לקראת יום העצמאות

[Yaniv-DC]

לקראת יום העצמאות

לא חדש, אבל משעשע, פלוס תהייה בסוף. וזה מאת אפריים קישון. זוהי המדינה היחידה שבה 61 אחוז מהציבור תומך בניוד רצועת האלכסון, אבל רק 12 אחוז מהם יודעים מה זה בעצם. זוהי המדינה היחידה שבה את החינוך העצמאי משלמת המדינה, אבל את החינוך חינם משלמים ההורים. זוהי המדינה היחידה שבה המובטלים שובתים. זוהי המדינה היחידה שבה כביש חוצה נגמר לפני החצי, נתב"ג 2000 עוד סגור ב- 2003, יבוא המים מתחיל דווקא בשנה הכי גשומה ופי גלילות מפורק כבר שמונה שנים רצוף, ועדיין קיים. זוהי המדינה היחידה שבה בני 60 עדיין שונאים את המ"כ מהטירונות. זוהי המדינה היחידה שבה יש שני שרי אוצר ולשניהם אין גרוש, מקובל בן 101 מקים מפלגה, לראש הממשלה אסור להיות שר בטחון לפי החלטת ועדה ממלכתית, האופוזיציה שכחה להריץ מועמד בעיר הבירה, וחברי הכנסת שבחרו בזכות השתיקה לא סותמים את הפה. זוהי המדינה היחידה שבה משרד התחבורה הציב בצד את השלט: "כוהנים- סעו בצד שמאל של הכביש", ועכשיו צריך רק לקוות שהכוהנים נוסעים מהר יותר. זוהי המדינה היחידה שלאמא של הרב"ט יש את הטלפון של המ"מ ושיזהר לו. זוהי המדינה היחידה שבמועדוני טראנס מוכי אקסטזי הלהיט הוא "פרחים בקנה, בנות בצריח", הזמר שהפרויקט שלו כבש את המצעדים עדיין גר עם ההורים בכפר סבא, לאמן הראפ הכי בוטה קוראים מוקי והקמבק של צביקה פיק נמשך עשר שנים. זוהי המדינה היחידה שהעלתה לחלל לווין תקשורת, אבל אף אחד לא נותן לגמור משפט. זוהי המדינה היחידה שבה התפוצצו כבר טילים מעיראק, קטיושות מלבנון, מתאבדים מעזה ופגזים מסוריה, ועדיין דירת שלושה חדרים עולה יותר מאשר בפאריז. זוהי המדינה היחידה שבה שואלים כוכבניות פורנו "מה אומרת אמא שלך", שחקני כדורגל באים למגרש עם אבא כדי שהוא יצעק על המאמן, וביום שישי, כשהולכים להורים, כל אחד יושב בדיוק באותו כיסא שבו ישב בגיל חמש. זוהי המדינה היחידה שבה ארוחה ישראלית מורכבת מסלט ערבי, קבב רומני, פיתה עיראקית וקרם בוואריה (שזה מחוז בגרמניה). אנחנו כנראה אוהבים לאכול אנטישמים. זוהי המדינה היחידה שבה האיש בחולצה הפתוחה עם הכתם הוא כבוד השר, וזה שלידו עם החליפה והעניבה הוא הנהג שלו. זוהי המדינה היחידה שבה הביטוי "אני לא הפרעתי לך", משמעו שאני רוצה להפריע לך. זוהי המדינה היחידה שבה מוסלמים מוכרים מזכרות קדושות לנוצרים, תמורת שטרות שעליהם מודפס פרצופו של הרמב"ם. זוהי המדינה היחידה שבה בגיל 18 עוזבים את הבית ובגיל 24 עדיין גרים בו. זוהי המדינה היחידה שבה אנשים שהולכים לתאטרון מקליטים את "משחק החיים". זוהי המדינה היחידה שבה אנשים שבאים אליך בפעם הראשונה, שואלים אם "אפשר לקחת מהמקרר?" זוהי המדינה היחידה שבה אף אישה לא מסתדרת עם אמא שלה, אבל בכל זאת מדברת איתה שלוש פעמים ביום, שתיים מהן עליך. זוהי המדינה היחידה שבה מראים תמונות של הילדים, גם כשהילדים נמצאים (ומתביישים נורא). זוהי המדינה היחידה שבה אפשר לדעת מה המצב הבטחוני לפי השירים ברדיו. זוהי המדינה היחידה שבה העשירים הם בשמאל הסוציאליסטי, העניים בימין הקפיטליסטי והמעמד הבינוני משלם הכול. זוהי המדינה היחידה שבה נהוג להאשים פוליטיקאים בכך שהם רוצים מכונית שוודית משפחתית עם תאוצה של טרקטור. זוהי המדינה היחידה שבה אין בעיה להשיג תוכנת מחשב להטסת חלליות, אבל צריך לחכות שבוע כדי שיתקנו לך מכונת כביסה. ורק פה, אם כבר מדברים, קיימת יחידת הזמן הקרויה "אני אגיע בין אחת עשרה לשש". זוהי המדינה היחידה שבה בדייט הראשון שואלים את הבחורה איפה היא שירתה בצבא. והמדינה היחידה שבה מתברר שהיא היתה יותר קרבית ממך. זוהי המדינה היחידה שבה בין היום הכי שמח ליום הכי עצוב יש בדיוק שישים שניות. זוהי המדינה היחידה שבה רוב האנשים אינם מסוגלים להסביר למה הם גרים דווקא בה, אבל יש להם המון סיבות למה אי אפשר לגור במקום אחר. זוהי המדינה היחידה שבה אם אתה שונא פוליטיקאים, שונא פקידים, שונא את המצב, שונא את המיסים, שונא את איכות השירות ושונא את מזג האוויר, סימן שאתה אוהב אותה. זוהי המדינה היחידה שיכולתי לחיות בה. זו המדינה שלי והתהייה: נכון, מצחיק, אמיתי, שנון ומשעשע. אבל... איך אתם מרגישים כלפי שתי השורות האחרונות?

