לקרוא למנהלת

לקרוא למנהלת

להתרסק שוב

רק כדי לגלות

שאין אדם שיכול להחזיק אותי.

מלבדי.

לקרוא למנהלת שבי

שתעשה סדר

שתהיה תקיפה ורכה

שתספר לי שהרכבת לא התרסקה עד תום

שהיא ניתנת לתיקון

במוסכים המיוחדים של הנשמה שבי

על ידי המוסכניקים המיומנים שבי.

שהיא תספר לי

שנשארו פסים לחזור אליהם.

שהיא תספר לי

שניתן לגרור.
 
ואז גופי הכריע

ואז גופי הכריע
גופי הנאמן
כשל אל המיטה
רק האצבעות המשיכו להקליד אמירה אחת מתמשכת:
"אני איתך, אבל דיר-באלק,
תני קצת לנוח!"
 
מקווה שתבינו ולא תכעסו

השוקולדים במים הרותחים כבר נמסו
הגשם ירד ואני התרכזתי
בלחשוב על השמיכה החמה ואמרתי
לחתולה הנכשכנית "את יודעת
שידעתי
הכול על מה שהבריק וניצנץ וזהר לרגע לא ברור
טרם בריאתנו??
 
מקווה שתשמימו ולא תבעטו

שהרגליים יהיו חסונות ורפויות
שהידיים שריריות ולחות ממאמץ
שהגב יהיה כפוף והנטל עז
שתצמאו ותחשיכו אל תוך מדבר
שלא יידע את שמכם
שלא ישיר שיר ערש
כשהרוח תשקע
על עיניכם
 
שהמטוס מזמר את שירת הבעיטות

קרנף רוקע ברגליו האחוריות
המין האכזר מכול צועד אל עבר הבריות
הגשם עוד מעט נסגר ואין מקום לפניות
הציבור. העולם ייסגר וינום נומה נום
שינת תעשייה מבורכת
שתלד אותו מחדש
אל סופו.
 
אם רק נבקש

אם רק נבקש
מישהו ידליק כאן אש
נכרע ונבקש
נשמים ונתרגש
נישא חצוצרות ממורקות על שכם
עד שהגיע אל בית המקדש
בלב המדבר
בלב השממה
תהיה גישה אל גיישה רחומה
"מיפן הם מביאים את כל הסחורות הכי טובות."
אומר הגבר בלי להציץ אל שדיי הנבולות.
והגיע הזמן שאפסיק לפחד ברחובות.
או אפילו בלב מיטתי
הסדורה.
 
אחותי, שתלכי

אחותי
שתלכי
ממני
שתלך
האחות
לא בלבן
לא מלכות
מלח על גלידה זה טוב לבהות ולתקן את הבלילה
מחדש, אחות
למערכה
למלחמה
 
שירה שתשיר האחות

האם יש טעם בצרחות?
האם יש טעם במכות
של אפר
של גוויות
פעם הייתה אחות
היה בור
היה מלך
היה איש זקו וכותונת פסים
לבת הקטנה רק גרביונים לוחצים
במפשעה, ונעלי לק, הצחקוק היה דק
ומישהו יכול היה לראות
יכול היה להבחין
אבל שם סיפרו סיפורים רק על סין
ובסין זה היה שקורים הדברים
שאחות לא עושה כאן
בארץ הזאת לא תהיה נשמה אחת
שנפקיר
אנחנו
צבא מוסרי
משפחה נהדרת
ובכלל בנות
אף פעם אינן נלחמות
בגרבי הניילון
עם החיוך הענוג
הקרב הוא אחר
וירוק
 
פעם התקשיתי לשמוע

פעם היה איש
הייתה אישה
הייתה כלבה
הייתה מלכה
היה דשא ירוק
ירוק ירוק ירוק
כמו בארץ רחוקה
שקוראים לה אנגליה
ושם בסלי קש היו מתגלגלות גולגלות
שנותקו מגופן, פעם היה איש שתקן
איש חכם
היו אצבעות נוטפות דבש נוטפות ריר
היה קושי להסביר.

במנהרות רצו זאבים חשופי שיניים
חושך לא בא בכול, הטובים והרעים היו אחד
ואימא אמרה
משהו אמרה
התקשיתי לשמוע
הייתה שרשרת פנינים לבנה
ובא הקץ למחזה
לפני שהיטלר ידע
וכל סגניו
וארשת פניו של הקצין המצרי
רגע לפני שצ'יפופו
 
פעם היה קושי במנהרה

פעם היה קושי במנהרה
היו קוקיות
היה צהוב של לכלוך באוזניים
היה קקי
היה פויה בשיניים
רטוב בין הרגליים.
וככה הייו חיות וחיים
הגשם היה מסםר סיפורים
מגפיים מפלסיק היו מבריקים
שלוליות היו קוראות
לבהות
לבהות
הייתי הולכת לטייל לבדי
מושכת את ידי
נותנת את ידי
פעם היה איש אחד
הייתה אישה אחת
היה שקט בצהריים
היה קול יגון נסתר
בהמוניהם היו מתפרצים כל החלומות
כל התסרוקות היו מיישרות את עצמן
וצובעות את השורשים הרעים.
ובמנהרה היו זוחלים.
זוחלים וקוראים בקול לגשם
"אל תעצור
אל תעצור
רד עלינו גשם
בוא עלינו אור
ברוח
בזוהר
בטוהר
באוייר
בזהירות
לפני שיהיה לעולם לא יהיה מאוחר
מדי
ודי
לעולם, תשמעו אותי, תקשיבו, לעולם לא יהיה מאוחר מדי ודי!
לעולם
אפשר
עוד אפשר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
 
מילים

פרץ של מילים הזדקקו בין השורות
כשיין מזוקק זה אומר
שברגליים דרכו ומעכו ביתי
ואז הוא הלך עליה
והגיע הזמן למחות את העיניים
ולהתחיל להביט מהתחלה
על העולם, בתי, יש ענב,
יש טיפה של עונג,
יש ענו,
יש טיפה של סחרור
מהזן הטוב
תאמצי אותה בתי
ותשתקי
ואל תשתקי
הכול במינון הנכון
שאת תחליטי
הכול בטעם הטוב
או שלא.
או שלא, אמרתי,
או שלא!
 
יהיה סוף?

בין השיחים
בין השירים
יבוא שלום למשוררים
אשר חרבם דלה
וסלסלת הקש שלהם מלאה
וגדושה בפירות העוה הנוטפים
שאינם מזכירים גולגולות ואים
נוסעים לשדות. בשדות יש נשים שעובדות
וטורחות. תמיד תגידי בשקט. או שלא. לפעמים
תגידי ברעש. או שלא. הגשם יירד בין שכך
או שכך. או שלא. והשמש תזרח.
או תמחץ.
יהיה סוף?
אולי.
 
וגועים, וגועים העדרים

וגועים, וגועים העדרים
טיפות דקות בטורים ישרים נופלות
והרוח עושה בהן סדר.
 
למעלה