לקראת הניתוח

sheronher

New member
לקראת הניתוח

אז כמו שאמרתי אני אמורה לעבור ניתוח ביום ג' הקרוב, 16.9.2008.ואני יודעת שאני אמורה לשמוח שאולי יש סיכוי שזו ההתחלה של הסוף
אבל היום כשהיתה לי שעה בצהריים של אתנחתא מהעבודה התחלתי לחשוב על כל מיני דברים והבנתי שרמת הלחץ מתחילה לעלות. קושי לנשום, ממש חרדה אמיתית. רמת הלחץ בין 1-10....1000000000000000 - חייבת לשתף. מפחדת ממש מהניתוח ומההחלמה שעתידה להיות מי יודע כמה זמן
 
ברור, מוכר ומובן ../images/Emo24.gif

זה היה מוזר אם לא היית מפחדת. זה הדבר הכי טבעי לפחד מניתוח. אני זוכרת את הפחד של היום שלפני
אצלי החשש הגדול היה שלא אתעורר מההרדמה
וכשנפרדתי מהוריי לפני הכניסה לניתוח ביקשתי מהם שישמרו ויטפלו בנסיכה שלי
(אם לא אתעורר כמובן...
). זה הפחד הקבוע אצלי בניתוחים
. תרגישי חופשי לשתף ולפרוק בשביל זה אנחנו פה
הכל יהיה בסדר
 
תבקשי ווליום לפני הניתוח

כשאת באה לאישפוז לפני הניתוח, שיירשמו לך קבלת ווליום לפני הניתוח, זה מוריד את הלחץ וכשאת כבר מגיעה לחדר ניתוח כולך מסטולה,כבר כלום לא מעניין אותך ואז פתאום את מתעוררת והופ, את אחרי ואפילו לא הרגשת . זה טבעי להיות בלחץ ולהרהר במה יהיה ואיך יהיה ומה יגידו לך לאחר הניתוח. אני לא ישנתי כמעט לפני הניתוח, המחשבות והלחץ הרגו אותי, אבל הנה, עברתי את זה.... ועכשיו יש לטפל בדברים חדשים. תהיי אופטימית ותצטיידי כמו שצריך לראת הניתוח, ראי רשימת ציוד בטאגליינס. שיהיה לך המון המון בהצלחה ותהיי גיבורה.. נשיקות והחלמה מהירה.. תעדכני אותנו לאחר הניתוח מתי שתוכלי.
 

chicken78

New member
מצטרפת להמלצה

אני אמנם עוד לא נותחתי ומלאת חרדות בנושא בעצמי, אבל מניתוח הלייזר של הסרת המשקפיים אני בהחלט יודעת להמליץ על כדור הרגעה- זה עושה הבדל עצום! בעין ימין נותחתי ללא עזרת כדורים וכמעט התעלפתי שם על השולחן מרוב פחד וקשיי נשימה (זה בלי הרדמה), ולעין שמאל הגעתי על ואבן וזה היה פיס אוף קייק- יותר קליל מרופא שיניים נגיד. שולחת לך חיזוקים וחיבוקים, ומאחלת שיהיה הכי קל שאפשר! מקווה לשמוע ממך בקרוב שהשד לא היה נורא בכלל!
 

sheronher

New member
TNX בנות

תודה רבה על כל החיזוקים - הפחד העיקרי שלי זה הכאב אחרי. כבר עברתי ניתוח אחר שעברתי בעבר והרגשתי נורא ואיום. בגלל ההרדמה כל הלילה הקאתי והכאבים לא הניחו לי.
היום סובלת מכאבים 80 אחוז מהיום - אני לא יודעת מה יותר נורא
בכל מקרה - ממש תודה על החיזוקים - זקוקה לזה כמו אויר. מתה כבר להיות אחרי... כמו שמישהי כאן אמרה אני אהיה בבית עד אחרי החג מקווה שזו תקופה שתספיק להחלמה ושעד ערב ראש השנה אתחיל תקופה חדשה נטולה כאבים.
שוב תודה לכל התומכות שרון
 

