ואני
שבחרתי ללכת בשביל צדדי, שתמיד בעצם הלכתי בצידי הדרך הראשית. אני יודע שלא משנה באיזו דרך תבחרי ללכת, בסופן של כל הדרכים נמצא אותו היעד. תמיד ובכל דרך אנחנו הולכים אל עצמנו. וגם אם פוגשים בשותף לדרך, שאיתו אנחנו עוברים כברת דרך עדיין הדרך היא הדרך שלנו, והשותף הוא רק שותף. אז למה הפחד להסתכן? לא יודע... בעצם כן יודע. זה הפחד מלגעת במקום שבו נמצא הכאב הקמאי הכי עמוק כאב הכשלון. הכשלון כשהוא חובר אל הבדידות יכול להרוס את הנשמה, יכול להכניס אותנו לתוך ביצורים שלפעמים נדמה ששום דבר בעולם לא יוציא אותנו מהם. אבל עדיין, הפחד הוא רק פחד. וגם הכשלון וגם הבדידות, הם שדים שגרים במרתף הם שואבים חלק גדול מכוחם מהחושך של המרתף. כשמוציאים אותם לאור, גם שני השדים האלו מאבדים חלק גדול מכוחם. שלך, האלי.