע עם הגורות בשולי המגרש בו התאמננו, תודה לאותו רוסי ענק ומהההייייר שכל דקירה שלו לעין פוגעת במשקף לפני שבכלל שמתי לב שהיד שלו זזה, ולאותו בחור שגרם לי להרגיש כמו יפיפית הנשף כשמייד עם תחילת שלב הספארינג הציע לי 'לרקוד'. זה היה קרב הבולו הטוב בחיי.
מסקנה:
כדאי וכיף להרחיב את מעגל היריבים.
לפעמים בספארינג, אתה מקבל את ההרגשה שאתה והיריבים שלך כבר מכירים אחד את השני קצת יותר מדי טוב.
דברים צפויים ואני לפחות, גם מתקשה לצאת מתבניות שמתקבעות.
אתמול, אחרי שלוש שנים ומשהו של הבטחות שנפלו קרבן לאילוצי עבודה, משפחה, לו"ז צפוף ושאר מיני תירוצים, הגעתי סוף סוף לאימוני הקבוצה הצפונית המדוברת בחיפה.
אז... מעל לכל תודה למיתר שחשבה שהיא מקפיצה אותי מהחניון אל המקום שהקבוצה מתאמנת בו בתוך הטכניון, ובפועל נחתה עליה מישפוחה שלמה של עוגים בטיול בצפון - אבא אמא ושתי גורות, והיא אפילו לא הרימה גבה,
תודה גם לזוגתו של העוג שהסכימה באמצע טיול להתקע עם הגורות בשולי המגרש בו התאמננו, תודה לאותו רוסי ענק ומהההייייר שכל דקירה שלו לעין פוגעת במשקף לפני שבכלל שמתי לב שהיד שלו זזה, ולאותו בחור שגרם לי להרגיש כמו יפיפית הנשף כשמייד עם תחילת שלב הספארינג הציע לי 'לרקוד'. זה היה קרב הבולו הטוב בחיי.
מסקנה:
כדאי וכיף להרחיב את מעגל היריבים.
