לרגע פתאום...
בין שורה לשורה, ראיתי פתאום...שורה קצת שונה... כשכתבתי...הוא ענה... ``אלי?`` שאלתי בפליאה.. ``כן, אלייך``. קרא. בין מילה למילה...בין קוד אחד למישנהו, יצרנו שיחה מוזרה. משהו כמו...השלמה. אחת קראה לזה משחק...``אפרת משחקת`` היא לכולם שם אמרה. נכנסו אנשים מוכרים משכבר הימים - שאלו ``תגידי...את בסדר? זקוקה לעזרה? משהו, תגידי רק מילה ו...`` ואני , מרחפת, כלום לא רואה, רק שורה פה ושורה שם...משפט המורכב מ...מילה בודדה. משפט שלם נאמר בשתיקה. ``יודע`` אמרתי. ``נחמד ונעים גם...לשתוק איתך`` . ``יודע`` ענה. ``מרגיש``... שומע...ממש!`` כך, בין נקודה לנקודה, בין מילה למילה, יצרנו שיחה. השעון הציץ בנו בעורמה...קרץ, וצעק ``יאללה, למיטה``..``לא רוצה`` עניתי לשעון המרגיז התלוי בפינה. ``שב בשקט, לא שאלתי אותך!`` והוא בשלו... (כמעט ניפצתי אותו..) והוא...ממשיך לנדנד הקרציה. ``מספיק חביבה`` , ניסה הוא במתק שפתיים הביט לי ישר לתוך העיניים...ולא נירתע. (ראיתם אותו? ). כלום לא עזר...בין הלמות ופעימה, בין שורה לשורה...ידענו ש... הגיע הבוקר הבא... הוא לא ידע, לקחתי אותו איתי למיטה...ניסיתי להרדם , לא ממש הצלחתי, התהפכתי...הסתובבתי - חשבתי. לפתע פתאום הבזיקה והרעישה את עולמי החולמני, הידיעה ש....הי, בעצם... מי אתה? דיברנו שעות, על דא ועל הא...אמרנו כלום...אמרנו הכל - אבל...דיברנו , חשנו, השלמנו שורות. אך אבוי...מי אתה עלם חמודות?!? ``מחר, את שואלת - שומעת?`` אמרתי...ו...עם חיוך שריצד על פניי, מן הסתם - כך נרדמתי... התעוררתי, השעון הנוקשה וחמור הסבר אשר בפינה, הילך לו לאט, היכה בדממה... אמרתי לו...``רשע, רק אתמול עלזת, ציחקקת, מיהרת...והיום מה? מה קרה?? תגיד, אין לך אולי זוג כרטיסים להצגה? , לא....לא בשבילי - בשבילך! ככה אדע שאתה ממהר ואין לך שום ברירה...יאללה קדימה - צב זקן שכמותך! לך כבר! אוףףף , יותר מהר....`` אבל....השעון ההוא שבפינה, שרק אתמול התרוצץ התקרצץ דהר ורדה בי בידו הקשה...הלך לו לאט בקול ענות חלושה... ``תגידי, מה קרה? התאהבת בי או מה?`` שאל הלז בחוצפה אדירה. ``עד היום אפילו מבט אחד לא שלחת לעברי, פתאום...זהו, גמרנו?...יייישששש סוף סוף את שלי``( הוא מעולם לא שיחק תפקיד ראשי עבורי..
כשהגיע הרגע הנפלא - להתחבר שוב למרקע...פתאום ראיתי בתוך ההמולה...שורה קטנה נפלאה מתוקה...``זו היא...היא כאן!`` ואני...שליבי שוב החסיר פעימה...ראיתי את שמו - ונרגעתי...
בין שורה לשורה, ראיתי פתאום...שורה קצת שונה... כשכתבתי...הוא ענה... ``אלי?`` שאלתי בפליאה.. ``כן, אלייך``. קרא. בין מילה למילה...בין קוד אחד למישנהו, יצרנו שיחה מוזרה. משהו כמו...השלמה. אחת קראה לזה משחק...``אפרת משחקת`` היא לכולם שם אמרה. נכנסו אנשים מוכרים משכבר הימים - שאלו ``תגידי...את בסדר? זקוקה לעזרה? משהו, תגידי רק מילה ו...`` ואני , מרחפת, כלום לא רואה, רק שורה פה ושורה שם...משפט המורכב מ...מילה בודדה. משפט שלם נאמר בשתיקה. ``יודע`` אמרתי. ``נחמד ונעים גם...לשתוק איתך`` . ``יודע`` ענה. ``מרגיש``... שומע...ממש!`` כך, בין נקודה לנקודה, בין מילה למילה, יצרנו שיחה. השעון הציץ בנו בעורמה...קרץ, וצעק ``יאללה, למיטה``..``לא רוצה`` עניתי לשעון המרגיז התלוי בפינה. ``שב בשקט, לא שאלתי אותך!`` והוא בשלו... (כמעט ניפצתי אותו..) והוא...ממשיך לנדנד הקרציה. ``מספיק חביבה`` , ניסה הוא במתק שפתיים הביט לי ישר לתוך העיניים...ולא נירתע. (ראיתם אותו? ). כלום לא עזר...בין הלמות ופעימה, בין שורה לשורה...ידענו ש... הגיע הבוקר הבא... הוא לא ידע, לקחתי אותו איתי למיטה...ניסיתי להרדם , לא ממש הצלחתי, התהפכתי...הסתובבתי - חשבתי. לפתע פתאום הבזיקה והרעישה את עולמי החולמני, הידיעה ש....הי, בעצם... מי אתה? דיברנו שעות, על דא ועל הא...אמרנו כלום...אמרנו הכל - אבל...דיברנו , חשנו, השלמנו שורות. אך אבוי...מי אתה עלם חמודות?!? ``מחר, את שואלת - שומעת?`` אמרתי...ו...עם חיוך שריצד על פניי, מן הסתם - כך נרדמתי... התעוררתי, השעון הנוקשה וחמור הסבר אשר בפינה, הילך לו לאט, היכה בדממה... אמרתי לו...``רשע, רק אתמול עלזת, ציחקקת, מיהרת...והיום מה? מה קרה?? תגיד, אין לך אולי זוג כרטיסים להצגה? , לא....לא בשבילי - בשבילך! ככה אדע שאתה ממהר ואין לך שום ברירה...יאללה קדימה - צב זקן שכמותך! לך כבר! אוףףף , יותר מהר....`` אבל....השעון ההוא שבפינה, שרק אתמול התרוצץ התקרצץ דהר ורדה בי בידו הקשה...הלך לו לאט בקול ענות חלושה... ``תגידי, מה קרה? התאהבת בי או מה?`` שאל הלז בחוצפה אדירה. ``עד היום אפילו מבט אחד לא שלחת לעברי, פתאום...זהו, גמרנו?...יייישששש סוף סוף את שלי``( הוא מעולם לא שיחק תפקיד ראשי עבורי..
כשהגיע הרגע הנפלא - להתחבר שוב למרקע...פתאום ראיתי בתוך ההמולה...שורה קטנה נפלאה מתוקה...``זו היא...היא כאן!`` ואני...שליבי שוב החסיר פעימה...ראיתי את שמו - ונרגעתי...