בתור התחלה
(וסליחה שאני מתכתב עם עצמי): אומרים שהשיר הוא שיר תשובה ל"את תלכי בשדה" של לאה גולדברג (מישהו כתב על זה בפורום): את תלכי בשדה\ לאה גולדברג האמנם, האמנם עוד יבואו ימים בסליחה ובחסד, ותלכי בשדה, ותלכי בו כהלך התם. ומחשוף, ומחשוף כף רגלך ילטף בעלי האספספת או שלפי שיבולים ידקרוך ותמתק דקירתם. או מטר ישיגך בעדת טיפותיו הדופקת על כתפיך, חזך, צווארך וראשך רענן. ותלכי בשדה הרטוב וירחב בך השקט כאור בשולי הענן. ונשמת, ונשמת את ריחו של התלם, נשום ורגוע וראית את השמש, בראי השלולית הזהוב. ופשוטים, ופשוטים הדברים, וחיים, ומותר בם לנגוע ומותר לאהוב, ומותר ומותר לאהוב. את תלכי בשדה לבדך, לא נצרבת בלהט השרפות בדרכים שסמרו מאימה ומדם. וביושר לבב תהיי ענווה ונכנעת כאחד הדשאים, כאחד האדם. מאיר מרשה לעצמו להסתייג מעט ממילות המשוררת הגדולה, שדיברה בשירה על הרגשת החופש,החירות. היא אומרת: אל תפחדי להרגיש חפשייה, לאהוב,לחיות, ומאיר אומר: עם כל זה, אל תשכחי מאין באת ולאן את הולכת, אל תשתכרי מהחופש עד כדי סינוור, כי לעיתים הוא זב כזב, זב אכזב.