 

[edom4]

חוזר ארצה בקרוב ומאאאד אוהב את קישו

 

[ro99]

השורות לפני

קראתי וחייכתי, הרבה לא מוכר לי (אבל צביקה פיק כן - מצמרר, לא?), הרבה מוכר מאוד, והרבה לא רלוונטי לגבי גם כשגרתי שם (ולכן עזבתי). ולפני שהגעתי לשורות האחרונות, חשבתי לי: כל כך רחוק, כל כך מזמן, כל כך בעבר, כל כך לא בעתיד או בהווה שלי. הייתי כמעט אומרת "זאת המדינה היחידה שאני לא יכולה לחיות בה" אבל יש גם את אפגניסטאן ולוקסמבורג. "זאת המדינה שלי"? באיזשהו מקום כן אבל לא באקסקלוסיביות מוחלטת, מין "בין היתר" כזה, קשר שנכנס מתחת לעור נגד רצוני. וזה כנראה מה שגורם לי להרגיש כל כך בחוזקה שבשום פנים ואופן, גם אם יגמרו השמיים וכל ההרים יפלו לבור עמוק, לא אוכל לגור שם. מפעם לפעם, איזה ביס קטן של שבועיים שלושה עוד איכשהו הולך, אבל ממש לא יותר מזה ולא בתדירות יותר מידי גבוהה. ואפילו אז, ישר מבלי לחשוב לרגע שאפשר גם אחרת, גוררים אותי לכל המצבים שקישון מזכיר ושואלים אותי שאלות שאין לי תשובה עליהן, כי לא עשיתי, לא שנאתי, לא הייתי. ולא בדיוק קשור, אבל תמיד מצחיק אותי שקישון כל כך ענק בגרמניה. יש לי שכנה גרמניה פה בהולנד - מין קריקטורה של כל הדעות הקדומות של ההולנדים והאנגלים ועוד על מה זה גרמנים, בלונדינית טוטונית, עם חוש הומור, טאקט ורגישות בסדר גודל של Atilla the Hun - וברגע שהיא שמעה שאני חלקית מהארץ, היא התחילה לדקלם לי אפריים קישון (מתורגם מגרמנית להולנדית, אם אתם יכולים לתאר לעצמכם כזה דבר). ולמה? כי הוא "איזראליטיש", כמוני. זה המילה שלה, one size fits all (לא השתמשתי בביטוי הזה כבר היום?...), לתאר ישראלים ויהודים. זה אותו הדבר, לא? היא חולה על "סמיטים", אנחנו כל כך יפים, במיוחד האפים הנשריים שלנו (אני לא ממציאה את זה!)...

 

[White Dragon]

זה קצת מוזר

אני זוכרת איך פעם, לפני כמה שנים אם הייתי קוראת את הרשימה הזאת או אחת מאלו של יאיר לפיד או כל "70 דרכים לדעת שאתה ישראלי" הדברים האלו היו עושים לי תחושת חמימות כזאת וכמעט כל משפט היה נכון. זה מוזר איך שדברים משתנים... איך שאנשים משתנים. מוזר מה שלעבור לגור במדינה אחרת עושה לאדם - איך שחלקנו נשארים בדיוק אותו הדבר וכל החברים ישראלים והילדים (אם יש) מדברים עברית בבית, אחרים כבר לא ישראלים בכלל, לחלק יש שנאה ועצב כלפי ישראל... לפעמים זה מצחיק אותי שלאחר שכל הסבים והסבתות שלי הגרו לישראל מארצות שונות אני גם הגרתי - אנחנו לא טובים בלהשאר במדינה אחת יותר מידי זמן

לא יודעת... בשנה הראשונה אחרי שעזבתי את ישראל היה לי המון כעס עליה - או איזשהם רגשות שליליים אחרים, שנעלמו לשמחתי. אבל מה שבא במקומם לא היה אהבה אלא מין זרות כזאת. וזה מוזר להרגיש זרות כלפי מדינה שבה חייתי את רוב חיי. וזה גם מה שהרגשתי כקראתי את המגילה הזאת - אני יודעת שלפני 5 שנים היא הייתה גורמת לי לצחוק והיום... היא גורמת לי להרגיש לא קשורה. לא יודעת... סבתם מוזר.