לקרא....
אוי למיתוס/ד"ר יחיעם שורק על מיתוס מצדה מעבר לעובדה שנעשה שימוש במיתוס כדי להצדיק פעולות נגד המנדט הבריטי, השאלה היא האם בכלל אירעה פעולת התאבדות המונית במצדה? וגם: מי היה אלעזר בן יאיר ומי היו הסיקריקים 13.4.2005 מאת: ד"ר יחיעם שורק, הסטוריון, מכללת בית ברל קישור ישיר לדף זה: http://www.hayadan.org.il/soreqmassada.html א. אלעזר בן-יאיר אלעזר בן-יאיר עמד בראש הסיקריים ושיקף חתך של דמות מאוד מיוחדת במהלך המרד ברומאים. הוא היה מצאצאי יהודה הגלילי, מראשוני הקנאים שהציקו להורדוס ולכל ביטוי של שלטון רומי, ונודעו בקיצוניותם. יהודה הגלילי ייסד את הקבוצה האיזוטרית הקיצונית בשם "הפילוסופיה (הקבוצה) הרביעית", אשר התנגדה באופן קיצוני ונמרץ לנוכחות שלטון שאינו יהודי ושאפה לריבונות יהודית על ארץ ישראל. חברי המחתרת הקיצונית ראתה בשלטון האל עלי אדמות את חזות הכל ואת חזיון העתיד האולטימטיבי, ונכונה לעשות הכל (בהדגשה) כדי לממש צעד זה. האורים והתומים של "הפילוסופיה הרביעית" היו פנחס (הקנאי המקראי הראשון) ואליהו, כששניהם יזמו מעשי טבח ורצח ללא כל רחמים – מעין רצח בעזרת-השם. כת זו, יצוין, הניחה את היסוד ליצירת התנועה הסיקריית ביהודה. מקור המילה "סיקריי" הינו לטיני = sicarius, שמשמעו פיגיון ברזל, ובהשאלה דימוי לרוצח ולעבריין אלים. יצויין כי בשעת ניהול מלחמת האזרחים ברומא נודעה מילה זו כביטוי גנאי נפוץ לבני קבוצות חתרניות ומחתרתיות. יוסף בן-מתתיהו מכנה אותם בשם "שודדים" ומתארך את ראשית הופעתם של הסיקריים לימי הנציב הרומי פליקס (52 – 60 לספ'). בספרו "מלחמות היהודים" מציג יוסף בן-מתתיהו את כרטיס-הביקור הקלאסי של חבורת הסיקריים בזו הלשון: "משטוהרה הארץ (מהשודדים), הופיע בירושלים סוג חדש של שודדים הנקראים 'סיקריים'. לאור היום ובראש חוצות הם היו רוצחים אנשים. בעיקר בימי החגים היו הם מתערבים בהמון והורגים את מתנגדיהם בפגיונות קטנים שהטמינו תחת בגדיהם". בספרו "קדמוניות היהודים" מעיד יוסף בן מתתיהו כי בימי הנציב פסטוס (60 לספ') "היתה הארץ מוכת שודדים וכל הכפרים נשרפו ונשדדו. באותה עת נתרבו ביותר אלה הנקראים 'סיקריים', שפירושו שודדים. הם השתמשו בפגיונות קטנים, בערך כגודל האקינאקים של הפרסים, אך בעקמומיותם דומים לסיקות הרומיות. מכאן שמם של השודדים (סיקריים=נושאי פגיונות. י.ש), שרצחו אנשים רבים". אלעזר בן יאיר נחשף לפנינו לראשונה מיד עם ראשית המרד, כאשר התבררה הטעות הטרגית של עצם פרוץ המרד: אחד מראשי הקנאים ושמו מנחם בן יהודה הגלילי הצליח לחדור למצדה ולפרוץ את מחסן הנשק באלימות גסה. את הנשק פיזר בין תומכיו ובכללם בני אספסוף שהאלימות איפיינה אותם ותאוות הגזל והשוד הדריכה אותם. וכך, מזויין בראש לוחמיו-שודדיו הגיע לשערי ירושלים וכל חפצו היה להתייצב בראש המורדים ולנהל את המלחמה