לקראת סיום אבחון

OraS20

New member
לקראת סיום אבחון

בקרוב מסיימים תהליך אבחון שחיכינו לו המון זמן. בפגישה עם הפסיכולוגית, הבן שלי שיתף פעולה באופן חלקי, ענה על הרבה דברים ״לא יודע״, למרות שהוא בוודאות יודע. בנתיים יש שוב תקופה מאתגרת. פתאום פחות נלהב ללכת לבית ספר, מתלונן, לא מווסת, מדבר המון...חסר שקט...
אני תוהה מה יקרה בפגישה הבאה, אם שוב לא ישתף פעולה. הוא יודע שהולכים לאשה שתכיר אותו ותעזור לו חברתית ותיתן לנו כלים לעזור לו. הוא ממש ביקש את זה. דיברתי איתו כמה חשוב שלא יחשוש מהפגישה , שישתף פעולה... אבל אני חוששת... סתם כותבת כאן...בעיקר לפרוק:/)
ואם זה לא פי די די, אז מה זה ? איך לעזור ?!
לא מחפשת פתרונות רק רוצה לשתף
תודה
 

dina199

New member
'חוסר שיתוף פעולה' - זה גם סימן שמאבחן מקצועי

צריך להתייחס אליו.
וכשילד אומר 'לא יודע' זה לא בהכרח אומר שהוא לא יודע את החומר או לא יודע את התתובה . יכול להיות שהוא מתכוון : 'לא יודע איך לנסח את התשובה' , 'לא הבנתי את השאלה' , 'לא יודע איך מצפים ממני לענות' , 'לא יודע מה רוצים ממני בכלל ' ועןוד כל מני סוגים של 'לא יודע'.
האם יש לכם גם איבחון עם רופא ?
 
חוסר שיתוף פעולה - לא מוכיח דבר

אם הילד סירב לשתף פעולה כנראה שהיה עייף, נרגש, טעון מדי, כועס, הרבה אפשרויות. בן כמה הוא? רשמת שאינו נלהב ללכת לביה"ס, סימן שהוא די גדול כבר, הוא מבין שמשהו עומד להתרחש וזה לא תורם לשקט הנפשי שלו. על סמך מה ניגשת לאבחונים, מה גרם לך לחשוב על אוטיזם?
 

מרב געש

New member
אבחון הוא סיטואציה מלחיצה, גם אם הוא רצה ללכת

אין לי ספק שהוא לחוץ וגם חרד מהתוצאות - בדיוק כמוכם אבל אחרת, הוא בכל זאת ילד.
הרבה ילדים יענו על הרבה דברים שהם כן יודעים בלא יודע - בגלל הלחץ. המאבחנים יודעים את זה. לפעמים הם יותר מסתכלים על איזה סוג של שאלות הילד עונה את התשובה הזו מאשר מחפשים את הידע.
הדרך לעזור לו הוא לדבר איתו - להגיד שאתם רואים ומבינים את הקושי, ושהוא מאוד מאוד צפוי, שאבחון הוא לא מבחן אלא כלי לעזור לו , ושאתם תלכו איתו צעד בצעד עד שתראו שיפור, ולהציע לו שאם יש דברים ספציפים שהוא מפחד מהם - הוא יכול לשים את זה על השולחן - ותעזרו לו גם שם. - אבל אולי כבר עשיתם את כל זה - ועדיין זה המצב..... מקווה שלאחר האבחון - עם הטיפול המצב ישתפר.
 

שלומות0

New member
שלום לך,

אני לא יודעת מה זה כי אני לא מכירה את הבן שלך , לכן הלכת אתו לאבחון, אני רק אכתוב לך ממקרה אצל הבן שלי,
שהתחיל בהדרגה עם חוסר רצון ללכת לבית הספר עד שהפסיק לגמרי ללכת ולא עזר שום שכנועים בשל קיבעון קשה,
כן מווסת וכן רגוע , הלכנו אתו ל3 פסיכולוגים לאבחונים מקיפים וארוכים ומתישים הוא גם לא שיתף פעולה כפי שרצנו,
ואפשר היה להבין אותו האבחונים האלו מתישים וארוכים,
הוא נאלץ לעבור שלושה כאלו כי לא קבלנו שום כלום, ומה שקבלנו היה מאוד לא מקובל והגיוני,
היחידה שבאמת עזרה זו רופאת פסיכיאטרית ילדים ונוער, והכי צדקה, אני מאוד מצטערת שלקחתי אותו אבחונים פסיכולוגיים
לא יצא מזה ממש כלום חוץ מחור גדול בכיס ועוגמת נפש!
לכן אני ממליצה מאוד להתחיל באבחון אצל פסיכיאטר ואם הכיוון pdd ואם את זקוקים למימוש זכויות רצוי להיעזר בהמלצה מהפסיכיאטר שאבחן את הילד על פסיכולוג לצורך אבחון, זה הניסיון המר שלי ולכן זו המלצתי אליכם..
ואם הילד לא רוצה לשתף פעולה עם אנשי מקצוע המלצה חמה לא ללחוץ עליו, זה לא יהיה שווה!
הלכתנו להדרכת הורים הוצאנו הרבה כסף והילד לא רצה בשום אופן לשתף פעולה אז לא, לא קרה כלום,
אז במקרה שלכם אם הוא לא משתף פעולה עם מטפל רגשי שתפנו לפסיכיאטר הוא לא יתיש את הילד עם אבחונים אבל הוא כן ייתן תרופה וזה לא אסון, זה יכול לעזור אם אין דרך אחרת!
ורק אם אין דרך אחרת ומוצו הדרכים האחרות!
 
