לרגע......פתאום.......

[זה אני ......]

לרגע......פתאום.......

שכתבתי.... היא ענתה.... המשכתי....והיא השלימה אותי... ממש כאילו....אני...היא....אחד...שלם... כל אות...כל מילה.... כל נשימה...ופעימה... היא איתי יחד.... רק אותה ראיתי...הכל היה לי נוף... כל האנשים שם...כולם...היו לנו לנוף... ים..גלים...ושקיעה...מדהימה.... והיא שם...היא איתי...שלי...לבד...לעד... והשעון נוגס...הזמן בורח....כאילו בכוונה.... הלב דופק....חזק.....מאוחר...היא עומדת ללכת..... רוצה לצעוק...את שמה ....ולא יכול.... הנשימה...נעצרת...על כל מילה שהיא כותבת... והרגע הנורא מגיע....הפרידה...להיום.... היא הולכת לישון.... בלי לבקש ולגלות לה....גנבתי אותה....איתי... הלכתי למיטה...כשהיא עדיין איתי... ולהרדם לא ממש הצלחתי... משחזר כל רגע....כל אות ומילה...שורה .... עוצם עיניים ורואה אותה...שומע...ומרגיש את... פעימות ליבה.... עם חיוך כנראה שגם נרדמתי.... כי ככה התעוררתי... וכל היום חושב...עליה...מחכה כבר לחזור... להתחבר.....שוב!!!...... אבל ...השעון הבוגדני....שרק אתמול רץ מהר כ``כ.... היום זוחל כאילו בכוונה.... זהו ....הגעתי...הלב דופק שוב.. היא שם.....אפרת.א!

 

[אפרת.א]

לרגע פתאום...

בין שורה לשורה, ראיתי פתאום...שורה קצת שונה... כשכתבתי...הוא ענה... ``אלי?`` שאלתי בפליאה.. ``כן, אלייך``. קרא. בין מילה למילה...בין קוד אחד למישנהו, יצרנו שיחה מוזרה. משהו כמו...השלמה. אחת קראה לזה משחק...``אפרת משחקת`` היא לכולם שם אמרה. נכנסו אנשים מוכרים משכבר הימים - שאלו ``תגידי...את בסדר? זקוקה לעזרה? משהו, תגידי רק מילה ו...`` ואני , מרחפת, כלום לא רואה, רק שורה פה ושורה שם...משפט המורכב מ...מילה בודדה. משפט שלם נאמר בשתיקה. ``יודע`` אמרתי. ``נחמד ונעים גם...לשתוק איתך`` . ``יודע`` ענה. ``מרגיש``... שומע...ממש!`` כך, בין נקודה לנקודה, בין מילה למילה, יצרנו שיחה. השעון הציץ בנו בעורמה...קרץ, וצעק ``יאללה, למיטה``..``לא רוצה`` עניתי לשעון המרגיז התלוי בפינה. ``שב בשקט, לא שאלתי אותך!`` והוא בשלו... (כמעט ניפצתי אותו..) והוא...ממשיך לנדנד הקרציה. ``מספיק חביבה`` , ניסה הוא במתק שפתיים הביט לי ישר לתוך העיניים...ולא נירתע. (ראיתם אותו? ). כלום לא עזר...בין הלמות ופעימה, בין שורה לשורה...ידענו ש... הגיע הבוקר הבא... הוא לא ידע, לקחתי אותו איתי למיטה...ניסיתי להרדם , לא ממש הצלחתי, התהפכתי...הסתובבתי - חשבתי. לפתע פתאום הבזיקה והרעישה את עולמי החולמני, הידיעה ש....הי, בעצם... מי אתה? דיברנו שעות, על דא ועל הא...אמרנו כלום...אמרנו הכל - אבל...דיברנו , חשנו, השלמנו שורות. אך אבוי...מי אתה עלם חמודות?!? ``מחר, את שואלת - שומעת?`` אמרתי...ו...עם חיוך שריצד על פניי, מן הסתם - כך נרדמתי... התעוררתי, השעון הנוקשה וחמור הסבר אשר בפינה, הילך לו לאט, היכה בדממה... אמרתי לו...``רשע, רק אתמול עלזת, ציחקקת, מיהרת...והיום מה? מה קרה?? תגיד, אין לך אולי זוג כרטיסים להצגה? , לא....לא בשבילי - בשבילך! ככה אדע שאתה ממהר ואין לך שום ברירה...יאללה קדימה - צב זקן שכמותך! לך כבר! אוףףף , יותר מהר....`` אבל....השעון ההוא שבפינה, שרק אתמול התרוצץ התקרצץ דהר ורדה בי בידו הקשה...הלך לו לאט בקול ענות חלושה... ``תגידי, מה קרה? התאהבת בי או מה?`` שאל הלז בחוצפה אדירה. ``עד היום אפילו מבט אחד לא שלחת לעברי, פתאום...זהו, גמרנו?...יייישששש סוף סוף את שלי``( הוא מעולם לא שיחק תפקיד ראשי עבורי.. כשהגיע הרגע הנפלא - להתחבר שוב למרקע...פתאום ראיתי בתוך ההמולה...שורה קטנה נפלאה מתוקה...``זו היא...היא כאן!`` ואני...שליבי שוב החסיר פעימה...ראיתי את שמו - ונרגעתי.