ברומאים. הלה מחסל את הכהן הגדול חנניה אשר הסתתר בצינור המים מסביב לחצר המלך ועימו חזקיה אחיו, והופך לשליט עריץ בירושלים. אנשי אלעזר (הכהן) הסתייגו ממעשיו ומתוכניותיו ובקשו לשים קץ לדרכו ולחייו. הללו התנפלו עליו בתוך העזרה של בית המקדש, כשהוא לבוש בגדי מלכות, מה שהעיד על כוונותיו הגרנדיוזיות. לאנשי אלעזר נלוו המוני ירושלמים שהסתייגו לחלוטין מן המרד ומתוכניותיו של מנחם, ורגמוהו באבנים, באומרם כי במותו יחדל המרד. תומכי מנחם נמלטו לכל עבר, וחלקם, מונהג על-ידי אלעזר בן יאיר, עשו דרכם לעבר מצדה. בכל מהלך המרידה בירושלים נעלמת דמותו של אלעזר בן יאיר וקנאיו הסיקריים, והם נחשפים לנגד עינינו רק לאחר נפילתו של המוקד הירושלמי בידי הרומאים, כאשר מרכז הכובד עובר מירושלים למצדה. במצדה מתבצרים הקנאים הסיקריים ובראשם אלעזר בן יאיר. הקנאים הסיקריים פשטו משם על כל נקודת יישוב, יהודית או אחרת, כדי לגזול ממנה את כל הדרוש לשהייתם במבצר. בלילה אחד פשטו הסיקריים על עין גדי וערכו שם טבח נורא, כשילדים, נשים וזקנים נשחטו לפי חרב, 700 במספר. אירוע נורא זה התרחש סמוך לחג הפסח (כמה סמלי?!) ובמהלכו בזזו הקנאים מכל הבא ליד: משלל הבתים ועד גזל השדה והמטע. "ואחרי זאת" – מספר לנו יוסף בן מתתיהו – "הם שדדו את כל הכפרים אשר מסביב למבצר (מצדה) והחריבו את כל הארץ, ומדי יום ביומו התרבה מספר המשחיתים, אשר באו אליהם מעברים".
אוי למיתוס/ד"ר יחיעם שורק על מיתוס מצדה מעבר לעובדה שנעשה שימוש במיתוס כדי להצדיק פעולות נגד המנדט הבריטי, השאלה היא האם בכלל אירעה פעולת התאבדות המונית במצדה? וגם: מי היה אלעזר בן יאיר ומי היו הסיקריקים 13.4.2005 מאת: ד"ר יחיעם שורק, הסטוריון, מכללת בית ברל קישור ישיר לדף זה: http://www.hayadan.org.il/soreqmassada.html א. אלעזר בן-יאיר אלעזר בן-יאיר עמד בראש הסיקריים ושיקף חתך של דמות מאוד מיוחדת במהלך המרד ברומאים. הוא היה מצאצאי יהודה הגלילי, מראשוני הקנאים שהציקו להורדוס ולכל ביטוי של שלטון רומי, ונודעו בקיצוניותם. יהודה הגלילי ייסד את הקבוצה האיזוטרית הקיצונית בשם "הפילוסופיה (הקבוצה) הרביעית", אשר התנגדה באופן קיצוני ונמרץ לנוכחות שלטון שאינו יהודי ושאפה לריבונות יהודית על ארץ ישראל. חברי המחתרת הקיצונית ראתה בשלטון האל עלי אדמות את חזות הכל ואת חזיון העתיד האולטימטיבי, ונכונה לעשות הכל (בהדגשה) כדי לממש צעד זה. האורים והתומים של "הפילוסופיה הרביעית" היו פנחס (הקנאי המקראי הראשון) ואליהו, כששניהם יזמו מעשי טבח ורצח ללא כל רחמים – מעין רצח בעזרת-השם. כת זו, יצוין, הניחה את היסוד ליצירת התנועה הסיקריית ביהודה. מקור המילה "סיקריי" הינו לטיני = sicarius, שמשמעו פיגיון ברזל, ובהשאלה דימוי לרוצח ולעבריין אלים. יצויין כי בשעת ניהול מלחמת האזרחים ברומא נודעה מילה זו כביטוי