לקראת גיוס

[גלבועא]

לקראת גיוס

הבן שלי, עומד להתגייס בעוד כחודשיים בדיוק. שבועיים לפני גיוסו הוא יחוג עם חבריו ובית ספרו את מסיבת הסיום של התיכון. אני הרבה יותר בלחץ מהגיוס שלו מאשר הגיוס של הבת שלי, ושירותה הצבאי הנוכחי, המסוכן מאוד. [בהחלט חיים ומוות] בוודאי אני יותר מוטרד מאשר הייתי מוטרד כחייל צעיר בגילו. איך נערכתם/ן לגיוס של הבנים שלכם/ן?

 

[אמא לבוגרים]

גלבוע

בשלב זה אין סיבה ללחץ. השאלה לאן מתגייס ומה עומד לעשות. אם זה הבן הקטן היוצא מן הקן , ההיערכות צריכה להיות בנושא זה. איך מתארגנים בבית שכבר אין רעש, חברים במהלך השבוע, מוסיקה, בלאגנים בקיצור כייף. אנחנו שגייסנו את הבנים הצעירים מצאנו פתרונות.: תחביבים משותפים, הגברת הנסיעות לצפון. כן, צריכה היערכות. חכה, הדאגות יגיעו. (אתה מכיר את זה) אצלי הייתה הדרגתיות כבר מכיתה י"ב. תאומים שעברו את כל הגיבושים האפשריים כמעט , התחלנו עם אחד בטייס ( הייתי רגועה), בתקופת הטירונות - שקט יחסי בלב. המסלול הארוך מאוד לאט לאט הכניס אותנו לעניינים , שונה ממשפחה למשפחה. אצלנו יש לצערי סיבה לדאגה והרבה מאוד ימים לבנים. מלחמת לבנון וכעת...... בכל מקרה , שיהיה לו גיוס נעים.

 

[גלבועא]

דאגות ישנן

תודה

 

[m i t a l y]

גם הבן של בעלי מתגייס בעוד שבועיים

ואז אנחנו נפטרים משני שליש מזונות לילד . אפשר להתחיל לנשום לרווחה.

 

[m i t a l y]

שבועיים = חודשיים ../images/Emo52.gif

 

[מירני מתוקה]

קודם כל גלבועא.שהיה לו בהצלחה.

אני מבינה את הפחד שלך.במצב של היום אתה צודק.היה בסדר .הכי חשוב שאשמור על עצמו.

 

[גלבועא]

תודה ../images/Emo140.gif

 

[alona 9]

לא יכולה לדעת

לשתי בנותי התלוותי ללשכת הגיוס,שפ צחקנו התבדחנו ודמעה קטנה בצבצה לה (למען הסדר הטוב)... בדרך חזרה חשבתי לעצמי שאילו הייתי מלווה את בני לגיוס לא צחוק ולא התבדחויות, הדמעות היו זורמות כמעיין משתפך,כן גלבוע,הייתי מוטרדת יותר,חוששת יותר...פוחדת. אני מבינה את הלחץ שלך ..

מקווה ומאחלת שיעבור לו מהר..

שהגיוס יהיה קל ונעים...

שעל אמא ואבא יעברו ימים רגועים,לילות שקטים..והמון גאווה מהחייל.

 

[ע ו מ ר 4]

לגלבוע../images/Emo140.gif

בהצלחה לילד היכן שלא יהיה.. ובעצם כבר כמעט נאמר הכל... שיחזור בשלום. ........ אמא ל

כעת...יחדיו.

