לקראת שנה החדשה...

לקראת שנה החדשה...

אתמול חבר שלי לקח אותי לירושלים. אף פעם לא הייתי בירושלים, חבר שלי טען שהחוכמה היא לא להיות בחו"ל אלא להיות בירושלים, אז אתמול היינו שם. אין כמו אוירה בירושלים, לראות את בניה הייחודית לה, את דתיים וחילונים ביחד, חבר שלי לקח אותי ליד ושם, זה לא המקום האידיאלי ללכת אליו לפגישה , אבל זה המקום שחייב כל אדם להיות בו. אבל זה השפיע עליי המון, כשיצאנו משם לא יכולתי לדבר, רק חיבקתי אותו בלי מילים, רק חיבוק. המקום הזה רק הראה לי כמה אני אוהבת אותו והוא חשוב בעיני ויקר לי,זה מוזר מה מקום כזה יכול לעורר בך. רק חשבתי על כמה מזל שיש לי אותו והוא לידי. אחרי זה טיילנו בכותל ובקבר דוד, וחזרנו הביתה. חבל רק שהיו פקקים כל הדרך גם בנסיעה לשם ובחזרה.
 

kung fu

New member
זה

"כשיצאנו משם לא יכולתי לדבר, רק חיבקתי אותו בלי מילים, רק חיבוק. המקום הזה רק הראה לי כמה אני אוהבת אותו והוא חשוב בעיני ויקר לי,זה מוזר מה מקום כזה יכול לעורר בך."
 

avaloka

New member
פעם ראשונה בירושלים

אני גם היום עליתי פעם ראשונה לירושלים. פעם ראשונה מאז שחזרתי, לא הייתי שם כבר שנה וחודש. אני כבר יותר משבוע בארץ, ולא עליתי אליה. ואני ירושלמית. ואני עכשיו אצל אמא, בכניסה לירושלים, ולא עליתי אליה. הרגשתי שיש סיבה שאני לא עולה אליה, אפילו שהייתי נורא עסוקה עם החתונה, והחברים, והדודים. והיום בבוקר התעוררתי עם כאב שיניים, והייתי צריכה לעלות לקופת חולים. נכון שזאת לא הסיבה שבגללה הייתי בוחרת ללכת לבקר את העיר, אבל זה מה שקרה. ואז, כשלקחתי קו 18 למדרחוב, והסתכלתי מהחלון של האוטובוס, וראיתי את הדתיים, ואת החילוניים, ואת הבנייה היחודית, הרגשתי כאב נורא גדול, וירדה לי דמעה גדולה שמחיתי מהר כדי שאף אחד באוטובוס לא יראה. והבנתי. אני כלכך אוהבת את העיר הזאת, שזה כואב. כואב לי לראות מה קורה בה. והסתובבתי עם בתדודה שלי, והרגשתי את הכובד של העיר על הלב שלי. נכון. אין כמו אוירה בירושלים. ואמרתי - אני עוברת לגור בתלאביב. וידעתי שאם כן, זאת תהיה סתם בריחה. כמו שבורחים ממישהו שאוהבים בגלל שהוא לא מאושר. אז נראה. החלטתי לא לקבל החלטות מוקדם מדי.
 
למעלה