את יודעת...מניסיון אישי...
הכרתי כמה בחורים שנראים פחות או יותר כמו דוגמני תחתונים... גובה 188, עיניים כחולות, גוף של אל יווני...אבל בלי הרבה שכל, או עם אינטלגנציה רגשית של שטיח. עפ"י אמות המידה של החברה אני נראה לא רע בכלל ומחוזר לא מעט. ואז פגשתי בחור בגובה 169, לא נסיך הגאות והשפל עפ"י מה שהחברה מחשיבה ל"חתיך הורס", בלי הריבועים בבטן ובלי חיוך קולגייט, מעט חסר בטחון לפרקים ולמי שלא מכיר אותו הוא עלול אפילו להיראות מעט משונה. אבל בחור עם הלב הכי גדול שיצא להיתקל בו, עם שכל וחדות, אינטלגנציה ריגשית לא נורמלית, וכשמקלפים שכבה או שתיים, מגלים בטחון עצמי מדהים יחד עם המון ענווה. לפני זמן רב הגעתי למסקנה שאידיאל הוא משהו מאוד לא מציאותי, והאמת היא שגם די משעמם...מעבר לכך שהסיכוי למצוא אותו הוא כמעט אפסי. אידיאל הוא השקפה ונקודת מבט, ועל אלה אפשר לעבוד ולעצב. בפעם הראשונה שנפגשנו, לא ממש ידעתי מה יצא מזה...אבל באתי עם ראש פתוח, כי מראש מאסתי בהתעסקות במראה חיצוני, באתי ממקום שבעבור אנשים רבים מראה חיצוני הוא הכל. הבנתי פתאום שאני דווקא ממש נמשך, הוא הפך להיות האידיאל מבחינתי. הגובה שלו הוא יתרון, אני 188 והוא 169, זה אומר שיש יותר ממני לחבק אותו. ואולי אין לו חיוך קולגייט, אבל יש לו חיוך ממזרי שפשוט ממיס אותי כל פעם מחדש, ואין לו ריבועים, אבל הוא גברבר אמיתי. אני מקבל אותו כמו שהוא, ולא מחפש את החסרונות, כי מבחינתי הם יתרונות ויש בו את הדברים שאני אוהב. הוא אגב בחור מצליח במקצועו ומאוד מוערך ע"י הסביבה שלו. יש לו המון חברים והאמת היא שהוא דווקא די מחוזר. אגב, אין לי בעיה עם הישירות שלך, אני לרוב אדם מאוד ישיר ולא תמיד בורר את המילים שלי, מה שכן, אני יודע שאם הייתי מתאר את הבחור שאני פגשתי באותו אופן, הייתי מרגיש רע מאוד על שבפניו אני מתחבק ומנשק ומאחורי גבו מכנה אותו בשמות... אני לא שופט..רק מציע נקודת מבט. בהצלחה לשניכם!