 

[TAINTED SAINT]

לגלבועא ../images/Emo24.gif../images/Emo140.gif

חושבני שיש רק ברכה אחת שאוכל לברכו בה-שילך בשלום וישוב בשלום. כאב לבן תשע שיום אחד גם יצטרך להתגיס,אני יכול להבין את תחושתך ואת הפחד והחשש. עצה אחת רק מסור לבנך ממני-שלא יתנדב,שלא יהיה הנחשון לפני המחנה... שלוש השנים יחלפו,הן לא תחלופנה מהר,אני יודע ידידי,הן יראו כנצח לעתים,אך הזמן יעבור,ויום אחד יעמוד בדלת,ובידו תעודת המילואים,ומאותו הרגע הכל כבר יראה אחרת.... חזקו ואמצו שניכם. שבת שלום

 

[גלבועא]

אההה, אבל הוא כמו אחי ז"ל

לא יעזור . הוא אמנם לא רוצה ללכת ליחידה קרבית-התנדבותית, אבל מהצד השני הוא לא מאלה שיעמוד בצד כשיש בעיה, סכנה או משהו הדורש מהיחיד להתעלות על עצמו. תודה

 

[גלבועא]

תחזיקי מעמד ../images/Emo24.gif

תודה

 

[גלבועא]

הוא אפילו לא מרשה שנבוא ללשכת הגיוס

את הנייד הוא לא יקח בכלל הוא מייצר המון מגבלות עבורנו. אוף

 

[אמא לבוגרים]

אני יכולה להבטיח לך

מבלי להכיר את הבן, אחרי לילה ראשון בלי אמא וישר טלפון הבייתה. גם אצלנו אחד סרב שנלך איתו ללשכת גיוס ולקחנו זאת בקלות.לא עברו 3 שעות והגיע הטלפון הראשון. אבל, כן הייתי ממליצה לנסות לשכנע שיקח נייד. מתי מתגייס הנער ?

 

[גלבועא]

ביולי

אני מכיר את הצאצא שלי, אלה לא מאבקי כבוד, אלה החלטות כבדות משקל שלו. בשביל "הכבוד" וכדי "לא לאבד פנים" הוא יחזיק מעמד זמן רב, ואז יבוא באיזה תירוץ מטופש, כמו: המפקד אמר ש... וכו'

 

[m i t a l y]

../images/Emo6.gif

לצאצא. מותר להגיד לאן הוא מתגייס?

 

[גלבועא]

../images/Emo140.gif אנחנו עוד לא יודעים, גם הוא לא

 

[pf26]

בלי נייד? ../images/Emo67.gif

ביתי לא יכולה לחיות בלי הנייד, והחבר שלה (חייל גם הוא) מחובר לנייד עד כדי כך שבקורס (?!) בתור לחדר-אוכל הוא היה מתקשר אליה לשמוע מה נשמע. אני מאמינה שדי מהר הוא יסוג בו מההחלטה לא לקחת נייד. לגבי הלשכה, אני דווקא מקנאה בך שקבלת פטור מנסיעה. עמדנו בפקקים, חפשנו חצי שעה חניה, וכשהגענו , תוך 10 דקות, מקסימום רבע שעה קראו לילדה, העלו אותה על אוטובוס והיא כבר לא שלי כי אם "רכוש צה"ל" , עדיף לשמור את המתח והחיבוקים לשבת שיצא.

 

[ה ר מ י נ ה]

אין ספק שגיוס הבן מלחיץ ומטריד

ולא רק בגלל הסכנה הפיסית. אני, למשל, חרדתי לא פחות מההשתלבות הנפשית. הילדים הישראלים (לפחות שלי) מאוד מפונקים ורגילים לחופש רב. השרות הצבאי, ובודאי הטירונות, מאוד מלחיצים ושונים לאדם הרגיל לחופש רב בבית ובחברה. חוסר שינה בלילה ולעתים התעללות של מפקדים זוטרים בסגנון "עבד כי ימלוך" הטרידו לא פחות. ואכן, לשני בני, הרבה יותר מאשר לבתי, תקופת השרות הראשונה היתה קשה. אבל, ברגע שהתרגלו למסגרת הצליחו להפיק מהצבא הרבה גם לתועלתם האישית. התמזל מזלם והם היו אחראים למערכות גדולות והנסיון הזה שרת אותם היטב גם בחייהם האזרחיים.

 

[גלבועא]

תודה ../images/Emo140.gif