לקראת התחלה חדשה

[עלמה010]

לקראת התחלה חדשה

ובכן, לאור החלטתי האופטימית משהו להירשם ללימודים ולא לתת לאחותנו החרדה לנהל את חיי, ב30 לחודש הנוכחי אני מתחילה תואר שני בתחום טיפולי ומאוד קבוצתי ומשתף... מיותר לציין שכבר עכשיו אני בלחץ מעיק, מהיום הראשון שבוודאי יהיה רצף מתיש של היכרויות וסבבי שמות

ובטח שמההמשך... אשמח מאוד לקבל טיפים חיזוקים, עצות, ח"ח (חיזוק חיובי ... כדי שלא אתקשר לבטל ברגע האחרון. סתם, זה לא יקרה כי אני אתמודד. בכל מקרה, בעלי מסכן כי אני קצת על סף דיכאון והוא פשוט לא מבין למה כבר מעכשיו אני מתחרפנת לו... יש עוד כמעט חודש לתחילת הלימודים! מישהו מבין את הקדם-חרדה שלי?

 

[ar29041]

../images/Emo50.gif!!!../images/Emo13.gif

מבין ברמה מסוימת, גם אני עוד חודש מתחיל ללמוד אבל לתואר ראשון, אני משתדל כמה שפחות לחשוב על זה, אני יודע שזה קל לומר. אני באופן אישי מרגיש הכי בנוח עם עצמי, אם אני לא עושה מזה ביג דיל, כלומר אני לא מדבר על זה אפילו, פשוט מתעלם מזה, מדי פעם אולי משתף עם מישהו. מצד שני לא חושב שהייתי ממליץ את זה לכל אחד כי יש אנשים שדווקא מרגישים יותר בנוח, אחרי שהם מוציאים הכל החוצה. אני חושב שאת מכירה את עצמך הכי טוב כדי לדעת. עוד משהו שעוזר לי, אני משתדל לחשוב בקנה מידה גדול יותר. נניח שאני אסבול עכשיו שנתיים בערך, בשנתיים האלה אני משפיע על כל החיים שלי. זה די ברור שזה שווה את זה. גם לא בטוח בכלל שאני אסבול, אולי אני סתם מענה את עצמי בלי שום סיבה. בכל אופן שיהיה לך המון בהצלחה ושתעברי את זה כמה שיותר מהר!

 

[עלמה010]

תודה ar

האמת שזו גם דרך ההתמודדות שלי - פשוט להתכחש לעניין, לא לדבר עליו כמעט ולנסות שלא לחשוב עליו עד שהוא ממש קורה... הבעיה שעמוק בפנים אני כבר לחוצה וזה די משפיע על מצב הרוח שלי. תודה על העצה. באמת בקנה מידה גדול יותר, אני בעצם מגשימה חלום..

 

[רותם ע]

באמת המון בהצלחה,

כל הכבוד שלא ויתרת לחרדות ועשית משהו בשבילך, אני לא כל כך בחרדה אבל זה כי אני קצת עובדת על זה עם הפסיכולוגית, ואני גם די מדחיקה

 

[רותם ע]

../images/Emo207.gifמישהו מתחיל/ממשיך בבן גוריון?

 

[Lichy87]

ייאי בהצלחה!

אז בסוף הלכת על זה? איזה אומץ! אני דווקא בעד לשתף. וכדאי גם להסביר לבעלך למה את כל כך מתחרפנת. אולי תסבירי לו שזה בא ממקום של חרדה, בגלל שהלימודים ידרשו ממך לשתף מעצמך ולעבוד בקבוצה. אני בטוחה שהוא יחזק אותך בדרך שלו, ואולי יצליח להזכיר לך את המעלות שבך. אם לא הוא אז אדם קרוב אחר שאת יכולה לשתף. זה עוזר כשיש נקודת מבט אובייקטיבית מאשר להישאר עם כל הבלגן והמחשבות חסרות הפרופורציה בראש. ואהבתי את המשפט "לא לתת לאחותנו החרדה לנהל את חיי". זאת הגישה הנכונה!

 

[עלמה010]

תודה!

הלכתי על זה! ולפעמים אני שוכחת שיש הרבה אומץ בתוך כל הפחד הזה בעלי מאוד שותף לענייני החרדה, רק שכח"חית חרוצה, בערך כל שבוע יש איזה עניין שמלחיץ אותי (פגישה משפחתית שלו, לצערי אפילו שלי, אורחים לחג, ראיון עבודה, חברים שקופצים לבקר, וכו'...) שכבר לא נעים לי, אני חוששת 'לשגע לו את השכל', ובאמת שהוא עושה כל מאמץ להבין, לתמוך, לחלוק איתי את הפחד. יש לו לב ענק. וטונות של רגישות, אבל, אין מה לעשות, באמת שמי שאין לו לעולם לא יבין את התדירות ההזויה של הפחד הזה. ונראה לי שאין לו את סוג החשיבה המקדים הזה, זתומרת להילחץ שלושה שבועות מראש ממשהו.. אני פשוט ממש צריכה לשמוע ולהיזכר שיש אפשרות אחרת מאשר זאת הגרועה, למצוא מחשבות מחזקות שיישבו לי בראש בתוך כל המעגל החברתי הזה (או יותר טוב, בלי מחשבות בכלל), להיזכר שזה לא הורג לפתוח את הפה מול אנשים, שבסופו של דבר כולם בני אדם עם 'תיק' משלהם...שזה יירגע מתישהו, שלא מתים מזה, בקיצור - לחזור לפרופורציות.