לצפוניות שלנו

[vered51]

לצפוניות שלנו

מה שלומכן? אני מאמינה שהמצב לא טוב וקשה לנהל שגרה עם כל הטירוף הזה... איך בכל זאת מתנהל היום יום שם? אני רוצה לחזק אותכן, אני כל יום וכל היום צמודה לחדשות, אני לא הייתי יודעת איך לעבור את זה , אני גאה בכן ושולחת חיבוק ענק.........

ורד

 

[הוקוס פוקוס1]

גמאני מאחלת לצפוניות קצת שקט.

מגיע לכן.

 

[סְקָאלִי]

גם אני אשמח לשמוע מכן ...

 

[הוקוס פוקוס1]

סקאלי..פעם שניה שאנחנו כותבות

באותה הדקה,מה יהיה??

מה שלומך?

 

[סְקָאלִי]

שמתי לב ...

אני בסדר, עדיין עמוסה מאוד, עדיין מייחלת לעבור את אמצע אוגוסט [ולא נשאר עוד הרבה עד אז...] ואת?

 

[הוקוס פוקוס1]

עוברים את הימים עם דאגות בלב..

ואחי היקר כבר שלושה שבועות שם (למעט 3 גיחות קצרצרות הבייתה לכמה שעות) ויודע איזו אחות היסטרית ודאגנית יש לו,אז פעם ביום כשהוא יכול ומוצא קליטה ,הוא פותח את הנייד ושולח לי SMS שהכל בסדר ואז אני נרגעת ומעבירה את המסר הלאה.ואז מצפה לSMS הבא. חיה כרגע מהודעה להודעה. יחי הטכנולוגיה,מה עשו במלחמות קודמות כשלא היה את זה ואף אחד לא ידע מה קורה עם הבנים? אמא חסרה.. אני מרגישה שאני דואגת לו כפול שניים..בשבילי ובשבילה. אבל אי אפשר לא לדאוג. אבל כמו שאמרתי ללולי,יהיה בסדר. מקווה שיגיע מהר אמצע אוגוסט בשבילך,ושכבר אז יהיה שקטטטט (הלוואי!!) שיהיו ימים טובים.

 

[Darkmatter]

איזה חמודות אתן...

אני בירושלים עכשיו. מוזר לי השקט הזה ואני מרגישה קצת מנותקת ככה, אבל זה מרגיע... מה שכן, אחי דיווח לי שוב על נפילות קרובות, פעם שלישית באותו רחוב תוך שבוע [זה הרחוב שגיסתי, אחי והילדים גרים בו. הם כבר חודש לא בבית והם די מבואסים, אבל אני בטוחה שגיסתי היתה מאוד נבהלת מזה אז אולי זה עדיף.]... מה עוד? בן דוד שלי בלבנון, ואח שלו הצעיר, הבן דוד השני שלי, שרק התגייס לפני כמה חודשים ייכנס ללבנון ביום ראשון... זה גם די מבאס ומפחיד... עוד מעט הולכים לסרט בלי להפסיק את הסרט בגלל אזעקה!

זהו... וסליחה שאני לא כ"כ מגיבה פה...

 

[סְקָאלִי]

שמחה שאת במקום בטוח ...

תהני מהסרט! תודה שעדכנת. אשמח אם תמשיכי לעדכן מידי פעם ...

 

[פרח75]

עדכון גם ממני

ביום שני היו נפילות ממש קרוב אלינו וממש נבהלתי אז נסענו קצת לחברים במרכז אבל לא נעים להישאר פה הרבה אז ביום שבת כנראה בלילה אנחנו חוזרים לחיפה לפחות לכמה ימים. ממש קשה לי, גם הפחד הזה, גם כשאני בחיפה אני סגורה כל היום בבית מפחד לצאת וזה משגע משעמום, גם הדאגות לפרנסה כי מאז תחילת המלחמה בעלי לא עובד (הוא עצמאי) והפיצוי שיקבל הוא מינימלי וגם אני לא עובדת כבר שבוע. גם לא פשוט להיות על מזוודות כבר חודש. המתח מתחיל ממש לכרסם והלב נקרע למשמע כל ההרוגים שלנו....בקיצור, מצב רוח די נאחס.

 

[כנפיים לבנות]

../images/Emo201.gif../images/Emo201.gif../images/Emo201.gif