לצאת מהארון

[sma12300]

לצאת מהארון

איך הכי כדאי לדעתכם לצאת מהארון?

לפני מספר ימים התיישבתי וכתבתי מכתב יציאה מהארון ארוך למדי. מילאתי שני עמודים שבהם הסברתי הכל. חשבתי לשלוח אותו להורים שלי במהלך השבוע כשאני נמצא רחוק מהבית, באוניברסיטה...חשבתי שהכי טוב שהם יקראו את המכתב (הוא גם דיי מרגיש ואני בטוח שיעורר אמפתיה) כשאני לא לידם, יותר נכון אני לא רוצה להימצא לידם....
אבל, פתאום חשבתי - האם זה הוגן כלפיהם? האם זו בשורה שאפשר פשוט לשלוח במכתב? אולי דבר כזה עדיף לעשות פנים מול פנים...אולי דבר כזה אפילו חייב להיעשות פנים מול פנים...

מה אתם חושבים?

 

[ברבוריאן]

תשלח לכולם SMS

מה השיקולים שלך לעשות מזה ענין כל כך גדול ודרמתי ?

 

[sma12300]

זה לא שאני רוצה שזה יהיה דרמטי

אני ממש לא רוצה שזה יהיה דרמטי, הלוואי וזה היה יכול להפטר בזריקת "אני הומו" לחלל האוויר וגמרנו...
העניין הוא שלמרות שאני בן 24 ומעולם מעולם לא הייתה לי חברה ולמרות שהם יודעים שאף פעם לא הייתה לי חברה אני עדיין לא בטוח בזה שהם כבר מנחשים או מעריכים שאני הומו ולכן אני חושש שאם יש מצב שהבשורה הזאת היא לא כזאת צפויה עבורם אז זה מצריך יציאה "מסודרת" נקרא לזה כך, או "דרמטית" במילותיך...

 

[ברבוריאן]

אם כך, אז לדעתי מכתב זה תקשורת קצת יותר מרוחקת ולא אינטרקטיבית, ויש חשיבות שתספר כשאתה נוכח ומיישיר מבט, ועונה על שאלות, ומנחם, ובעיקר מכיל אותם כמו שאתה מצפה שיכילו אותך

 

[פה להגיב להודעה זו]

לא מבין אותך...

הפורום הזה מיועד לתת תמיכה ועזרה לאנשים, לא לתסכל אותם עוד יותר, ועוד לתסכל אותם על כך שהם מתוסכלים ומבולבלים.

תעשה טובה אחי,
תבין דבר, לא כל בני האדם דומים, ולא כל מה שקל לאחד, קל לשני,
ולא כל מה שקשה לאחד, קשה לשני.
יש דברים שאתה תעשה אותם בקלות, ולאחרים הוא יהיה גיהנום,
וכן להפך.
הידיעה וההפנמה (והישום!) של הדבר הזה, נקרא סובלנות.

לא יודע כמה בא לך לשמוע על המושג הזה, אבל הוא קיים,
ואני לא חושב שבראש מעייניך להזהר לא לצער אחרים.
בכל אופן,

יש אנשים מופנמים, וביישנים, ויש פתוחים ומוחצנים. למופנמים קשה יותר לספר על עצם היותם הומואים וכו', יתכן שבגלל זה קשה לכותב ההודעה.

מקווה שתיקח את הדברים כביקורת בונה, כי אין לי כוונה לפגוע או לריב,
אבל זה די מצער אותי שבן אדם בא לבקשה עצה, ומתנהגים אליו... כך או אחרת..

 

[ברבוריאן]

 

[פה להגיב להודעה זו]

חחחחחח מה שכן, אתה משעשע

 

[ירושלמי16]

זה מאוד תלוי בך

קודם כל- כל הכבוד! אני מאוד תומך בהחלטה לצאת!

עכשיו, אני חושב שתעשה מה שהכי נוח לך, והדרך שהכי קלה לך, בעיקר כי, למרות שזה מאכזב לשמוע, זה לא כל כך משנה. הרי צפויים לכם עוד חיים שלמים לחיות עם הידיעה הזאת. הדרך שבה תספר יכולה להיות מוצלחת יותר או פחות אבל היא כלום לעומת כל הזמן שעוד יבוא אחר כך.

ועוד משהו שכדאי שתהיה מוכן אליו: לא משנה אם הם נאורים, מקבלים ותומכים, צפוייה עוד התמודדות ארוכה גם אחרי שתספר להם. סביר להניח שלא באמת תפתחו את כל הנושאים ויעבור קצת זמן עד שתרגיו שאפשר לדבר על הנושא.

