לקראת החג

[vered51]

לקראת החג

אהלן בנות , ישבתי וקראתי עכשיו את כל ההודעות שלכן ואני פשוט נרגשת. אני מרגישה דרך המילים שלכן את כל התחושות שלי, את כל הדברים שעולים לקראת החג, מצד אחד הגעגועים לאמא ועם זאת יש שכתבו על הזמן האחרון שמרגיש קצת רגוע וטוב. אנחנו חיים בין רגע של געגוע וסבל לרגע שמח ואופטימי. אני יושבת עכשיו עם דמעות בעיניים וביום שישי אני מארחת אצלי את כולם (בבית ובמטבח של אימי) ואני יודעת שהולך להיות קשה בטירוף אבל אח"כ נעבור גם את זה ויגיעו ימים רגועים ויפים יותר. אתמול גם סבא שלי קיבל ברכה מהגן של האחיינית שלי וחשבתי על מה שהאמהות בפורום אמרו כמה זה היה קשה להגיד שאין סבתא בבית. אני נתקלת הרבה במצבים שאני צריכה להגיד שאין אמא כמו למשל שהלכתי לקנות לאבא שלי בגד והמוכרת אמרה שמקסימום אמא שלי תבוא להחליף לו והייתי צריכה להגיד שאין אמא. מה שאני מנסה להגיד שצריך לנסות להסתכל על חצי הכוס המלאה. אני מנסה לעשות את זה כל רגע ורגע ולפעמים זה עוזר ומרגיע ולפעמים פחות. אני מקווה שיעבור לנו החג בנעימים וגם אם לא אז לא נורא, לא צריך לתת משמעות גדולה מדי. מה שאני מאחלת לכולכן שתהיה לכן שנה טובה. אני מאחלת הרבה בריאות, שתהיה שלווה תמיד בלב ותזכרו שאחרי יום פחות טוב יגיע יום יותר טוב. אלו החיים. שנה טובה ומתוקה ורד

 

[חייכנית ואופטימית]

למרות כל הקשיים

הכרוכים באירוח כל משפחתך בערב החג, בביתה ובמטבחה של אמך...אני בטוחה שזה יהיה שווה את זה ושזה ייתן לכולכם תחושה של בית ושל בטחון, למרות האובדן... תמשיכי לשמור על גישה כ"כ אופטימית

 

[האניבי1]

תודה ורדינה

הגישה שלך היא בהחלט הכי בריאה לחיים, גם אני משתדלת, אבל לפעמים כולנו נופלים... (או ליתר דיוק נופלות). חג שמח ונפלא גם לך וכל בני משפחתך !

 

[Ofra m]

היי בנות -../images/Emo14.gif

מזמן לא כתבתי כאן בגלל המון דברים שעוברים ועברו עליי, אבל תמיד אתן עולות במחשבותיי ומדי פעם אני קופצת לביקורים וקוראת מה שאתן כותבות כדי להתעדכן פחות או יותר, אני מרגישה שאין מקום יותר מתאים מאשר המקום הזה כדי לתאר לכן את הרגשתי לפני החג הממשמש ובא....אני מרגישה רע רע מאוד ועצוב לי מאוד בלב, אני זוכרת את אימי שאומרת לי "כשאני אמות את תהיי מסכנה" ידעתי שהיא צודקת רק לא ידעתי כמה, ואני רוצה לומר לה "צדקת ומה עכשיו? - תחזרי ותגידי לי ראית שצדקתי?" - את זה אני יכולה רק לפנטז ולרצות בכל ליבי אך אני מרגישה איך החיים במיוחד לקראת החגים נותנים לי סטירת לחי מצלצלת ומעירים אותי למציאות כל כך כואבת. אומנם אנחנו ארבעה אחים ואבא אבל כל אחד עושה לבד עם ילדיו בביתו, הייתי אמורה לעשות את החג עם אבי בביתו ועם אחיי אבל בגלל שאחותי הגדולה כועסת על כל העולם ואישתו, ואני כלולה בתוך העולם הזה, היא החליטה שלא עושים שם ואז הכל בוטל....אז בנוסף להרגשת חג נוראית נוספו עוד תבלינים של ריקנות, כעס , אשמה ומה לא....בנות אני מאחלת לכולכן את הכי טוב שבעולם, שכל משאלותיכן תתגשמנה ובקרוב, והכי חשוב תשמרו על עצמכן, שלכן תמיד עופרה.

 

[הוקוס פוקוס1]

טוב לראותך ../images/Emo201.gif

 

[איחוד האחת]

היי עופרה...

