לקח לי זמן.

erlich

New member
לקח לי זמן.

עד שהרגשתי שאני יכול לכתוב את זה פה. ולכתוב את זה בכלל. בדרך כלל, כשיש משהו שאני מבין אותו, אפילו בצורה חלקית, אין לי בעיה לכתוב ולכתוב עליו, עד לכדי עבודת דוקטורט שלמה. את אמנות זיון השכל, מריחת השורות, ופריסת הרעיון הכללי למדתי בשיעורי היסטוריה תנ"ך ואזרחות. תודה רבה על לא דבר. רק שהפעם זה יותר קשה לי לעשות את זה גם כי אני לא מבין את העניין כמעט כלל, וגם כי הוא בעצם מאוד קרוב אלי. יש לי חברה עכשיו, אני חושב שאנחנו כבר שלושה חודשים יחד. שזה הכי הרבה זמן שאני הייתי עם מישהי. וגם בשבילה זה אותו הדבר. האמת היא שקשה לי קצת להעביר את העניין. (מתלונן שוב:) יש לנו קשר טוב, אנחנו נורא נהנים יחד :) ובאמת טוב לנו :) היא עכשיו עושה קורס של מודיעין וחוזרת פעם בשבוע לשישי שבת בעוד אני חוזר כמעט כל יום הביתה וקחו את היום לדוגמא שבכלל לא הגעתי לצבא... מתחילת הקשר היא הייתה הצד שפחות רצה מחוייבות. אודה ולא אבוש, עוד לפני שפגשתי את מעיין, החלטתי בראשי הקט שאני מעכשיו מתחיל לחפש סוג אחר של קשר, נמאס לי לשחק וכו´. אני רוצה משהו רציני. ההגדרה של משהו רציני הייתה די כללית אבל מאוד מסוימת. קשר שיתפרש על קצת יותר זמן, שיהיה את ה"ביחד" הזה ושיהיה את המבט של "אני אוהב\ת אותך בעיניים". אני חושב שבינתיים יש לי את כל אלו. אבל מה שכנראה לא אמרתי לעצמי בראש אבל מאוד מאוד רציתי זה שאני גם רוצה להיות כל מה שהיא רוצה. שיתנגן לה בראש את Can`t take my eyes off you כשהיא חושבת עלי. שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי, וכשאני אגיד לה דברים כאלה היא לא תיכנס להתקף אפילפטי. היא נורא מפחדת ממחוייבות, והרציניות שבקשר, וגם אמרה שהיא מפחדת מלהיקשר למישהו. לא בגלל שהיה לה ניסיון רע בעבר. יש כאלו שיגידו שהיא משחקת משחקים או מטעה אותי אבל אני לא חושב ככה. רואים את זה בעיניים. אבל אתם מכירים את הפראנויה הזו? זו שיושבת לה באחת מהפינות בראש? שאומרת לך - היא לא באמת רוצה אותך, אתה סתם משהו להעביר את הזמן, את הימים, מין עוגן ביטחון לחזור אליו משהו שתמיד יהיה שם כי היא יודעת עד כמה אתה רוצה אותה. ומאיפה לך באמת לדעת שהמבטים האלו (משום מה נראה לי שהרבה יותר קל להסוות מבטים מאשר מילים. מה שבדיוק ההיפך אצל רוב האנשים). ואולי אני בעצם צריך להגיד תודה, שהיא לא מכניסה אותי לאשליות, מבקשת ממני לא לצפות לדברים ולקוות, ולדעת שאנחנו לא רציניים. איך אנחונ לא רציניים תגידו לי. אולי לרציניות יש הגדרה אחרת, פרטית יותר ואינדיוידואלית, אבל יקירתי, אם אנחנו לא רציניים, מה אני עושה איתך ומה את עושה איתי? מה שעוד יותר משגע אותי זה שעכשיו זו הפעם הראשונה שאני בעצם נמצא בצד השני הזה בקשר. עם הפראנויה בראש. אין לי כל סיבה שלא לסמוך עליה ועדיין. אתמול היא אומרת לי - אנחנו יושבות כאן עם ה ש.ג.ים. ולי ישר יש צביטה בלב :) מעיין שלי (?), המקסימה הזו :) שאיך שאני רואה אותה אני שואל למה היא איתי בכלל בכלל, יושבת לה שם עם בנים שהגיעו לאיפה שהיא נמצאת לעשות שמירות תוך ידיעה מראש על הבחורות שמסתובבות שם וכמיהה "לעשות משהו בעניין". ואני יודע את זה כי חברים שלי עושים את הדברים האלה. אני מקווה שתוכלו למצוא את העניין מתוך כל הבלאגן. כי לי קשה. ארז. נ.ב. תקראו את זה לפני שתענו בסדר? http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/archive/viewmsg.asp?id=226&msgid=6885565
 

