אוקיי, יש לי עוד המלצה בשליפה
לספר קוראים "היום שבו ירו בראש הממשלה", ספר שנכתב בשנת 1990 (!) על-ידי עוזי וייל המדהים בעולם. יש שם חמישה או שישה סיפורים נפלאים, כאשר שלושה מתוכם פשוט היו הטלטלה הרגשית הכי מטרופת שעברתי אי פעם מקריאת ספר שהרגשתי בו כל כך הרבה. קראתי בזמנו את הספר, ממש אחרי שאחותי נפטרה, ויכול להיות שזה מאוד קשור לטלטלה הרגשית שכבר הייתי בתוכה, אבל זה פשוט ספר נפלא, שהסיפורים שלו מסופרים נפלא, בעיקר הסיפור "אל תעזבי אותי מותק" וסיפור ההמשך שלו בהמשך הספר (כשתקראי את הספר, כבר תביני בעצמך). יש שם עוד סיפור שמאוד אהבתי, שנקרא "חיים כמעט מתוקים", גם כן, כתוב פשוט באופן כזה שאת שוכחת לנשום, מרוב שאת נכנסת לתוך המילים. ואם זה לא היה ברור עד עכשיו, אני ממליצה עליו (-;