גנאי נפוץ לבני קבוצות חתרניות ומחתרתיות. יוסף בן-מתתיהו מכנה אותם בשם "שודדים" ומתארך את ראשית הופעתם של הסיקריים לימי הנציב הרומי פליקס (52 – 60 לספ'). בספרו "מלחמות היהודים" מציג יוסף בן-מתתיהו את כרטיס-הביקור הקלאסי של חבורת הסיקריים בזו הלשון: "משטוהרה הארץ (מהשודדים), הופיע בירושלים סוג חדש של שודדים הנקראים 'סיקריים'. לאור היום ובראש חוצות הם היו רוצחים אנשים. בעיקר בימי החגים היו הם מתערבים בהמון והורגים את מתנגדיהם בפגיונות קטנים שהטמינו תחת בגדיהם". בספרו "קדמוניות היהודים" מעיד יוסף בן מתתיהו כי בימי הנציב פסטוס (60 לספ') "היתה הארץ מוכת שודדים וכל הכפרים נשרפו ונשדדו. באותה עת נתרבו ביותר אלה הנקראים 'סיקריים', שפירושו שודדים. הם השתמשו בפגיונות קטנים, בערך כגודל האקינאקים של הפרסים, אך בעקמומיותם דומים לסיקות הרומיות. מכאן שמם של השודדים (סיקריים=נושאי פגיונות. י.ש), שרצחו אנשים רבים". אלעזר בן יאיר נחשף לפנינו לראשונה מיד עם ראשית המרד, כאשר התבררה הטעות הטרגית של עצם פרוץ המרד: אחד מראשי הקנאים ושמו מנחם בן יהודה הגלילי הצליח לחדור למצדה ולפרוץ את מחסן הנשק באלימות גסה. את הנשק פיזר בין תומכיו ובכללם בני אספסוף שהאלימות איפיינה אותם ותאוות הגזל והשוד הדריכה אותם. וכך, מזויין בראש לוחמיו-שודדיו הגיע לשערי ירושלים וכל חפצו היה להתייצב בראש המורדים ולנהל את המלחמה ברומאים. הלה מחסל את הכהן הגדול חנניה אשר הסתתר בצינור המים מסביב לחצר המלך ועימו חזקיה אחיו, והופך לשליט עריץ בירושלים. אנשי אלעזר (הכהן) הסתייגו ממעשיו ומתוכניותיו ובקשו לשים קץ לדרכו ולחייו. הללו התנפלו עליו בתוך העזרה של בית המקדש, כשהוא לבוש בגדי מלכות, מה שהעיד על כוונותיו הגרנדיוזיות. לאנשי אלעזר נלוו המוני ירושלמים שהסתייגו לחלוטין מן המרד ומתוכניותיו של מנחם, ורגמוהו באבנים, באומרם כי במותו יחדל המרד. תומכי מנחם נמלטו לכל עבר, וחלקם, מונהג על-ידי אלעזר בן יאיר, עשו דרכם לעבר מצדה. בכל מהלך המרידה בירושלים נעלמת דמותו של אלעזר בן יאיר וקנאיו הסיקריים, והם נחשפים לנגד עינינו רק לאחר נפילתו של המוקד הירושלמי בידי הרומאים, כאשר מרכז הכובד עובר מירושלים למצדה. במצדה מתבצרים הקנאים הסיקריים ובראשם אלעזר בן יאיר. הקנאים הסיקריים פשטו משם על כל נקודת יישוב, יהודית או אחרת, כדי לגזול ממנה את כל הדרוש לשהייתם במבצר. בלילה אחד פשטו הסיקריים על עין גדי וערכו שם טבח נורא, כשילדים, נשים וזקנים נשחטו לפי חרב, 700 במספר. אירוע נורא זה התרחש סמוך לחג הפסח (כמה סמלי?!) ובמהלכו בזזו הקנאים מכל הבא ליד: משלל הבתים ועד גזל השדה והמטע. "ואחרי זאת" – מספר לנו יוסף בן מתתיהו – "הם שדדו את כל הכפרים אשר מסביב למבצר (מצדה) והחריבו את כל הארץ, ומדי יום ביומו התרבה מספר המשחיתים, אשר באו אליהם מעברים".