לקוחות עם ילדודס

לקוחות עם ילדודס

אני יודעת שקצת דיברנו על הבעיה הזו, אבל איך אתם מתמודדים? האם אתם מעירים להורים גאים לזאטוטים שמשמשים כשואבי אבק ומכונות הרס בזמנם הפנוי או שפשוט מבליגים? עכשיו לדוגמא חזרתי מבית המרקחת. בזמן שהמתנתי שיגיע תורי ראיתי שאמא אחת עומדת עם הרוקחת בזמן שהילדה שלה (בת שנה וחצי בערך) מסתובבת לבד בבית המרקחת (קטן, לא מדובר באחת הרשתות הגדולות) כמובן שאחרי חצי שנייה הילדה פרקה מדף שלם שכלל עליו מכשירי אינהלציה. הרוקחת לא אמרה כלום והאמא סדרה חלק מהמוצרים (את החלק האחר השאירה על הרצפה) והושיבה את הילדה על הדלפק, לא עברו שתי דקות נוספות ועלוני הפרסומת גם הם היו פזורים בכל מקום. האם שרצתה למנוע את הבאלאגן של הילדה פשוט הזיזה את אותם עלונים למקום אחר, שהוא ממש לא המקום שלהם. באותה דקה כנראה הרוקחת לא יכלה יותר (כל הכבוד לה שהיא החזיקה כל כך הרבה זמן) וביקשה מהגברת להחזיר את הסטנדים של העלונים למקומם, כי הם לא עומדים שם סתם. האם בתגובה נוראה נפגעה מזה שהרוקחת בכלל העזה להעיר לה בגלל הילדה. אני אישית לא מבינה הורים כאלו, יש הרבה דרכים לפתרון, ואחת נחה לה מול העניים. במקום לשים את כל הדברים שלה בתוך העגלה (את התיק אפשר לתלות עליה) אפשר לשים שם את הילדה. אולי היא לא תאהב את זה אבל זה לכמה דקות עד שהיא תסיים לקנות תרופות. למה מראש שהילדה תזרע הרס - כשהאם יודעת שהיא כזו, במקום שהיא תשב בנוחות בעגלה. איך אתם מתמודדים עם לקוחות כאלו עם ילדים?
 
במלצרות היה לי ממש קשה איתם

אני מתה על ילדים קטנים ובכל מקום אני ידועה בתור זאת שמתלהבת מתינוקות ומביאה בלונים לילדים חמודים, אבל מצבים בהם ההורים לא שמים על זה שהילד עושה בלאגן והורס דברים תמיד מעצבנים אותי. במסעדות ילדים נהגו לפזר את הסוכר, לצלצל בפעמונים שמיועדים לקרוא למלצר (ולא רק בזה של השולחן שלהם) ולפעמים גם סתם לשחק תופסת בין השולחנות בצורה שהפריעה לסועדים האחרים וכמובן לעובדים. אני לא מדברת על השתיה שהם נוטים לשפוך והכלים שנוטים לשבור, שזה כבר משהו מובן וצפוי כשמגיעים ילדים. בפאסט פוד היו לנו לקוחות קבועים שבאו כל שישי, אבא עם שני ילדים שהקטן מבינהם היה בעל בעיות התנהגות קשות ותמיד הביקור שלהם כלל שטיפה חוזרת של הרצפה אחרי שהם הלכו, סידור של כל הכסאות והשולחנות מחדש (הוא היה בועט ודוחף אותם), וכמובן שכל מי שהיה בסניף באותו זמן זכה לתזמורת של צרחות במקביל לארוחה. פעם לא היו לנו סוכריות על מקל, והילד איך ששמע שהוא לא מקבל סוכריה התחיל לצרוח ולזרוק דברים... אני הייתי מצפה מהאבא שיוציא אותו מהסניף שיוציא אגרסיות בחוץ, אבל הוא לא עשה את זה והילד המשיך להשתולל ולהרוס.
 