מצד אחד אני חושב שמאוד כדאי לספר להורים באופן אישי, אני חושב שהם הרוויחו את זה ביושר, את הזכות לשמוע את זה ממך ולא לקרוא במכתב. כן, אני יודע, "אמא, אבא, יש לי משהו לספר לכם" זה נורא נדוש ומביך. אבל זאת האופציה הכי הגיונית. מצד שני, אם מכתב אומר לעשות את זה עכשיו, ולספר אומר לחכות שנים בשביל למצוא את האומץ, אני אומר לך על מכתב. השיחה תגיע בהמשך.

ושוב- המון בהצלחה וכל הכבוד!

 

[sma12300]

קודם כל

תודה רבה על תמיכה - תודה!

אני גם חושב שהם הרוויחו את זה ביושר שאני אספר להם פנים מול פנים, לכן החלטתי בסופו של דבר לא לשלוח להם את המכתב, ייתכן ואעשה בו שימוש רק אחרי שאומר להם זאת בעצמי, אניח להם את זה כחומר נוסף לקריאה...

אני גמרתי אומר לצאת מהארון בתקופה הקרובה, זה בהחלט יקרה בקרוב ממש, אני לא יכול להתחייב על יום ושעה אבל בקרוב ממש, זה פשוט בוער בי בזמן האחרון, אני מרגיש שזה ממש רוצה לצאת ממני החוצה... לכן אני חושב, כמו שאמרתי, שאפשר באמת לוותר כרגע על שליחת המכתב....אני רק מקווה שאני אגיד להם זה כמה שיותר מהר...

אגב, תוכל להרחיב קצת יותר מה לדעתך יקרה אחרי שאני אספר להם, אמרת משהו על זה שלא משנה כמה הם נאורים וכו'...מעניין אותי לדעת לקראת מה אני הולך...

תודה

 

[ירושלמי16]

בכיף.

לא שעשיתי דוקטורט בזה, אבל מנסיון שלי עם אנשים שונים ושל חברים שלי אז...

מה יקרה? במקרה הטוב - לא הרבה. אני יוצא מנקודת הנחה שבסופו של דבר הם פחות או יותר בסדר עם זה, כלומר שלא יהיו צעקות, איומים וכאלה. גם כי אני ממש מקווה בשבילך, וגם כי זה מצב שאני ממש לא מכיר ואין לי מושג מה להגיד עליו. כנראה יהיו כמה שאלות באנליות ("יש לך חבר?" "כמה זמן אתה יודע?") אבל הדברים שאתה באמת רוצה להגיד והם באמת רוצים לשאול, עוד יישארו באוויר.

ואז הנושא יהפוך ל"טאבו". לא ידברו עליו. לא ממש תדעו איך לגשת אליו כי הוא חדש. מדי פעם מישהו יזרוק משהו כדי להוכיח שהוא מתייחס לזה וזה ירגיש מאוד לא נוח, והשיחה מהר מאוד תעבור נושא. אבל עם הזמן זה יעבור. ואז מתישהו תבוא שיחה נורמאלית יותר. אולי אתה תגיד, אולי הם.

אצלי יום אחד אמא שלי מצאה פתק של בדיקת איידס שעשיתי. והיא שאלה, אבל לא רק על זה. היא אמרה שהיא לא יודעת מה לעשות עם זה, שהיא לא יודעת איך לגשת לזה. שהיא לא יודעת אם אני רוצה שהיא תשאל אותי על דברים כאלה, אם אני רוצה לספר לה על חברים שלי, אם אני רוצה שהיא תבוא איתי למצעד הגאווה. באמת הוציאה הכל. וגם אני הוצאתי. רק אז הבנתי שהתמודדות שלה עם זה הייתה לא פחות קשה משלי.

עד היום זה עוד קצת "נושא מסוכן", אבל בגדול זה בסדר. אנחנו מדברים על זה בכיף וכמעט בנוחות (אפילו הראתי פעם לאמא איפה בפרופיל פייסבוק כדאי לחטט כדי לבדוק אם מישהו הומו). אבל זה לקח זמן (יותר מחצי שנה). וזה בסדר. אבל בגלל זה כדאי להתחיל עם זה כמה שיותר מוקדם (מהרגע שמוכנים, כמובן), כי זו רק ההתחלה, ומשם יש עוד דרך ארוכה.

 

[מבקרת פנימית]

