שלום אדםbar (תגובה ארוכה)
אני מתנצלת מראש אם היא כבר לא רלוונטית ואת אינך מעוניינת בה. יתכן, שהיא נכתבה כרגע יותר בשבילי, חשוב לי לומר את דעתי בנושא, ואני יותר מאשמח אם היא תעניין או תעזור למישהו. אני אתחיל דווקא מהכותרת שניתנה לך בתפוז.. "נפרדנו כי הוא לא לטעמי. ואז התחלתי להתגעגע" אני מוכרחה להוסיף, את כותבת בצורה שאולי מעט מעודדת את הקוראים לנקוט בעמדה.. את כותבת בצורה קיצונית, דרמטית. מצד שני, יש לך בעיה אמיתית, ואת מוכנה לחשוף את עצמך, במידה מסוימת, כדי להעזר בנו. אני מעריכה אנשים כמוך. לדעתי, אם את אכן חושבת שזה שאת קצת "שיטחית" לדברייך, נוטה לחיצוניות, זה יהיה בסדר אם תשקלי לעבוד על עצמך. במודעות לבד או ע"י עזרה מקצועית. כמו למשל יש סדנאות למודעות עצמית וכו'. אבל, יחד עם זאת, כשאת מחפשת קשר רציני, לטווח ארוך, הקמת משפחה, גם אם את לא מחפשת את האדם הכי חתיך שתוכלי למצוא, כן חשוב לפי דעתי, שתהיה משיכה מסוימת. בוודאי נכון הדבר, כאשר מדובר על קשר לא רציני. צריכה להיות משיכה פיזית מינימלית, לטעמי את אמורה לדעתי להיות מסוגלת להביט בו. מן הסתם אדם שנראה ממש טוב עשוי במידה מסוימת לפתח פחות את החלקים האישיותיים שבו, ואולי אדם שיחסית אליך נראה "פחות טוב", הוא דווקא למד לפתח התנהגות מושכת ולפתח את האישיות, דבר שמושך אותך מאוד. אני יכולה להבין אותך. אבל, גם הוא יכול למצוא מישהי פחות או יותר ברמת משיכה כמוהו, לדעתי. גם אם אינו חתיך כמוך הוא יכול למצוא זוגיות טובה. היופי הוא באמת בעיני המתבונן. ומה איתך? האם היית מוכנה לקחת את הסיכון, לנסות להיות בקשר פחות רדוד ויותר עמוק, עם אדם מושך, לדעתך, באותה המידה כמוך? אני בעצמי פחדנית לא קטנה. יתכן, שכל מה שאני רושמת בכלל לא רלוונטי אליך. אני מודעת לכך. בקרוב אסיים עם קו המחשבה הזה. עוד את כותבת, שהיה לך בסדר שהוא נפרד ממך. בהתחלה. אולי פתאום זה היה לך שונה, שלא נילחמים עלייך, אולי חסר לך החיזור שלו, האיכפתיות, תשומת הלב. זה נעים להיות מחוזרת. אני לא נגד לחזור לקשר, אלא שחשוב שהחזרה תהיה מתוך הסיבות הנכונות, אם את מבינה אותי, ולא רק בגלל געגוע או חוסר יכולת, (תלות), בלעדיו. נקודה נוספת - ההנחה שביופי אין משהו טוב, חוטאת למציאות, לדעתי. אם להיות כנים - כולנו אוהבים יופי. אנחנו מעריכים ונמשכים לדברים יפים (כולל בני אדם). זה חלק מהטבע שלנו. ואולם, מה שיפה בעיני עשוי להיות מכוער בעיני מישהו אחר וניטרלי בעינייך. אבל, זה עדיין לא סותר את העובדה שכולנו אוהבים דברים יפים, ומעריכים יופי ואסתטיקה, מי ברמה גבוהה יותר ומי פחות - אבל איננו עיוורים או אדישים לחלוטין, לסובב אותנו. לדעת לראות מעבר ליופי החיצוני איננו בהכרח סותר את היכולת להבחין ולהעריך אותו. אולי להיפך, אדם שרגיש מספיק כדי להבחין ביופי פנימי, על אחת כמה וכמה ידע להעריך ולראות את הגלוי לעין. אגב, עצם זה שאת מרגישה רגשות שלא הרגשת בעבר, כשלעצמו עדיין לא מוכיח שהם רגשות חיוביים או שליליים מעצם טבעם. יכול להיות שרק הזמן יעזור לך בפרשנות של מה שאת מרגישה. כשזוג מוצא עניין משותף, מקים משפחה, גדל ומתפתח, עם הזמן מתבגרים, וגם מתקמטים... וצריך להתאמץ יותר כדי להגיע לרמת המשיכה שהייתה בתחילת הקשר. כאשר יש משיכה (לא בהכרח "יופי" - משיכה!) בין בני זוג, הרבה יותר קל, באופן יחסי, להחזיר אותה אל מה שהיא הייתה בעבר, מאשר, לנסות לבנות אותה, לראשונה, מאוחר