לרב שלום,

[עלמת חן עדינה]

לרב שלום,

רציתי לשאול איך מתגברים או מתמודדים יותר נכון עם כעס רב וזעם שמאכל את הגוף והנפש. עם זעם רב שנצבר במהלך הרבה זמן על דברים שלא הלכו כהלכה בחיים דיברו עלי לשון הרע אנשים שהיו מאוד קרובים ואני שגיתי ודיברתי בחזרה לשון הרע אף יותר. על כך שלא הצלחתי להשיג את מטרותיי על כך שאחרים תמיד איכשהו כן מצליחים להשיג נהייתי אדם מאוד מר אני משייכת את זה להשפלה שחוויתי הרבה מאוד שנים ולחוסר קבלה ולשיפוטיות .והתשובה שלי עכשיו היא שיתוק שמתנקם במיוחד בעצמי. השאלה היא איך לא נותנים לטינה לכעס ולרגשות האלה לשתק איך צועדים הלאה בחיים בכיוון חיובי ולא כל הזמן בוכים רק על החוסר צדק בעולם הזה. על הבילבול על הקשיים. אודה לך מאוד.

 

[אופירA]

רפואת הנפש קודמת בסדר עדיפות

המצב שאת מתארת, מאכל את הנפש הרבה יותר מאשר מידות גרועות סטנדרטיות של האדם. אדם בריא אמנם יגיע מדי פעם לתחושות של כעס, מרמור, התפרצות קלה ולשון הרע, אך יוכל לחזור בתשובה בנקל בהתעשתו. וכן, הוא ירגיש שמח באופן כללי בחייו, ולא המרירות היא זו שתהיה הקו השליט בחייו. לעומת זאת, כאשר הזעם והכעס נובעים מתקלה בנפש (על הרקע שתיארת) - התוצאה תהיה של אדם שהמרירות היא קו מכריע בחייו, והכעס מתבטא בחייו באופן שלא מאפשר לו לחזור בתשובה, אלא מהווה מכשול קבוע. אין אפשרות לבנות את מידותיו של האדם, קודם שמוציאים את הרפש. היסודות של מידות הנפש - כיסודותיו של כל בניין - צריכים להיות איתנים ועמוקים באדמה, ולא יכולים להיכונן במי ביצת מדמנה. כל בניין שייבנה על יסודות מסוג זה יתמוטט מיד. ועל כן הדבר הראשון שאדם צריך לעשות קודם שהוא מתחזק בקיום המצוות ובעבודת המידות - הוא ריפוי הנפש: פינוי הלכלוך וייבוש הביצה. כמו כן - בעבודת המידות ובקיום המצוות חייב להיות קו של שמחה. אם לאדם יש בלבול וספיקות בכמות מכרעת - אין לו אפשרות להגיע לשמחה, כי מהות השמחה היא התרת הספיקות. לכן עליו לעסוק בהתרת הספיקות ובפינוי הבלבול קודם לכל דבר. שנני לתודעתך, כי חובתו היהודית של אדם היא להיות בשמחה. ואם אין לך אפשרות כזו, בגלל קשייך הנפשיים, חובה עלייך להשתדל בריפוי נפשי - טיפול בנפש ע"י פסיכולוגיה (מטפלת נקבה ולא זכר, ורצוי - אשה עם זיקה לאמונה), יצירת נסיבות חיים שגורמות לך לשמחה ולשחרור מהכעס וכו'.