אולי את זוכרת,

הבן שלי היה דווקא אצל כמה פסיכיאטרים וכמה נוירולוגים, שלא ידעו מה לעשות אתו. והם היו בכירים וידועים, אנשי שם וכו'.

הם אבחנו נורא מהר, ואצל כולם, כמה פלאי, הוא יצא בדיוק, אבל ממש בדיוק, בתחום ההתמחות שלהם.

הראשון שאמר לנו את המילה 'אספרגר' היה דווקא פסיכולוג קליני. [הוא לא אבחן, הוא פשוט לא הבין למה הגענו אליו, והגענו אליו כשפסיכיאטר שלח אותנו]. האמנתי לו בעיקר, כי הוא לא היה מוחה לאספרגר. בגלל זה הוא גם לא אבחן אותנו אלא שלח אותנו לאבחון. גם כל האבחונים הפסיכולוגיים היו הרבה יותר מעמיקים מאשר הרפואיים.

אני מבינה שאצלך ואצל דינה זה היה אחרת, אז לכן אני גם לא קובעת מסמרות, אלא מניחה שהדברים משתנים ממקום למקום.
 

שלומות0

New member
ולכן טוב לקבל כאן כל מני דעות

אבל מהסיפור של פותחת ההודעה נראה שמדובר בילד שלא כל כך משתף פעולה עם אבחונים,
ואני מאוד לא אוהבת להכריח ילד ללכת למקום שלא נעים לו, נראה שלא נעים לו סיטואציה של מבחנים, ונכון שהוא לא מבין איזה מבחן זה,
אבל זה לא משנה את העובדה שזה לא נעים לילד, והיות שיש לי ילד כזה בבית והיות שאני מאוד מאוד התאכזבתי מהפסיכולוגים שלוו אותו, אני בעד להתחיל עם רופא..
והעדפה שלי אצל ילד לא שקט ולא מווסת הוא רופא מתחום הפסיכיאטריה..
ורק להוסיף שיש ילדים שדווקא נהנים מאבחונים למשל הבת שלי שהיא pdd במצב מורכב, אבחון ומבחנים היא ממש אוהבת ומשתפת פעולה נהדר..
 
אצלי הילדים ממש אהבו אבחונים

ונהנו מהשאלות.

ממה שהתרשמתי, גם אבחון פסיכיאטרי יכול להיות מייגע, אז אני לא יודעת מה אפשר לעשות אם הילד לא משתף פעולה, חוץ מלבקש ממומחה לצפות בו בסביבה הטבעית שלו בגן או בבית הספר. [גם את זה עשינו, דרך אגב, בלי קשר לכך שהילד אוהב לשתף פעולה].
 

שלומות0

New member
תאמיני לי זו בעיה

קשה שילד לא רוצה לשתף פעולה...
ואם הוא ילד מקובע גם אם הוא רגוע זה לא ניתן לשכנועים..
 


אני יודעת, ולכן חשבתי שאולי כדאי לעשות זאת באמצעי שלא דורש שיתוף פעולה, כמו צפיה בילד בזמן שהוא בגן או בבית הספר.
אני גם מודעת לקושי להשיג משהו שיצפה בילד. אנחנו הצלחנו להשיג, אבל זה לא היה קל.

אולי זה יכול לעזור.
 

dina199

New member
גם הבן שלי אהב איבחונים.

והכי אני זוכרת איבחון פסיכודיאגנוסטי בגיל שתיים עשרה (שנתיים לפני איבחון אספרגר). האיבחון הסופי נראה כי פרסומת לשאלון של טוני אטווד, לא הייתה שום מסקנה , והכי מצחיק (היום כבר אפשר לצחוק על זה
) הפסיכולוגית המאבחנת מאוד הופתעמה מרמת ידע כללי שהוא הפגין
 

OraS20

New member
עונה לכולם

בני בן כמעט 8
הלכנו לאבחון כי יש קשיים מלידה שהולכים, באים ומשתנים, אבל קיימים! יש קושי בהשתלבות בקבוצה, קודי בהבנת סיטואציות (לא תמיד אבל קיים), קשיי ויסות, קשיי התארגנות, קשיי קשב, קושי ביצירת קשר משמעותי עם בני גילו ( למרות שיש חברים שהוא נפגש איתם). הוא מתקשה בסיטואציות שהן פתוחות יותר. קשר עין לא תמיד תקין,לפעמים הוא נחשב קצת לשונה או מוזר. יש לו גם הרבה תכונות טובות שגם הן מעלות חשד- זיכרון מעולה גם לפרטים זניחים, כשרון לשפות, כושר טכני טוב מאוד למעלה מגילו. לפעמים נדמה שהוא בעולם משלו. לפעמים.נדמה שהוא באמת לא מבין דברים, אבל הוא ילד חכם מאוד, סקרן... יש לו הרבה צדדים. אנחנו כבר שנים בניסיונות לתת את הטיפול הטוב ביותר והגענו לשלב שהוא ביקש טיפול ושנעזור לו עם החברים בבית הספר. הסברתי לו את מהות האבחון והמטרה וכו. זה לא שהוא סרבן, הוא פשוט קצת חושש מהסיטואציה. לא ממש רוצה לעשות דווקא. הוא אמור להפגש גם עם רופאה נוירולוגית
 

dina199

New member
אולי הוא לא מבין את מהות האיבחון.

האיבחון עצמו לא יעזור בצורה מיידית עם כל הקשיים שיש לו . ייתכו שהוא מתייחס לאיבחון כאל מבחן. ומבחן זה דבר מלחיץ.
והרי המטרה של האיבחון זה לתת שם לקשיים ולתת המלצות טיפוליות מתאימות , שהביצוע שלהם יעזור במשך הזמן.
 
למעלה