בוביץ

New member
הרבה אנשים

חושבים שלצאת עם הילדים למקום ולהחביאן למסעדה בורגע שאתה לקוח של המסעדה המסעדה צריכה לטפל בזאטוטים... זה מין תירוץ שלהם לחמוק מאחריות..
 

articulate

New member
אני מעירה כשזה משהו שפוגע בי

ובחנות. כלומר, ברגע שאני רואה שהילד מכסח מדף או קורע דפים מספר (קורה הרבה, יש לציין) אני מן הסתם לא עומדת בצד ומסתכלת אלא מבקשת מההורה לרסן את המפגע הסביבתי. אני משתדלת שזה יהיה בנימוס, אבל בהחלט בתקיפות. נכון, הם הלקוחות, אבל זו לא סיבה להחריב את החנות ואם הורה לא מסוגל להפגין שליטה בסיסית בצאצאיו, רצוי לא להכניס אותם לחנויות שיש בהן מוצרים רגישים. נניח ספרים.
 

haych

New member
לא אוהבת ילדים ../images/Emo4.gif

ממתי שנולד לי אחיין (כפרה עליו!) התחלתי לקבל ילדים קטנים קצת יותר באהבה, ואפילו להגיד "איזה חמוד", אבל כשהם מתחילים לבכות... זה משגע אותי!! הילדים היותר גדולים בד"כ ברדקיסטים, מתרוציים במקומות שאסור להם, מנסים להכנס למכונת שיקוף... אז אני תמיד מזהירה את ההורים שזה מסוכן ולפעמים הם מבקשים שאני אגיד לילד לא לגעת, כי הם מתביישים שזר פונה אליהם. היום הייתי באולם והגיע חמולה עם ילדים קטנים שהתחילו לרוץ הלוך וחזור ולהתגלצ' על הרצפה, ואני ספרתי את הדקות עד שיחליפו אותי...
 

BloodSugarCrazy

New member
בעבודה החלטתי לקשור חצוצרות.

גם ככה אף פעם לא הייתי בנאדם של ילדים, למרות שיש לי אחיינים ואני מתה עליהם (כשהם לא בוכים/ מחרבנים/ עושים בלגן) ילדים הם עם מזעזע. מה היה לי כבר? השתינו בחנות, קרעו דפים מחוברות, בכו עד לב השמיים, הפכו קופסאות עם כל מיני דברים, קימטו דפים, קיפלו כריכות, הכניסו לפה חוברות של דורה... לא חסר. והכי מרגיז זה שההורים בטוחים שזה נורא חמוד כשהם עושים את כל זה. הטקטיקה האישית שלי היא: א. להסתכל על הילד במבט מפחיד שגורם לו לסתום את הפה ולהיצמד לאמא/ אבא/ אפוטרופוס חוקי שהביאו אותו. או ב: ל\עמוד בידיים שלובות (טקטיקה שלמדתי מהאמא המורה שלי) ולבהות בזעם בהורה עד שלא יהיה לו נעים והוא יקח את הילד על הידיים.
 

RReuTT

New member
כשזה ברמות כאלו

אנחנו ממש לא מתביישים להעיר. אנחנו תמיד מבקשים יפה מהלקוחות לקחת את הילדים שלהם שלא יעשו ככה וככה כי אסור. יש לנו את הדלת של היציאה שתמיד שואבת את הילדים, היא אוטומית והילדים תמיד משחקים בה על חלקם היא נפתחת והם נתקעים בפנים או שהיא מעיפה אותם לקיבינימט. אז אני תמיד מבקשת מההורים לשים לב אלייהם שלא יכנסו בדלת, הייתה איזה לקוחה פעם אחת שלא התייחסה למה שאמרתי לה והילד שלה פשוט נתקע בפנים והתחיל לצרוח בטירוף, האמת שזה היה מגיע לו וגם לאמא שלו, בעיקרון לא קרה לו כלום אבל הוא פשוט נורא נבהל מזה ולדעתי זה הגיע לו, וזאת גם אשמתה של האמא על הרשלנות שלה כלפיו.
 

מותר לי

New member
אצלינו אין כמעט מה לבלגן...

אבל כשהם מתרוצצים במקומות שאסור להם, מנסים להוציא את התיק שלהם מהחדר של החיפוש (והיו שני ילדים כאלו שזכו אח"כ לטיפול VIP של מאבטח, כי אמא שלהם שלחה אותם כל פעם "לחלץ" את התיק, חשבה שאם זה ילדים קטנים אז לא ישמו לב...) זה כבר הופך לסיוט... אני באופן אישי צועקת על ילדים ש"מתעניינים" במכונות שיקוף, ואם זו אני שמשקפת- אני עוצרת את המכונה עד שהאמא החמודה שלהם תעיף אותם משם! לא רוצה אחר כך על המצפון שלי ילד קטוע יד
 
אז תחשבי על זה אחרת

אולם הנוסעים היוצאים הוא גדול. לא כל עמדות הבידוק עובדות כל הזמן תחשבי על ילד קטן שנורא מתעניין במסועים של המזוודות (שלוקחות אותן להעמסה לכיוון המטוס) או כאלו שמתעניינים במכונות השיקוף שכרגע לא פעילות (אבל עדיין פולטות קרינה בכמויות מטורפות). אני אוהבת ילדים קטנים למרות רוב התגובות פה בשרשור. אני חושבת שיש הרבה דרכים להתמודד עם הילד שלך בלי שנותן השירות יצטרך להתמודד איתו. חינוך טוב מבית יוביל לילדים שלווים יותר שימצאו לעצמם תעסוקה, גם בגיל שנתיים בזמן שההורה קונה תרופות או עובר בידוק בטחוני.
 