shellyland

New member
ארליך, קנאה יכולה להיות מאוד לא

אטרקטיבית. אני, אישית, אם הייתי יודעת שהחבר שלי מרגיש רגשות כאלה, הייתי בורחת כל עוד רוחי בי. אם אתה סומך עליה - סמוך עליה עד הסוף. ואם לא - משהו לא בסדר ביחסים שלכם, וזה לא משנה איפה היא משרתת ועם מי.
 

נתן.ל

New member
קנאה זה טיבעי ומובן

זה סימן שיש רגש ושהוא פועל חזק. כולם מקנאים - זה קיים זה טיבעי זה אפילו נדרש. צר לי עליך שלי אם את לא מקנאה לחבר (בן זוג) שלך, אולי את לא ממש אוהבת אותו ? זה הופך למשהו מכוער רק כאשר זה יוצא מפרופורציות. וכאשר זה קורה, כניראה יש שם משהו אחרת מאשר רק קנאה.
 

shellyland

New member
הקשר בין קנאה לאהבה

הוא קשר חולני ומסוכן. אהבה היא בטחון, אמון, פירגון הדדי - לקנאה אין מקום בתוך כל אלה. התפיסה ש"אם לא מקנאים לא אוהבים באמת" היא ילדותית ומבוססת, בעיקר, על מיתוסים הוליוודיים ואחרים. בסופ של דבר, קינאה היא רגש מאוד הרסני שמכניס כוחות מאוד שליליים לתוך מערכת יחסים, ואם היא קיימת, היא נובעת מתוך מקומות לא טובים וחסרי בטחון בתוך עצמנו או בתוך הקשר. יוצאת מפרופורציה? מתי קנאה יוצאת מפרופורציה? מתי היא "בתוך" הפרופורציה? כשחברה שלו בצבא עם גברים אחרים - זו פרופורציה או לא? לא מבינה.
 

אושר מ

New member
אני לא יודעת מה אתה רוצה לשמוע

אני יודעת מה אני יכולה להשמיע. אני חושבת שאת הפואנטה ואתה דבר היחיד שאפשר לעשות, הבנת לבד. הנה הציטוט ממך: זו אולי הפעם הראשונה בחיי שאני מרגיש שאצטרך באמת להיפתח ולתת לזה "לגעת" בי בפנים כדי שזה יעבוד. לתת לעצמי להתסכן, לעבור את הגבול. למרות השינוי שעברתי את זה עדיין לא שיניתי אצלי. אולי עכשיו אצטרך לשנות גם את זה ולהשלים את השינוי שעברתי.. המילים שלך, ההבנה שלך.. עכשיו סחר הביצוע. אם אתה באמת רוצה להיות איתה, והנראה שכן, ואם היא באמת שווה את זה, אז אתה חייב לתת לעצמך להפגע. בשביל ליצור קשר אמיתי, חייבים להפתח. הסיכוןה גדשול ביותר הוא לא לקחת סיכונים כלל. לא תפתח, ואתה תסתכן... תפתח ואתה תסתכן. אבל לפחות תדע שנתת לעצמך את ההזדמנות, לא כן?
 
