לרועי :
המשך מהשרשור הקודם -
הקשר בין "הארה" ל"הרמוניה" :
כפי שכתבתי לא פעם , אינני מאמין ב"הארה מוחלטת" של זבנג וגמרנו.
אני מאמין שיש אינסוף דרגות , ולא ניתן לתפוס את האינסוף כמו שהוא.
ניתן רק "לצמוח כלפיו" אך לעולם לא להגיע אליו.
לכן אני לא מחפש "הארה" , אני מחפש התפתחות.
אך הסימן להתפתחות נכונה הוא שהאדם מתחיל להכיל ולהפיץ יותר ויותר אור.
זוהי הארה.
וכפי שכתוב "חוכמת אדם תאיר פניו".
כלומר הארה (בדרגות שונות) היא פועל יוצא מהתפתחות.
ומהי התפתחות ?
כדי להבין זאת נעבור לרמת ה"מאקרו" - נסתכל על חברה \ מדינה \ מפעל וכו'
בכל חברה יש דעות רבות ושונות , מחלוקות וחילוקי דעות.
כל אחד מושך לכיוון שלו , לפי האינטרסים שלו ודעותיו הקדומות.
וזה כמובן לגיטימי.
המחלוקות והסכסוכים יוצרים רעש , והאנרגיה פעמים רבות מתבזבזת על מלחמות פנימיות.
(המדובר כאן ברעש שהוא בדיוק כמו הרעש התודעתי אצלינו בראש , הנגרם על ידי פעילויות של "תתי האישיות" בתוכינו).
אך אם באותה חברה ישכילו האנשים ליצור מערכת שתגשר על חילוקי הדעות באופן אובייקטיבי והוגן , מערכת שיש בה אמון מצד כל המשתתפים , אותה חברה תקטין את הרעש והסכסוכים למינימום.
פשוט כאשר יהיה סכסוך ילכו אל השופט ההגון , וכל הצדדים יקבלו בשמחה את דעתו. כי ידעו שהוא פועל בהגינות , בשקיפות , ללא אינטרסים ומשוא פנים , תוך כדי כוונה לטובת העניין.
החברה הזו הופכת למאוחדת יותר.
עם פחות סכסוכים ומחלוקות (= שקט פנימי).
הניגודים מוצאים את הדרך להגיע לשילוב.
וזוהי המשמעות של הרמוניה ברמת החברה.
כל האנרגיה שהיתה מבוזבזת על מלחמות פנימיות וסכסוכים , נחסכת.
החברה הזו היא חברה בריאה.
והתוצאה היא פשוט "הארה" :
כי כאשר האדם שמח וקורן - הוא מאיר
הארה היא פשוט סימן לאנרגיה תודעתית בריאה
(לעומת זאת כאשר האדם תשוש עצוב ומותש וחסר אנרגיה , פניו נעשות חשוכות)
וכך גם ברמת האדם הפרטי -
כל עיסוק באומנות כלשהיא , כולל בתוכו שילוב נכון של צבעים , טעמים , קולות ....
בין אם זוהי מוזיקה , ציור או בישול , העיסוק באומנות מסייע לפתח "חוש" שיפוט נכון , היוצר שילובים נכונים.
החוש הזה , שהוא החוש להרמוניה , בתחילתו מופנה כלפי חוץ.
כלפי אובייקטים בעולם החיצוני.
אך כאשר האדם ילמד ליצור "הרמוניה" פנימית בתוכו , שיפוט נכון בתוכו , גם הוא עצמו יתחיל להאיר.
המשך מהשרשור הקודם -
הקשר בין "הארה" ל"הרמוניה" :
כפי שכתבתי לא פעם , אינני מאמין ב"הארה מוחלטת" של זבנג וגמרנו.
אני מאמין שיש אינסוף דרגות , ולא ניתן לתפוס את האינסוף כמו שהוא.
ניתן רק "לצמוח כלפיו" אך לעולם לא להגיע אליו.
לכן אני לא מחפש "הארה" , אני מחפש התפתחות.
אך הסימן להתפתחות נכונה הוא שהאדם מתחיל להכיל ולהפיץ יותר ויותר אור.
זוהי הארה.
וכפי שכתוב "חוכמת אדם תאיר פניו".
כלומר הארה (בדרגות שונות) היא פועל יוצא מהתפתחות.
ומהי התפתחות ?
כדי להבין זאת נעבור לרמת ה"מאקרו" - נסתכל על חברה \ מדינה \ מפעל וכו'
בכל חברה יש דעות רבות ושונות , מחלוקות וחילוקי דעות.
כל אחד מושך לכיוון שלו , לפי האינטרסים שלו ודעותיו הקדומות.
וזה כמובן לגיטימי.
המחלוקות והסכסוכים יוצרים רעש , והאנרגיה פעמים רבות מתבזבזת על מלחמות פנימיות.
(המדובר כאן ברעש שהוא בדיוק כמו הרעש התודעתי אצלינו בראש , הנגרם על ידי פעילויות של "תתי האישיות" בתוכינו).
אך אם באותה חברה ישכילו האנשים ליצור מערכת שתגשר על חילוקי הדעות באופן אובייקטיבי והוגן , מערכת שיש בה אמון מצד כל המשתתפים , אותה חברה תקטין את הרעש והסכסוכים למינימום.
פשוט כאשר יהיה סכסוך ילכו אל השופט ההגון , וכל הצדדים יקבלו בשמחה את דעתו. כי ידעו שהוא פועל בהגינות , בשקיפות , ללא אינטרסים ומשוא פנים , תוך כדי כוונה לטובת העניין.
החברה הזו הופכת למאוחדת יותר.
עם פחות סכסוכים ומחלוקות (= שקט פנימי).
הניגודים מוצאים את הדרך להגיע לשילוב.
וזוהי המשמעות של הרמוניה ברמת החברה.
כל האנרגיה שהיתה מבוזבזת על מלחמות פנימיות וסכסוכים , נחסכת.
החברה הזו היא חברה בריאה.
והתוצאה היא פשוט "הארה" :
כי כאשר האדם שמח וקורן - הוא מאיר
הארה היא פשוט סימן לאנרגיה תודעתית בריאה
(לעומת זאת כאשר האדם תשוש עצוב ומותש וחסר אנרגיה , פניו נעשות חשוכות)
וכך גם ברמת האדם הפרטי -
כל עיסוק באומנות כלשהיא , כולל בתוכו שילוב נכון של צבעים , טעמים , קולות ....
בין אם זוהי מוזיקה , ציור או בישול , העיסוק באומנות מסייע לפתח "חוש" שיפוט נכון , היוצר שילובים נכונים.
החוש הזה , שהוא החוש להרמוניה , בתחילתו מופנה כלפי חוץ.
כלפי אובייקטים בעולם החיצוני.
אך כאשר האדם ילמד ליצור "הרמוניה" פנימית בתוכו , שיפוט נכון בתוכו , גם הוא עצמו יתחיל להאיר.
