לקראת יום האשה
אגדת פרח הסייבו ceibo תרגום מהגרסה הספרדית: פנינה פלמן הסיפור שלנו הפעם הוא לא על האשה הכי יפה, אלא על האשה הכי אמיצה. כזאת הייתה הנסיכה אנהי Anahi, אבל אף אחד לא ידע על כך כי לא היה צורך לדעת. העם הגוארני (עם שמתגורר בארגנטינה, ברזיל ואורוגווי) חיו בשלום. כולם התוודעו לקול הערב של אנהי, ששרה שירי אהבה ושמחה. ואז הגיע האדם הלבן. הוא הביא אתו הרס ומלחמה. הספרדים היו נחושים להשתלט על הכל. כשהאינדיאנים ראו אותם רכובים על סוסיהם, חשבו שמדובר במפלצות עם שני ראשים והרבה רגליים. אבל במהרה הבינו שמדובר בבני אנוש שחיים ומתים כמו כולם.כשהם מוחבאים בשפת נהר הפארנה Parana, האינדיאנים התקיפו את הספרדים. אנהי הובילה את השבט למאבק. בקולה הערב היא החליפה את שירי האהבה בשירי מלחמה. האינדיאנים התחבאו בשקט והתקיפו ברעש מחריד. הקול של אנהי בלט בזמן ששסתה אותם לקרב. היא בעצמה היתה נלחמת יחד איתם. הספרדים שמו להם למטרה לתפוס את האשה האינדיאנית המסוכנת, שקולה הטריפה את הלוחמים. וסוף סוף באחד הקרבות הם הצליחו. אנהי נפלה בשבי! באותו לילה, אחרי שעות מייגעות, היא הצליחה להשתחרר מהכבלים. היא ניסתה לרוץ לכיוון החופש. הזקיף התנפל עליה, אך אנהי הצליחה למשוך מידיו את החרב ולנעוץ אותו בחזהו. המהומה העירה את יתר החיילים הספרדיים, שהצליחו לתפוס אותה שוב. הזקיף מת. הספרדים לא יכלו לסבול שאשה חלשה תהיה מסוגלת להרוג חייל ספרדי. "מדובר כנראה במכשפה" - כך הם חשבו. ואת המכשפות - שורפים. אנהי נידונה למיתת אש. הם קשרו אותה לעץ והערימו זרדים מסביב. כל החיילים הספרדיים, התקבצו במקום כדי לצפות במחזה הנורא. ואז... במקום לצעוק ולהבהל נוכח האש שהתקרב אליה, הנסיכה האמיצה אנהי, התחילה לשיר. הספרדים לא הבינו את המילים, אך לא יכלו להשאר אדישים מול קולה הערב. אנהי שרה לארצה, ללוחמים שלה, לאלוהיה, לכל מה שידעה ואהבה. והלהבות, במקום לתפוס את גופה, נראו כרוקדות בקצב הנעימה. מלאי התפעלות, הספרדים הבינו שהאש לא תשרוף אף פעם את הנסיכה האינדיאנית. הלהבות הקיפו את גופת האשה ולא נגעו בו וטפסו בכיוון לענפי העץ. קסם מדהים התחולל מול עיניהם. פתאם, ענן של עשן כיסה את המחזה. כשהענן התפזר, הנסיכה האינדיאנית כבר לא היתה שם. העץ, התכסה בפרחי משי אדומים יפהפיים. כך נולד פרח עץ הסייבו. אנהי הפכה להיות נצחית ולא יוכלו לנצח אותה לחיים. בכל עץ סייבו, נולד וחי אלפי פעמים לתמיד הזכר של הנסיכה האינדיאנית, הכי חזקה והכי אמיצה בשבט שלה.
אגדת פרח הסייבו ceibo תרגום מהגרסה הספרדית: פנינה פלמן הסיפור שלנו הפעם הוא לא על האשה הכי יפה, אלא על האשה הכי אמיצה. כזאת הייתה הנסיכה אנהי Anahi, אבל אף אחד לא ידע על כך כי לא היה צורך לדעת. העם הגוארני (עם שמתגורר בארגנטינה, ברזיל ואורוגווי) חיו בשלום. כולם התוודעו לקול הערב של אנהי, ששרה שירי אהבה ושמחה. ואז הגיע האדם הלבן. הוא הביא אתו הרס ומלחמה. הספרדים היו נחושים להשתלט על הכל. כשהאינדיאנים ראו אותם רכובים על סוסיהם, חשבו שמדובר במפלצות עם שני ראשים והרבה רגליים. אבל במהרה הבינו שמדובר בבני אנוש שחיים ומתים כמו כולם.כשהם מוחבאים בשפת נהר הפארנה Parana, האינדיאנים התקיפו את הספרדים. אנהי הובילה את השבט למאבק. בקולה הערב היא החליפה את שירי האהבה בשירי מלחמה. האינדיאנים התחבאו בשקט והתקיפו ברעש מחריד. הקול של אנהי בלט בזמן ששסתה אותם לקרב. היא בעצמה היתה נלחמת יחד איתם. הספרדים שמו להם למטרה לתפוס את האשה האינדיאנית המסוכנת, שקולה הטריפה את הלוחמים. וסוף סוף באחד הקרבות הם הצליחו. אנהי נפלה בשבי! באותו לילה, אחרי שעות מייגעות, היא הצליחה להשתחרר מהכבלים. היא ניסתה לרוץ לכיוון החופש. הזקיף התנפל עליה, אך אנהי הצליחה למשוך מידיו את החרב ולנעוץ אותו בחזהו. המהומה העירה את יתר החיילים הספרדיים, שהצליחו לתפוס אותה שוב. הזקיף מת. הספרדים לא יכלו לסבול שאשה חלשה תהיה מסוגלת להרוג חייל ספרדי. "מדובר כנראה במכשפה" - כך הם חשבו. ואת המכשפות - שורפים. אנהי נידונה למיתת אש. הם קשרו אותה לעץ והערימו זרדים מסביב. כל החיילים הספרדיים, התקבצו במקום כדי לצפות במחזה הנורא. ואז... במקום לצעוק ולהבהל נוכח האש שהתקרב אליה, הנסיכה האמיצה אנהי, התחילה לשיר. הספרדים לא הבינו את המילים, אך לא יכלו להשאר אדישים מול קולה הערב. אנהי שרה לארצה, ללוחמים שלה, לאלוהיה, לכל מה שידעה ואהבה. והלהבות, במקום לתפוס את גופה, נראו כרוקדות בקצב הנעימה. מלאי התפעלות, הספרדים הבינו שהאש לא תשרוף אף פעם את הנסיכה האינדיאנית. הלהבות הקיפו את גופת האשה ולא נגעו בו וטפסו בכיוון לענפי העץ. קסם מדהים התחולל מול עיניהם. פתאם, ענן של עשן כיסה את המחזה. כשהענן התפזר, הנסיכה האינדיאנית כבר לא היתה שם. העץ, התכסה בפרחי משי אדומים יפהפיים. כך נולד פרח עץ הסייבו. אנהי הפכה להיות נצחית ולא יוכלו לנצח אותה לחיים. בכל עץ סייבו, נולד וחי אלפי פעמים לתמיד הזכר של הנסיכה האינדיאנית, הכי חזקה והכי אמיצה בשבט שלה.