לריב עם ההורים...
כתבתי על זה כבר בפורום על בנים ועל בנות. ובגלל שאני יודע ומכיר אתכם אנשים, ואני יודע שאתם תוכלו לעזור לי בהגינות ובנבונות. עד תחילת השנה הזאת, תמיד הייתי מסתכל על אחותי הגדולה רבה עם ההורים שלי, ולא האמנתי, הסתכלתי, וידעתי, הייתי פשוט משוכנע שאני לא אריב עם ההורים שלי ואני אתאפק. בתחילת השנה הזאת התחלתי לריב עם אמא שלי הרבה, ועכשיו זה באמת הרבה, כל כמה ימים ריב, אמרו לי בפורום עצות טובות, למשל, לנסות לדבר איתם להקשיב למה שהם חושבים (ההורים) ולהגיד את הגרסה שלי אבל ההרגשה שלי היא, שהם דבוקים רק בדעות שלהם, הם לא מוכנים לשנות את דעתם, רק הם צודקים, אז כשאני אומר את הגרסה שלי, היא ישר פסולה, וזה עדיין מעצבן אותי, אני כבר לא יודע מה לעשות. אני מנסה לדבר, אבל זה לא הכי עוזר. ואני רק מתעצבן יותר ורב איתם יותר, ואז מתחילים צעקות. ואני מתחיל כבר לשנוא את זה. איך אני מפסיק את הרפלקס הזה שלריב איתם כשהם טיפ טיפה מעצבנים אותי?. ממני, עמית בן 11 וחצי. ושוב , שנה טובה לכולם...
כתבתי על זה כבר בפורום על בנים ועל בנות. ובגלל שאני יודע ומכיר אתכם אנשים, ואני יודע שאתם תוכלו לעזור לי בהגינות ובנבונות. עד תחילת השנה הזאת, תמיד הייתי מסתכל על אחותי הגדולה רבה עם ההורים שלי, ולא האמנתי, הסתכלתי, וידעתי, הייתי פשוט משוכנע שאני לא אריב עם ההורים שלי ואני אתאפק. בתחילת השנה הזאת התחלתי לריב עם אמא שלי הרבה, ועכשיו זה באמת הרבה, כל כמה ימים ריב, אמרו לי בפורום עצות טובות, למשל, לנסות לדבר איתם להקשיב למה שהם חושבים (ההורים) ולהגיד את הגרסה שלי אבל ההרגשה שלי היא, שהם דבוקים רק בדעות שלהם, הם לא מוכנים לשנות את דעתם, רק הם צודקים, אז כשאני אומר את הגרסה שלי, היא ישר פסולה, וזה עדיין מעצבן אותי, אני כבר לא יודע מה לעשות. אני מנסה לדבר, אבל זה לא הכי עוזר. ואני רק מתעצבן יותר ורב איתם יותר, ואז מתחילים צעקות. ואני מתחיל כבר לשנוא את זה. איך אני מפסיק את הרפלקס הזה שלריב איתם כשהם טיפ טיפה מעצבנים אותי?. ממני, עמית בן 11 וחצי. ושוב , שנה טובה לכולם...