לצוד פילים
אני כידוע לכולם איש תרבות במלוא מובן המילה: הלוא אני מוותיקי הפורום, ומה יותר תרבותי מלהיות פעיל בפורום תרבות עברית?..
נו טוב - אם להכות על חטא - אני לא הולך לתיאטרון, לא לתערוכות, לא עוסק ביצירה תרבותית או אומנותית בעצמי, קראתי מעט מאוד ספרים מאז שהתברכתי במשפחה, ובסרטים אני בקושי צופה.. פאדיחות!
בקיצור- למרות שכלכלית אני מקורב לריקי כהן מחדרה, הרי שמבחינה תרבותית אני כנראה מסעודה משדרות.
מה שלא יהיה- היום צפיתי בסרט הישראלי החדש "לצוד פילים". לא קראתי לפני כן ביקורות כדי שאוכל לכוון לדעת גדולים, ולכן הביקורת להלן אינה משוחדת ואינה מוטה, ולו מפני שאין לי לאן להטות אותה.
הסרט עטור בשחקנים מוכרים לקשישים בגילי: מוני מושונוב, תיקי דיין, שושיק שני, ששון גבאי, יעל אבקסיס, צבי שיסל וכמובן איבגי שבלעדיו לא ניתן להפיק סרט ישראלי בעשורים האחרונים.
במרכז הסרט שני קשישים גסי רוח, סקסיסטיים ואלימים (במובן המשעשע של המילה) שמנסים בשלומיאליות לשדוד בנק - בגלל שלל חשבונות. ההתנהלות שלהם גורמת לי לחשוב שהבמאי רצה ליצור סרט בורקאס חדש: קאלט משעשע\מגוחך שניתן יהיה לצטט אותו ולהתגלגל מצחוק מההומור הרדוד.
המשחק והעלילה אינם אמינים: סרט בא לרוב לספר "סיפור טוב מהחיים", כלומר- סיפור טוב שלא באמת קורה לאיש, אך מורכב מהחומרים המקובלים של מתח, רומנטיקה, טוויסטים בעלילה, הפתעות וכו'; אבל המשחק אמור להיות אמין וההתנהלות של הדמויות הגיונית, וזה לא קורה.
פעם אחת אישה שבעלה מת בעבודה ומוצאת עצמה במצוקה כלכלית - מתמסרת בקלות לבוס שלו; פעם אחרת הקשישים "החביבים" פותרים בעייה חברתית של נער קורבן לאלימות של נער אחר בכך שתוחבים אקדח טעון לפה של הנער האלים, אחות נימפומנית שמטפלת בקשישים השרויים בתרדמת כשאלו שלא - מריירים עליה וכו'.
הבדיחות הסקסיסטיות על אותה אחות היו עוברות טוב בשנות ה-70 העליזות, בסרטים כמו חגיגה בסנוקר, אבל כיום זה לא נראה טוב מבחינת ה-PC, ובכל מקרה - לא אמין.
במאי הסרט- רשף לוי: שום קשר לכותב שורות אלו.
אז מה עושים? הולכים לצפות בסרט כדי להשתכנע שאני צודק (או חלילה - טועה).
אני כידוע לכולם איש תרבות במלוא מובן המילה: הלוא אני מוותיקי הפורום, ומה יותר תרבותי מלהיות פעיל בפורום תרבות עברית?..
נו טוב - אם להכות על חטא - אני לא הולך לתיאטרון, לא לתערוכות, לא עוסק ביצירה תרבותית או אומנותית בעצמי, קראתי מעט מאוד ספרים מאז שהתברכתי במשפחה, ובסרטים אני בקושי צופה.. פאדיחות!
בקיצור- למרות שכלכלית אני מקורב לריקי כהן מחדרה, הרי שמבחינה תרבותית אני כנראה מסעודה משדרות.
מה שלא יהיה- היום צפיתי בסרט הישראלי החדש "לצוד פילים". לא קראתי לפני כן ביקורות כדי שאוכל לכוון לדעת גדולים, ולכן הביקורת להלן אינה משוחדת ואינה מוטה, ולו מפני שאין לי לאן להטות אותה.
הסרט עטור בשחקנים מוכרים לקשישים בגילי: מוני מושונוב, תיקי דיין, שושיק שני, ששון גבאי, יעל אבקסיס, צבי שיסל וכמובן איבגי שבלעדיו לא ניתן להפיק סרט ישראלי בעשורים האחרונים.
במרכז הסרט שני קשישים גסי רוח, סקסיסטיים ואלימים (במובן המשעשע של המילה) שמנסים בשלומיאליות לשדוד בנק - בגלל שלל חשבונות. ההתנהלות שלהם גורמת לי לחשוב שהבמאי רצה ליצור סרט בורקאס חדש: קאלט משעשע\מגוחך שניתן יהיה לצטט אותו ולהתגלגל מצחוק מההומור הרדוד.
המשחק והעלילה אינם אמינים: סרט בא לרוב לספר "סיפור טוב מהחיים", כלומר- סיפור טוב שלא באמת קורה לאיש, אך מורכב מהחומרים המקובלים של מתח, רומנטיקה, טוויסטים בעלילה, הפתעות וכו'; אבל המשחק אמור להיות אמין וההתנהלות של הדמויות הגיונית, וזה לא קורה.
פעם אחת אישה שבעלה מת בעבודה ומוצאת עצמה במצוקה כלכלית - מתמסרת בקלות לבוס שלו; פעם אחרת הקשישים "החביבים" פותרים בעייה חברתית של נער קורבן לאלימות של נער אחר בכך שתוחבים אקדח טעון לפה של הנער האלים, אחות נימפומנית שמטפלת בקשישים השרויים בתרדמת כשאלו שלא - מריירים עליה וכו'.
הבדיחות הסקסיסטיות על אותה אחות היו עוברות טוב בשנות ה-70 העליזות, בסרטים כמו חגיגה בסנוקר, אבל כיום זה לא נראה טוב מבחינת ה-PC, ובכל מקרה - לא אמין.
במאי הסרט- רשף לוי: שום קשר לכותב שורות אלו.
אז מה עושים? הולכים לצפות בסרט כדי להשתכנע שאני צודק (או חלילה - טועה).