לרוח הרפאים שלי
אני רוצה לספר לך מעט ממה שיש לי בלב. שנים, שנים אני מחפשת אחרי האושר איתו, שנים אני צועקת לו שיהיה איתי שיקשיב לי שיבין את מה שיש לי בלב, והוא בשלו רואה אותי כמובן מאליו, חושב שאני אשאר שלו לעד. לא, הוא לא יודע, הוא לא יודע שהוא איבד אותי לאט לאט. הוא חושב שעכשיו כשהוא מחליט אז אני אצעד לקראתו בידיים פרושות ואומר לו תודה, תודה שבאת. רוח שלי.. אתה באת לחיי פרצת אותם לא בכח אלא ברכות. הראת לי דברים שאף פעם לא ראיתי . איך אמרת לי: ``יצרתי מפלצת`` אז אולי נכון אולי יצרת, אבל לדעתי רק חשפת אותה המפלצת היתה קיימת היא פשוט היתה כ``כ מוצפנת שאפילו אני, סופה, לא ידעתי שהיא קיימת. אתה באת וגילת אותי, חשפת לאור השמש חלקים בי שאולי לעולם לא היו רואים אור אילולא אתה היית מגיע. אני יכולה לומר לך דבר אחד שבו אני בטוחה: יהיה הסוף אשר יהיה תמיד, תמיד, לנצח אני אזכור אותך לטובה, רוח שלי כמה שיהיה לי קשה, ויהיה לי מאוד קשה, אני הבטחתי ואני אקיים שתאמר לי די אני אפסיק, אני לא אפריע לך. רוח שלי, אויר שלי, נשמה שלי ... אני כותבת ואני בוכה לא יכולה בכלל לחשוב על מצב של בלעדייך. אני מקבלת הכל אבל לא בלעדייך . רוח שלי, אני יושבת עכשיו לבד מביטה לכיוון הדלת ומחכה שהידית תזוז ואתה תכנס, אוי כמה שזה היה עושה לי טוב עכשיו . הלב שלי מלא, מלא מילים לומר לך, מלא מחשבות לשתף אותך בהם, מלא אהבה שלא נוצלה, מלא אושר שנחשף כשאני איתך. למה את אוהבת אותי? למה את אוהבת אותי? .... נו למה? תגיד לי אתה. אני חושבת עליך עכשיו שם במיטה הגדולה שלך בחדר הלא מסודר שלך יישן כמו תינוק רק להריח אותך עכשיו והייתי מיד נרדמת, שוקעת בשינה עמוקה עם חיוך רחב על הפנים . רוח שלי מילים לא יוכלו לתאר, אותיות לא תוכלנה לספר את מה שאני מרגישה. רוח שלי אוהבת אותך, אוהבת תמיד. סופה
אני רוצה לספר לך מעט ממה שיש לי בלב. שנים, שנים אני מחפשת אחרי האושר איתו, שנים אני צועקת לו שיהיה איתי שיקשיב לי שיבין את מה שיש לי בלב, והוא בשלו רואה אותי כמובן מאליו, חושב שאני אשאר שלו לעד. לא, הוא לא יודע, הוא לא יודע שהוא איבד אותי לאט לאט. הוא חושב שעכשיו כשהוא מחליט אז אני אצעד לקראתו בידיים פרושות ואומר לו תודה, תודה שבאת. רוח שלי.. אתה באת לחיי פרצת אותם לא בכח אלא ברכות. הראת לי דברים שאף פעם לא ראיתי . איך אמרת לי: ``יצרתי מפלצת`` אז אולי נכון אולי יצרת, אבל לדעתי רק חשפת אותה המפלצת היתה קיימת היא פשוט היתה כ``כ מוצפנת שאפילו אני, סופה, לא ידעתי שהיא קיימת. אתה באת וגילת אותי, חשפת לאור השמש חלקים בי שאולי לעולם לא היו רואים אור אילולא אתה היית מגיע. אני יכולה לומר לך דבר אחד שבו אני בטוחה: יהיה הסוף אשר יהיה תמיד, תמיד, לנצח אני אזכור אותך לטובה, רוח שלי כמה שיהיה לי קשה, ויהיה לי מאוד קשה, אני הבטחתי ואני אקיים שתאמר לי די אני אפסיק, אני לא אפריע לך. רוח שלי, אויר שלי, נשמה שלי ... אני כותבת ואני בוכה לא יכולה בכלל לחשוב על מצב של בלעדייך. אני מקבלת הכל אבל לא בלעדייך . רוח שלי, אני יושבת עכשיו לבד מביטה לכיוון הדלת ומחכה שהידית תזוז ואתה תכנס, אוי כמה שזה היה עושה לי טוב עכשיו . הלב שלי מלא, מלא מילים לומר לך, מלא מחשבות לשתף אותך בהם, מלא אהבה שלא נוצלה, מלא אושר שנחשף כשאני איתך. למה את אוהבת אותי? למה את אוהבת אותי? .... נו למה? תגיד לי אתה. אני חושבת עליך עכשיו שם במיטה הגדולה שלך בחדר הלא מסודר שלך יישן כמו תינוק רק להריח אותך עכשיו והייתי מיד נרדמת, שוקעת בשינה עמוקה עם חיוך רחב על הפנים . רוח שלי מילים לא יוכלו לתאר, אותיות לא תוכלנה לספר את מה שאני מרגישה. רוח שלי אוהבת אותך, אוהבת תמיד. סופה