יותר. האם את חוששת לצאת עם הבחור בגלל "מה שיגידו", או שבאמת אין לך כל משיכה פיזית כלפיו? מתוך מה שאת כותבת, (קראתי מספר פעמים), לי זה לא ברור, ואני תוהה, אולי גם לך. כמובן שזכותך שלא להסכים איתי, או אפילו להסכים שיש משהו בדברי ואת עדיין חושבת אחרת. לגיטימי. יותר מזה, מותר לך לבחור בחיים שלך לקחת איזה סיכונים והחלטות שאת רוצה לחוות דברים, ובוודאי שמגיע לך ליהנות ולהיות מאושרת אני לא באמת מכירה אותך, ואני גם לא במצב שלך. את ביקשת דיעה - וקיבלת. זוהי דעתי. רק את יכולה לדעת מה טוב בשבילך ומה חשוב לך ואילו סיכונים את מוכנה ומעוניינת לקחת, בדרך. העצה היחידה שלי, מה שלא תעשי, היא שתנסי להימנע מלפעול מתוך לחץ. הכרת את הבחור מתוך לחץ של חברה.. זה חבל. גם כשעושים דבר שתוצאתו לטוב, כדאי להשתדל שיעשה מתוך המניעים הנכונים. בסופו של דבר, לכולנו יש צדדים שטחיים. לכולנו יש חסרונות. אני לא בעד להתעלם מהם, אלא לנסות להכיר אותם, ולהתמודד איתם. את רושמת שבחרת סופית - אני רוצה להתייחס כרגע ל"סופית" שבמשפט, ולא לבחירה עצמה. יש לדעתי, לא מעט בחירות במהלך החיים שלנו, שעשויות להיות הפיכות בעתיד, באם נרצה. מותר לך להחליט שאת מנסה, ומותר לך להיות בזוגיות, ומותר לך לשנות את דעתך. מותר לך להחליט להתקדם עם הזוגיות הזו יותר ממה שאת מתכננת. את אדם חופשי, המגבלות היחידות שישנן הן המגבלות שאת מאפשרת להן. חישבי מה נכון עבורך, מה שלדעתך יגרום לך לאושר הרב ביותר, בסופו של דבר. ולאחר שתבחרי, לכי על זה, כאשר את שלמה עם ההשלכות, מתוך החלטה ברורה שזו ההעדפה שלך, ויש לה מחיר, שאת שמחה לשלם. למרבה הפלא, גם לחוסר החלטה לפעמים יש מחיר. להיות במודעות זה לא פשוט, אבל, יש גם רגעים יפים. בהצלחה
הייתי אומרת לך שהראייה הזאת פוגעת ביכולת השיפוט שלך של מה טוב לך ומה את רוצה. בשבילך כל אחד שהוא לא דוגמן הוא מכוער (וזה בסדר להרגיש כך! זה קושי שלך עם עצמך), כל אחד שיש איתו חיבור אישיותי הוא נסיך החלומות, = המציאות לא עובדת כך. תתחברי לגווני האפור בחיים, אולי אז תהיי פחות מבולבלת, ותתחברי למה את רוצה באמת. כרגע את מבולבלת מדי בשביל להיות סגורה על עצמך.
בשביל מה לעזאזל את חייבת כבר עכשיו בשלב כל כך מוקדם להגדיר את הקשר שלך איתו? הולך לזוגיות, או אולי חתונה, או אולי ככה ואולי ככה. "ועד שאני לא מגדירה וקובעת לאן זה הולך אני מתפוצצת מבפנים, וקשה לי להיפגש איתו." אני לא יודע למה זה ככה, אבל כמעט כל הנשים חושבות ככה. כבר מהדייט הראשון הן חייבות להגדיר לאן ה-"הקשר" יעני הזה הולך ולאן מתקדם. מה זה פאקינג משנה?!?!? אסור פשוט להיפגש עם בן אדם שכיף איתו ולהינות מהחברה אחד של השנייה? אסור?! את באמת חייבת להדביק לזה הגדרה מפגרת שתהרוס את כל הכיף?? הנה הפתרון שלי לסיטואציה שלך. תפסיקי כבר להטריד את עצמך עם הגדרות חסרות כל חשיבות של "אני לא בטוחה אם אני רוצה שהקשר יתפתח ל-X או ל-Y כי הוא מכוער ונמוך" כיף לך איתו? יש לכם חיבור ריגשי עמוק? יופי, תמשיכו להיפגש, תמשיכו להכיר, תהני איתו, תדברי איתו, תשכבי איתו, תעשו כיף!! חיים פעם אחת. ואם זה לא מתפתח לזוגיות או כל דבר אחר שאתם רוצים...אז לא נורא, תעברו הלאה. לפחות תעברו הלאה עם תחושה שניצלתם את הקשר שלכם הכי טוב שאפשר ושנהניתם כמה שאפשר. אה ועוד דבר אחד, אם באמת באמת לא היית רוצה אותו, לא היית טורחת לכתוב כל כך הרבה על למה את כן רוצה אותו.