זואילי

New member
מלבד כל מה שנאמר

יכולה להוסיף, שגם אני כמוך סבלתי מכאבים 80 אחוז מהיום - ובדיוק בגלל זה, הכאבים של ההחלמה היו לי כאין וכאפס לעומת הסבל רב השנים שהיה קודם לניתוח. כי כאב של אחרי ניתוח זה כואב. אוקיי, אבל זה עובר עם טיפות אופטלגין.... זה לא נשאר כל הזמן. לכן באמת אם הגיעו מים עד נפש ביום יום, אז ניתוח יכול להביא להקלה כל כך גדולה, שפשוט קשה להאמין ולהתרגל.... ואני בהחלט מפרידה עכשיו את עניין הווסת. כי זה כבר בפני עצמו. כאב פעם ועדיין כואב.לגהי זה אין מה לעשות (לפחות אצלי) אבל ברגע שהמכשושה הולכת, אז אין את ה"שיירים" שהיו לפני הניתוח. וזה שווה את הכל. שיעבור לך במהרה ותקבלי איכות חיים
 

sheronher

New member
סליחה על הבורות

המוסג מכשפה, מכשושה רץ פה בטירוף...מה הכוונה? סליחה על הבורות!!
 

זואילי

New member
אם היה מותר פה לקלל

אז תאמיני לי שיש לי שלל כינויי גנאי לתופעה המחרידה והמגעילה והכה מיותרת הזאת... נסתפק במכשושה נבלה.
 

sheronher

New member
אם היה מותר פה לקלל

כמו לכולנו נראה לי ...אבל לא הבנתי את הסלנג דיבור הזה. כשכואב לי אני רבה עם כל העולם - הלוואי ויכולתי להסתגר בתוך עצמי (לא להאמין שיש כאלה שמצליחים) בא לי להכות את כולם עד זוב גם שירגישו את הכאב...אבל זה רק כשכואב - ככה אוהבת את כולם :)
 

galit 03

New member
../images/Emo140.gif כמובן שעניין הניתוח מפחיד,

אותי הפחידה המחשבה על ניתוח בהרדמה מלאה(זה פחד נורא גדול אצלי- כל פעם ששמעתי שמישהו עבר ניתוח בהרדמה מלאה הייתה נחרדת מזה ואמרתי אבוי לי אם אני אצטרך לעבור ניתוח בהרדמה מלאה...) ואופס, קרה...והייתי חרדה לפני הניתוח, כל הזמן היו תוקפות אותי מחשבות על ההרדמה(זה הדבר שהכי פחדתי ממנו),ומה אם אני אתעורר לא טוב?ואני לא אהיה בשליטה ואדע בכל רגע נתון מה עושים לי? ובקיצור זה היה לופ מעצבן שהתחיל כמה ימים לפני הניתוח...ממש לפני שהעלו אותי לחדר ניתוח התחלתי לבכות, לפני זה ניסיתי לשחק אותה גיבורה(בעלי וגיסתי היו איתי)ואז כשהביאו לי ללבוש את הקולקציה של חדר הניתוח כולל הכובע ונעליים/גרביים המוזרות שלהם התחלתי לשקשק ואז התחלתי ליבב מלחץ...ולהתעצבן שאני צריכה לעבור את זה...וכשהעלו אותי לחדר ניתוח רעדתי ודמעתי...אני זוכרת שנשכבתי על המיטה ואני כל הזמן חוזרת על דברים שמישהי מקסימה אמרה לי לחשוב עליהם, תחשבי שאת הולכת לרחף בין עננים...ולנשום כל הזמן....ואני זוכרת שקפאתי מקור ורעדתי וד"ר סוריאנו רק חייך והרגיע... התעוררתי בסדר גמור והייתי כולי אדרנלין ושימחה ששרדתי את הניתוח! ההחלמה אצלי הייתה קצרה :) יצא לך דווקא טוב, יש לך את הניתוח אח"כ תיקחי לך חופש מחלה עד אחרי ראש השנה, ואני בטוחה שהרבה לפני ראש השנה תחזרי לתפקד כמעט כרגיל... המלצה שלי להיעזר בארניקה הומאופטית, הרגיעה אותי לפני הניתוח ועשתה פלאים בהחלמה שלי אחרי ...לקחתי אותה לפני שניכנסתי לצום לניתוח ואיך שהחזירו אותי לחדר אחרי הניתוח ואח"כ במשך כשבוע כל יום ופשוט היה נפלא. תרגישי חופשי לשפוך ולהתייעץ, זה רק מרגיע יותר ויותר...תיקראי סיפורים של אחרי הניתוח, השד באמת לא נורא כל כך... ושיהיה בהצלחה, גלית
 

