לרכל

[נומי2]

לרכל

למה השורש ר.כ.ל. בבנין פיעל לא מקבל דגש בעה"פ?

 

[trilliane]

למיטב הבנתי בהשפעת השמות רכיל, רכילות, רכלן

ועוד. זו תופעה נפוצה בשורשים גזורי שם או כאלה שמושפעים מש"ע מסוים (למשל כּיכֿב מ"כוכב" או "התחבֿר" מ"חבר" להבדיל מ"התחבּר", אף שזה למעשה אותו שורש). מילון ספיר מגדיר את המשלב של "מרכל" כסלנג: מְרַכֵל [עח] [פ'; מרַכֶלֶת; ריכֵל, ירַכֵל, לרַכֵל (כ"ף לא-דגושה)] <רכל> משׂוחֵחַ שׂיחַת רכילוּת, מסַפֵּר לשון הרָע (עגה) ובסלנג לא מקפידים על הגייה תקינה.

 

[Orsp]

זו הייתה תשובתו של אברהם אבן־שושן ז"ל,

כך סיפרה לי בעבר מקורבת לי; היא הציגה את השאלה במכתב שכתבה לו, והוא השיב שלדעתו, הוגים כך בעקבות ההדהוד של הפסוק: "לא תלך רָכֿיל בעמיך" (ויקרא). והוא, אכן, העיר בערך "רכל": "בלשון הדיבור: רִכֵל". ה"שיבוש" נפוץ כל כך, עד שאפשר למצוא במילון שלו, בערך "רנן", את ההגדרה: רינן – "רִכֵל", הלעיז, סיפר דברי רינון ושמועה. מצאתי במילון: "רִכְלֵל". כדאי לקרוא על "מנובז" ביומן הרשת "השגות שושן".

 

[trilliane]

תודה, משמח לדעת שכיוונתי לדעת גדולים.

 

[yafel]

יש שאלה ויש הערה

שלום, יש לי שאלה זה אותו השורש רכל =סחר, מכר וריכל=סיפר בגנותו של אחר? בכל אופן יש עוד דוגמאות, וירחיבו החכמים באמת, שאפשר להבחין במשמעות האמיתית לא לפי השורש אלא רק לפי המשקל. יפאל

 

[הדיוט גמור]

כנראה שכן

לפי קליין, המובן המקורי של השורש ר-כ-ל הוא להסתובב, ללכת ממקום למקום, והוא קשור לשורש ר-ג-ל. מכאן התפתח המובן של סוחר נודד, וגם של מי ש"סוחר" במידע ומעביר אותו מבית לבית. תופעת הרכילות הנפוצה בכל העולם עניינה חוקרים רבים, שראו בה סוג של מסחר במידע, המחייב הדדיות וקבלת מידע שווה ערך בתמורה. מכאן הערך החברתי שלה, שכן המידע הוא לעתים דבר הערך היחיד של מי שאין לו דבר אחר לסחור בו.

 

[נומי2]

חן חן על התשובה הבהירה.

 

[daviduuu]

אז הצורה הדגושה תקינה גם כן?

לרכֵּל (כמו לכבּד) או לרכֵל ריכֵּל או ריכֵל

 

[trilliane]

לפי אב"ש רק הצורה הדגושה תקינה

הוא מציין שהצורה הרפה היא בלשון הדיבור. מילון ספיר מציין את הצורה הרפה בלבד (אני מניחה שמתוך הכרה בכך שהדגושה לא באמת קיימת בשפה...) ומסווג אותה כ"עגה".

 

[daviduuu]

תודה

האמת - שלא הייתי מודע לה... (לצורה הדגושה) וזה אכן מוכיח את מה שכתבת.

 

[trilliane]

גם אני לא מודעת לה כי אין למה להיות מודע...

מעשית היא לא קיימת בשפה (מחוץ למילון) אז זה עניין תאורטי גרידא. קח בחשבון שאני בודקת במילון אב"ש מ-1972 שמבחינתו קיימים גם הפעלים "איהב" ו"אוהב"... לגבי השני, הוא מציין ש"רווח בעיקר הבינוני" (מאוהב) ואני תוהה – אם זה רק "בעיקר", איפה הוא מצא את הטפל?

בקיצור, מה שאני מנסה לומר הוא שבמילון אב"ש קיימות לא מעט צורות פועליות תאורטיות לגמרי שאפילו בשירה לא בטוח שתפגוש. אני לא יודעת מה המצב במילון שנות האלפיים.