דווקא אני לא התעמקתי בנושא הקנאה

אלא בתחושה שלך שהנה הגיעה הפעם הראשונה בחייך שאתה לא מרגיש על הסוס בקשר, אתה לא הדומיננטי או התלותי פחות, אלא זה שמאוהב יותר, מתגעגע יותר, רוצה את ההתחייבות יותר וחושש יותר שהצד השני עלול בכל רגע נתון לקום וללכת (לעומת הפעמים האחרות בהן אתה היית יוזם הפרידות ומן הסתם הפגוע פחות). החשש שלך מובן, היות ואתה באמת מאוהב, ומרגיש שאתה מאבד שליטה על מה שקורה ביניכם. ברור שהתשובה לכך אינה ללחוץ יותר או לקנא, או אז תהפוך את חייה לבלתי נסבלים ורק תחיש את הפרידה ממנה אתה חושש. לעומת זאת אשמח להצטרף למי זה שהציע שתראה לה את המכתב שלא נשלח. הלוואי עליי יום אחד לקבל מכתב כזה. לאחר קריאתו וההקאה הנלווית אליו, אני מניחה שהייתי מבינה שעומד מולי איש יוצא דופן ביכולתו להביע רגשות, לאהוב, ולהיות מספיק פתוח עמדי כדי לומר לי את זה.(ואבוי לאיש שיעז לעשות זאת). קח את הזמן, יחסים עולים ויחסים יורדים, הקורס ייגמר, היא אולי תוצב במקום שיאפשר לה חזרה יומיומית הביתה, ואולי דברים יקבלו פרופורציה אחרת. ותוך כדי ההמתנה לסיום הקורס, אל תשכח להגיד לה ולהראות לה את אהבתך, ובו בזמן להבהיר לה בכל אשר תעשה, שבחור כמוך היא לא תמצא בשום עמדת ש.ג נידחת.
 

נתן.ל

New member
איזה יופי שהעלת את זה במילים

"שיתנגן לה בראש את Can`t take my eyes off you כשהיא חושבת עלי" זה מה שעבר אצלי בראש כאשר אני (בעבר) עם החברה, כל כך קיוויתי שזה גם אצלה ככה. פשוט - פתאם ראיתי אצלך את אותן תחושות הייתי חייב להגיב. אין לי עצה בשבילך, מצטער. אני רק יכול להקשיב, אם תרצה.
 

זיו25

New member
ידידי היקר.

אני מאוד מקווה בשבילך, שתעשה דבר אחד. תשלח לה את "המכתב שלא נשלח" כל כך יפה, ורך. כל ההודעה שלך מלאה בשמות תואר על מעיין. אז קודם כל ידידי, אתה מאוהב, ומאוהב חזק. ואפילו שהיא לא רוצה לרוץ עם הקשר - אלא רק ללכת איתו. אני מבטיח לך - "כל עכבה לטובה" ואת זה אמרו חכמים ממני. אספר לך סיפור . יש לי חבר (לא קוראים לו משה, הוא לא קיפוד ובטח שלא היה בהודו) שיצא עם מישהי במשך חודשיים. ואז, אני - רחמנא לייצלן - באתי כדי להביא להם הזמנה לחתונה שלי. כשהוא ראה את ההזמנה, הוא ניגש אליה, ירד על ברכיו והציע לה להתחתן איתו עכשיו. הבחורה המסכנה, שלא ראתה את זה מגיע פשוט נתקפה רעד (וראינו זאת) והחלה לגמגם. לא עזרו התחינות שלו שהכל היה בצחוק - הנזק נעשה - ושבוע לאחר חתונתי הם נפרדו. לכן, צעדו לכם בשקט ובבטחה ברחבי הממלכה - כי החיפזון מן השטן. שיהיה רק טוב, זיו.
 

shellyland

New member
אני חושבת שהמכתב הוא דוגמה מצויינת

למה שאני מנסה להגיד. בעיקר הסוף שלו. הוא מקסים. תאהב אותה. תתגעגע אליה. תפחד לאבד אותה. אבל אל תקנא! אל תחשוד! אל תצפה ממנה לא לעשות את הדברים שהיא עושה כי הם גורמים לך חוסר נוחות.
 