אנחנו נותנות משמעות יתר לחג כשבעצם המשמעות היא משפחתיות... אז נסי להתחיל מסורת חדשה... את יכולה לנסות לשנות, את לא חייבת לחגוג עם משפחה. ברור שזה מה שהיית רוצה ולמעשה החלק "המשפחתי" הוא אחד הגורמים העיקריים להרגשה הקשה שלפני החגים. יש כאלו הסובלים ממשפחתיות היתר ויש שחסרים אותה כל כך. כמובן שחסר האם בחיינו מוסיפה לא מעט, אבל אפשר גם אחרת... חשבי על הישראלים החיים בארצות אחרות ויצרו מסורת של חגים עם חברים קרובים כתחליף למשפחה... נכון שבהיותנו כאן בארץ רוב האנשים חוגגים עם משפחה, אבל ישנם גם אחרים שחוגגים עם חברים או עם המשפחה שיצרו ובנו... בעל ילדים וכו'. גם זו אופציה שבד"כ לא נלקחת כמשהו חגיגי אלא כמשהו ברור מאליו, וגם זה לא באמת ברור מאליו אצל כולם, לא לכולם יש את האופציה הזו... מה שאני אומרת הוא, אל תניחי לחג בן 3 ימים להפיל אותך... ארגני לך חג משלך עם משפחתך, הבעל והילדים ואולי חברים. וגם אם רק המשפחה המצומצמת תהיה התחילי במסורת עבור ילדייך...הרי גם אמך התחילה ממשהו... כשנישאתי הוזמנתי בחגים לחמותי, ולא שלא היה בסדר אבל... החלטתי שאני רוצה משהו אחר. רציתי את מאכלי הבית שלי ואת האווירה שאני הכרתי... התחלתי לאסוף סביב את מה שנותר מהמשפחה, אח ומשפחתו, דודה שבינתיים נפטרה, בנה וילדיו, חברים וכל מי שחיפש לאן ללכת... ובמשך השנים נוצרה "חבורת החג" שהפכה להיות כמעט משפחה (הכוונה לאלו שלא היו בני המשפחה). כמובן שעכשיו כשהילדים גדלו זה הרחיב זאת לחברים/חברות וכו' ובכל פעם נוספים או משתנים האנשים וזה תמיד נחמד מחדש. אז קחי אוויר החליטי מה את רוצה לעשות כמובן מתוך מה שיש ולא מתוך מה שאין ושתהיה לך שנה נפלאה. קחי בחשבון שהחג עובר אחרי 3 ימים ומצבי רוח ודכאון יכולים להגרר זמן רב עד מאוד, לכן אל תתני להם להכנס לחייך בגלל דבר כזה... חיבוק גדול

 

[Ofra m]

תודה ורדלה יקירתי

אני יודעת את התשובות....קמתי כמו חדשה הבוקר, להגיד לך שקל אשקר אבל בלאסוף את עצמי אני מומחית

, וחוץ מזה אני אוספת ללא הפסק התנסות אחר התנסות לעצמי מכירה זאת כבר ונראה לי שמרוב "ניתוחים" אוכל לקבל את תואר "הפרופסור"

, אוהבת אותך מלא עופרה.

 

[איחוד האחת]

../images/Emo23.gif

 

[סְקָאלִי]

../images/Emo24.gif עפרה!!!!

כמה טוב לראות אותך שוב כאן. שולחת לך חיבוק.

 

[Ofra m]

היי סקאלי - שנה טובה ומתוקה../images/Emo48.gif

 

[vered51]

אהלן יקירתי

טוב לראות אותך....התגעגעתי. את ואני נכנסנו פחות או יותר באותו הזמן לפורום ופתאום נעלמת. אם תרצי את מוזמנת להתקשר, אשמח לשוחח איתך להגיד שנה טובה נשיקות

 

[Ofra m]

היי ורד

תודה על המילים החמות,נשיקות גם לך ושנה טובה

 

[הוקוס פוקוס1]

גם אני מרגישה כמוכן

ומאוד קשה לי עם החג. מזדהה עם כל מה שכתבתן. מאחלת לנו שנה טובה.

 

[סְקָאלִי]

גם אני התרגשתי

לקרוא את מה שכתבת. מה לעשות שאצלנו הרגשות מתערבבים ... בטוחה שתקימי ארוחת חג לתפארת! אוהבת.

 

[כנפיים לבנות]

בהחלט

ריגשת... תודה על המילים החמות... מתארת לי שיש רגשות מעורבים אצלך לקראת החג ולא פשוט לארח בבית אמא... שולחת לך חיבוק...

 

[הפוך חזק]

ורד יקרה

קראתי את ההודעה שלך בדמעות. כמה דברים משותפים כולנו חוות פה. אני גם מקווה שהחגים האלה יעברו איכשהו, מליל הסדר הצלחתי להימלט - כיוונתי כך שהטיסה שלי תצא כמה ימים לפני, אבל כנראה שאי אפשר לברוח לנצח מההרגשה הזאת. וזה מדהים כי חגי תשרי הם התקופה האהובה עליי ביותר בשנה מאז ומעולם, ועכשיו אני רק רוצה שיעברו. זה כל כך קשה, וכדי לעבור את זה, אני קצת מדחיקה. אני מאחלת לך שנה מתוקה ומאושרת, ותודה על ההודעה שלך, הן מסוג שגורם לי להרגיש פחות לבד בתוך ים הכאב. שיגיעו רק ימים טובים לכולנו.

 

[סְקָאלִי]

נו ../images/Emo35.gif../images/Emo35.gif../images/Emo35.gif

אז איך היה? ...