לרוח שלי,

לרוח שלי,

ושוב היא כותבת לך, ליקרה מכולן קצת שונה, עבר זמן מהמכתב האחרון צינה התחלפה לה בחום משכר כבר לא רועדת, כבר לא קפואה נותרתי עומדת, יציבה בתוכך נשרפת בלהבות הרוח החמה כבר לא צועקת בשקט כותבת לך בדממה ברקע לא מתנגנת אף מנגינה אפילו לא שירתך הידועה מנגינת הרוח, אף היא נעלמה חצי תפוח ישנו חציהו השני מזמן נרכב כה הרבה השתנה מאז משב הרוח האחרונה אך היא עומדת, יציבה לא משה ממקומה דמעותיה עדיין יבשות והמילים כמו תמיד, הכי אמיתיות, רק אלייך נכתבות כי את הבטחת ואת, את לא תאכזבי כקוסם המעלים הרים וגבהות תעלימי את כל המילים הכתובות אני עודני כאן, עומדת במקומי, חזקה ויציבה לא הולכת לשום מקום אך את המילים, את המילים יקירה שאי אותן, את כולן למקום בוא את עוצרת לנוח למקום היחידי, שבו לא נושבת רוח.
 

ה מוזה

New member
../images/Emo142.gifבמקום שבו לא נושבת הרוח

במקום שבו סופות נרגעות במקום שבו משבים עזים הופכים לליטופים רכים המקום היחידי שבו לא נושבת הרוח הוא המקום של שלווה פנימית גם חצי תפוח הוא שלם תלוי מאיזה צד של התפוח מסתכלים .. מאחלת לך שתמצאי את אותו מקום קסום שבו לא נושבת הרוח
 
למעלה