מותר לי

New member
אבל כשיש לך חמישיה ../images/Emo122.gif

הגדול בן 4, והפקידו אצלך גם את הילדים של האח, של האחות, של האמא, של הדודה ושל השכן.... עכשיו לכי תשתלטי על כולם! (מעבר לזה שאם ילד בן שנה משחק במסוע, וזה בן השנתיים הולך אחריו, וזה בן השלש- למה להם מותר ולי לא, ואחריו עוד כמה תופסים "טרמפ"... והאמא לא ממש בשטח כי היא סומכת על בן ה-4 שישגיח על הקטן...)
 
האמא מראש לא צריכה לסמוך עליו

ילד בן 4 הוא ילד בן 4 ובטח לא בייביסיטר. ופה זה עניין של חינוך. אם האמא הייתה קצת יותר חכמה היא הייתה מחנכת את הילדים להשאר בסביבתה או מוצאת להם פתרונות משחק עד שהיא תסיים ולא היתה מפקידה את שאר הילדים בידיים של הבן שלה שעוד לא מספיק גדול לדאוג לעצמו.
 

tulchi

New member
ילדים ואוכל

אצלנו במסעדה, משפחות עם ילדים זה הסיוט של כל מנהל משמרת. קודם כל, לוקח למשפחה משהו כמו רבע שעה להזמין (להזכירכם, פאסט פוד). נראה לי שיש הסכמה בין כל הילדים בגילאים 3-8 לענות על כל שאלה במילים "צ'יפס וקטשופ". דוגמאות: * מה אתה רוצה לשתות, חמוד, קולה או ענבים? ----> צ'יפס וקטשופ!! * איזה בובה אתה רוצה? זאת שפועה או זאת שגועה? ----> צ'יפס וקטשופ!!! * רוצה קינוח גלידה אחרי האוכל? ----> צ'יפס וקטשופ!!! אין מצב שאחד הילדים במשפחה לא שופך את השתיה שלו. אין מצב ששני שליש מהאוכל לא יגיעו לרצפה. אין מצב שהילד לא יבוא להחליף את ההפתעה שלו, למרות שהוא בחר אותה לבד. אחרי 20 דק' של התלבטות. אין מצב שההפתעה לא תהרס עוד לפני שהילד בכלל נגע באוכל. דברעים נחמדים נוספים - הקאות, עשית צרכים לעיני כל הסועדים באמצע המסעדה, טנטרומים ועוד ועוד ועוד. מה אני עושה? אני עושה להורים פרצוף חמוץ ומנסה להעביר להם, באופן טלפתי, שאולי הם החליטו שילד יגמל מחיתולים מוקדם מדי.
 

מותר לי

New member
לגבי גמילה....

חלק מתהליך הגמילה זה "בריחה" מידי פעם... אני זוכרת שכשאחותי היתה בתהליך גמילה היה "בורח" לה באמצע הרחוב או במקומות זרים. בבית? לא. אולי החוסר וודאות לגבי המרחק מהשירותים, הזרות, הלחץ ש"לא יברח", עושה את שלו... אני לא אומרת שזה בסדר שילד משתין באמצע המסעדה, אולי ההורים צריכים ללמד אותו לבקש שירותים לפני שהוא מרגיש שבורח לו, אבל מכאן ועד להאשים את ההורים בגמילה מוקדמת הדרך נראת לי קצת ארוכה... סתם דעה על משהו שקצת צרם לי
 

Elanor Rigby

New member
ילדים...../images/Emo122.gif../images/Emo96.gif

אצלנו בחנות צריך לרדוף כל הזמן אחרי הילדים, שלא יפילו/ ישברו/ יקרעו את כל הדברים בחנות. אני תמיד מוצאת את עצמי רודפת אחרי האמהות וכל הזמן מעירה להם שישימו עין על הילדים. ועוד לא התחלתי לדבר על הילדים שמשתינים על השטיח מקיר לקיר שבחנות
, וכמעט שכחתי את האמא שחשב שזה רעיון טוב לתת לילד הזוחל שלה אפרסק ביד (עד היום יש עקבות על השטיח!)
 
למעלה