sheronher

New member
ד"א בעניין העלאת המודעות

לפני כמה חודשים כשרק אובחנתי - נכנסתי לפורום פעם ראשונה בהמלצה של מישהי שפגשתי בביה"ח אבל האמת לא התחברתי כ"כ אז,כי רואים שיש כאן חברויות מטריפות מלאות תמיכה והרגשתי אווטסיידרית. עכשיו לקראת הניתוח ואחרי שסיפרתי כמה קשה לי - אני רואה את התמיכה המטורפת פה ובאמת שאפו למי שהרים את כפפת הפורום והקים אותו.יש כאן תמיכה מדהימה מכולן. אולי אפשר לחשוב על איך לקדם את עניין המודעות??? יש למישהי רעיון ? חשבתי שאולי כדאי למצוא דרך להעלות את המודעות בקרב הציבור הרחב כדי שיבינו אותנו. קראתי פה כמה הודעות של בנות שגוררות את עצמן לעבודה כי לא מבינים אותם שם ומפחדות על המשרה שלהן, היתה פה מישהי שרשמה שהבוס שלה לא מבין שמחזור אצלה זה לא כמו אצל אישתו, וזה פשוט מעציב אותי מאוד. לשמחתי הרבה נפלתי במשרד מפרגן ודואג בכל התחומים לאו דווקא בעניין הזה, יש לי בוסית נפלאה שמבינה אותי וביקשה לקרוא על הבעיה כדי לנסות ולהבין את התחושה שאני חווה, מיד קולטת שאני כואבת ומנסה לעשות הכל כדי שארגיש בנוח ודואגת ואם אני לא מגיעה היא מבינה שאני לא "ממציאה מחלה" או "משחקת אותה" - אבל לצערינו הרב, אין הרבה אנשים כאלה. מה אפשר לעשות בעניין? SHERON'S
 

זואילי

New member
זו הייתי אני....

תראי, אני מאוד אוהבת את מקום העבודה שלי וכמובן את הבוס. ואני שם כבר כמה שנים ומבחינתי רוצה להיות שם עד הפנסיה. כשהתחיל להתגלגל אצלי כל עניין האנדו ישר שיתפתי אותו כי עשיתי המוני בדיקות לפני הניתוח. הסברתי לו הכל. הוא כמובן סיפר שזוגתו גם עברה פעם לפה' ושזה ניתוחון פשוט, אבל כשהוא הבין שנותחתי 6 שעות והייתי בבי"ח 9 ימים... אז, בואי נגיד שנפל האסימון. הייתי בטוטאל שלושה שבועות בבית, והוא הגיע אלי עם מיני מטעמים (ועל הדרך ביקש שאבדוק מה מצב החשבון של העסק...
). תמיד דואג לשלומי ויודע שבזמן ווסת אין עם מי לדבר. אבל... בכל זאת אני שכירה ודואגת לשמור על מקומי שם, והמשרד זה בעצם רק הוא ואני (וכל השאר פרילאנסרים). וכשאני לא נמצאת אז חסרוני מאוד מורגש. על אחת כמה וכמה בזמנים של פול עבודה ומלא לחץ. והרי לעולם הווסת שלי תיפול על תאריך הכי לא נוח
ובמקרים כאלה הוא בטח אומר לעצמו בראש "מחזור זה לא מחלה...." אני יודעת שהוא לא מתכוון להעליב או לכעוס, אבל הלחץ לפעמים משבש את דעתו. מה שכן, אני מאוד מאוד מעריכה את התנהגותו בזמן הטיפלים שלי. הוא לא מחטט ולא דוחף את האף. יקשיב רק אם זה יבוא ממני ורק אם אבחר לשתף אותו. הוא לעולם לא ישאל "נווווווו" והוא לא מצפה ממני לדין וחשבון באיזה שלב אני בטיפול. אז נכון, זה לא שכל חודש אני במחזור, אבל כשכבר זה מגיע - אז נמאס לי כאילו להתנצל.
 

זואילי

New member
חחח, טיפלים=טיפולים. או בעצם טפילים ../images/Emo55.gif.

תלוי איך מסתכלים על זה...
 
למעלה