אושר מ

New member
לקנא זה בסדר

אבל בגבול. לצפות לא לעשותד בריםש מפריעים לוז ה מוגזם, בדר"כ. הכל בא פה בגבולות. והם נורא דקים..
 

shellyland

New member
"וידענו היטב כי הגבול

הוא קרוב - ואסור לנו שם!" (יהודה עמיחי "שיר ליל שבת")
 

erlich

New member
פשיייי

גם תמונה יפה מאוד בכרטיס האישי (איפה צילמת את זה? לי זה נראה קרוב מאוד לבית (שלי כלומר:)... ) וגם מצטטת עמיחי. הממממ את התגובה שלך להודעה ראיתי, והחלטתי לחכות לעוד תגובות. אחרי חמש דקות התקשרו אלי מהצבא ואמרו שכדאי שאני אגיע. אז קודם כל תודה לכל המגיבים :) והמגיבות :)). את שלי, פתחת לי כיוון מחשבה חדש, שאולי אני בעצם באמת מקנא כפועל יוצא מחוסר ביטחון. קשה לי להגיד במלוא הכנות בחזרה - "אני לא מקנא!" וזהו. כי זה לא נכון. אני חושב שכולנו בפנים מקנאים בצורה כזו או אחרת ובמידה כזו או אחרת :) אני לא חושב שאני הגעתי (בינתיים
) לשלב שבו אני מטריד, מאיים ומטיל מומים איומים בש.ג.ים שאני לא מכיר.... אני לא חושב שאני מקרין חוסר ביטחון, ובטח שלא קנאה:). ברור שאני תמיד אומר לה שהדבר היחיד הנושם שאני מוכן למצוא במיטה שלה זו בחורה אחרת אבל זה כבר לא לפורום הזה
. בנוגע ללהראות לה את המכתב, כבר הראתי לה אותו. מילמלה משהו בנוגע למקסימותי מתחת לשפם (הלא קיים
) שלה. תחמיאו אחד לשני :) לא הרבה מדי, אבל תעשו את זה :) זה בחינם וזה הכי הכי כיף שבעולם לשמוע ממישהו שאוהבים :) אז אולי אני באמת אוהב אותה. למרות שאני מנסה להתכחש לזה. מעניין מה יקרה לה אם אני אגיד לה את המילים האלו. אולי אני צריך לנסות להגיד לה את זה בשפה אחרת. ואולי לא להגיד בכלל. אני חושב שלא אגיד לה בכלל. ולא כי אני חושב שהיא לא תגיד לי בחזרה, אלא כי אני חושב שהיא פשוט יודעת את זה כבר, ולא צריכה לשמוע (וכי אני לא רוצה להזעיק פראמדיקים להחיות אותה ;). וכמו הסיפור על ההוא שלא קוראים לו משה. לא אקצר פינות ואאיץ תהליכים. נמשיך להחזיק ידים ;) הרגע חזרתי מהצבא, היה מגניב להגיע רק לכמה שעות אחה"צ :))) ארז.
 

shellyland

New member
התמונה צולמה מהמצפה של הר הצופים

(זה שילד האמפי) לכיוון מעלה אדומים בשעת הזריחה בסיומו של מפגש פורום מוזיקה עברית ישנה וחדשה, שהתחיל בשמונה בערב בגן ילדים (אמיתי) המשיך בתוך הבית והסתיים בזריחה בהר הצופים. ותוך כדי שקיבלנו את פני השמש העולה והמדבר המתעורר שרנו שירי שמש, שירי זריחה, שירי מדבר ושירי ירושלים.
 

zimes

New member
../images/Emo32.gif לשלי

שעתיים אחרי שראיתי את התמונה המדוברת (ואחרות), ישבתי אצל רופא אחד, ומהחלון, מולי, שקיעה. אמרתי "השמש זורחת" והיה לי קשה להשלים את החיוך ולעבור לענינינו.
 
יש לך אהבה יפה

עכשיו אל תהרוס.זה הכל. שמור על מה שיש לך, אם אתה אוהב את זה, ואותה, ואותך - המאוהב - בתוך זה. הייה מוכוון לענין הזה. לא להרוס, לא לקלקל, לא לסטות לדאגות שווא ולקטנוניות שאחר-כך תצטער עליה. זה, כך נראה לי, כיוון שיכול להוביל אותך בביטחה אל ההמשך הרגוע מעט יותר. ועוד: אני מניח שחלק גדול מהסבל והתהיות והדאגות (והקנאות) נובע מהמרחק. לו היא היתה לידך פשוט היית שואל אותה, לא? או סתם מחבק אותה. במקום לחקור את מבט העיניים כל כך הרבה - תן חיבוק ותקבל תשובה מצויינת. אבל היא רחוקה. בתור מי שמתגורר בפרובינציה של ממלכתנו, אני די מכיר את זה. הצלחתי אפילו לפרוס פעם קשר על-פני חמש וחצי שעות נסיעה לאורך ושנה וחצי לרוחב. זה קשה לאללה. אבל זה חלק מהכף. "להתגעגע זה טוב", אמרה לי פעם מישהי חכמה שאני מאוד מחשיב את דעתה. ושוב, תכוון את עצמך שלא להרוס את זה, ואז תתגבר קצת גם על סבל הגעגועים. לסיום, מאיר אריאל: הוי, המרחקים המרחקים שעליהם האהבה נמתחת בקורים בלתי נראים, דקים דקים מכאן לאיזו עיירה נידחת... כך או כך, שיהיה לך מוצלח.
 

nutmeg

New member
המניע - שכחנו את המניע

תראו - אי אפשר להגיד למישהו "אל תרגיש ככה ואל תרגיש אחרת" כי הרגשות לא ממש שואלות אותנו או מתחשבות בכל מיני "צריך ל-" מה שבא - בא. אבל! אם כבר משקיעים שנייה בלחשוב על הרגש, חשוב להבין מה מניע רגש כזה או אחר להתהוות. קנאה למשל - יושבת חזק על פחד. הפחד לאבד שליטה פחד שיעזבו אותי פחד שימצאו אחר יותר שווה ממני פחד לכאוב פחד להתאכזב פחד ..... (השלם את החסר) כשהפחד מתחיל להניע אותנו לנקוט עמדה ולפעול בעולם קורים כל מיני דברים שרובם לא כל כך מוצלחים. למשל - סגנון פעולה אחד מאוד נפוץ של פחד - הוא המנעות: מפחד להרגיש את כל הדברים השליליים הללו, לא נעשה מעשה. (והיו פה כמה דוגמאות לאנשים ששקלו לא להכנס למערכת יחסים כי צפו קשיים באופק, לא רצו לחוות אכזבה וכאב והיו מוכנים לוותר מראש על חווית האהבה) סגנון פעולה אחר הוא הסגנון השתלטני. באופן אובססיבי רוצים לשלוט על כמה שיותר פרטים או אינפורמציה כדי לא להשאיר פתח לפאשלות או לאותם עניינים בלתי צפויים שעשויים להכאיב לנו. הקינאה הולכת טוב עם הסגנון השתלטני. האדם הקנאי שמונע על ידי פחד, מתחיל באופן אובססיבי לרצות לדעת ולהתחקות אחרי כל מהלך של בן הזוג - כדי לא להיות מופתע ולא להתאכזב או לכאוב. האמת - אלו שני הקצוות של הסגנונות הקיימים. בקצה האחד אי עשייה מוחלטת מול זולת, ובקצה השני התמקדות מוגזמת בחייו של הזולת עד שלאדם עצמו אין חיים משלו. בין שני הקצוות - עולם ומלואו של נואנסים. ... ואלה היו 60 שניות על המניע פחד.
 
למעלה