אל תניח מראש שאתה חייב לברוח

תראה, זה מאוד תלוי במערכת היחסים ביניכם, אז אין תשובה אחת שמתאימה לכולם.
ובכל זאת, הנה מה שאני חושבת שיכול לעבוד.
תן להם את המכתב שטרחת וכתבת, אבל עשה זאת במהלך סוף השבוע, כשאתה חוזר הביתה. אתה יכול לתת להם את המכתב וללכת לחבר או משהו כזה, אבל לחזור אחרי כמה שעות.
למה אני מציעה זאת?
מצד אחד זה ייתן לך את האפשרות לא להיות שם ברגעים שעשויים להיות הקשים ביותר של הגילוי. מצד שני, אתה כן מאפשר להורים שלך שיחה אמתית איתך. ברגעים הראשונים הם עלולים להיות בהלם, לכעוס, לבכות. אלו תגובות שאני אישית חושבת שאינן במקום, אבל הניסיון מעיד על כך שזה טבעי. באותם רגעים ראשונים אולי עדיף לך לא לחזות בתגובות האלו.
אבל אחר כך אתה לא יכול להשאיר את ההורים שלך לבד להתמודד עם הידיעה, ועם השאלות שעשויות להיות להם. הריחוק עלול להגביר את החשדנות או הכעס. הקירבה עשויה לרכך אותם. אחד הדברים שעשויים להפחיד אותם הוא שאתה "לא הילד שגידלנו". כלומר, אם אתה הומו, והם לא הבחינו בכך מעולם, הם עלולים להסיק מכך שאתה גם בטח ______ (השלם את החסר על פי החששות שלהם). דווקא אם תהיה שם תוכל להראות להם שזה שאתה הומו לא אומר שאתה עכשיו מגשים את כל הפחדים שלהם. ליהפך. אתה עדיין הבן האהוב שלהם.

מצד שני, אולי אני אופטימית. התגובות שונות מאוד ממשפחה למשפחה, ואי אפשר אף פעם לדעת מראש מה תהיה התגובה.
לכן אני מציעה לך להכין תוכנית גיבוי. כן, לעשות זאת ביום ששי, כך שתוכל להיות איתם בבית ולדבר איתם. אבל להכין לך חבר או קרוב משפחה אחר שתוכל לישון אצלו במקרה שהדברים יתפוצצו.

בהצלחה

.

 

[sma12300]

תודה

זו באמת עשויה להיות דרך נוחה יותר לעשות זאת...תודה!

 

[sma12300]

עוד שאלה קשורה

האם לספר לאמא ואבא בו זמנית או קודם לאחד מהם....

אישית אני חושב שאני ארגיש נוח יותר לספר קודם לאמא שלי, אני בטוח גם שהיא תקבל את זה טוב יותר...הקשר שלי עם אמא שלי הוא מאוד קרוב וחם (ככה זה mummy's boy)
אני לא יודע איך אבא שלי יקבל את זה אבל אני חושש שהוא ייעלב או ייפגע אם אני אספר קודם לאמא שלי (ככה זה בהרבה דברים אחרים שאני מספר קודם לאמא) אבל בעניין הזה באמת יהיה לי נוח יותר להגיד קודם לאמא (נראה לי שככה זה אצל כולם, לא?)

מה דעתכם? לספר קודם לאמא כדי להקל עליי או להתמודד עם זה ולספר גם לאבא באותה הזדמנות?

 

[ירושלמי16]

זה כבר קצת יותר קשה...

אני לא יודע אם יש הרבה מה להוסיף מעבר לשיקולים שתיארת, ואני מניח שאף אחד לא יודע לתת לזה תשובה יותר טוב ממך.

דעתי-
אתה מכיר את אבא שלך מספיק טוב בשביל לדעת איך הוא מגיב. אם אתה חושב שבאמת תצטרך להרגיע אותו- ספר לאמא קודם, שתהיה שם לתמוך בך. אבל אם אתה חושב שתוכל להמודד עם זה וזה רק עניין של נוחות - אז תעשה את המאמץ ותספר לשניהם ביחד. בשבילו.

 

[sma12300]

תודה עזרת לי מאוד

 

[יוני יוני היחיד]

אני גם עשיתי את זה במכתב כשהייתי בן 17

כיום אני בן 23.
לפי דעתי האישית בלבד, יש אנשים שמכתב זו האופציה הטובה ביותר עבורם.
אני ידעתי שלדבר עם ההורים שלי פיזית ולומר להם מילולית שאני הומו + הסברים ולענות להם על שאלות, זה משהו שיהיה קשה עבורי ואני בטח אגמגם ולא אסביר את עצמי כמו שצריך ואדלג על כל מיני דברים שחשוב לי לומר להם מעבר ל"אני הומו."

לכן, כתבתי מכתב בן עמוד אחד, תמציתי ולא חופר, שבו שקלתי היטב כל מילה ומילה שכתבתי. ניסחתי את המכתב בצורה שתשדר את מה שאני רוצה בדיוק, שההורים יקחו לתשומת ליבם ושיבינו מה שאני רוצה שיבינו. וזה נורא קשה לעשות את זה , מישום שבטקסט כתוב אתה איכשהו מאבד את השליטה של טונציה ושפת גוף שיש בשיחות מילוליות.
אבל עשיתי את זה.
וזה היה קל.
אם זה עבד?
לא נרחיב על זה... זה כבר ההורים שלי שקצת בעייתים

אבל כיום הכל בסדר... וזה מה שחשוב.

בהצלחה

יוני

 

[ItsikH]

אני מכיר מישהו שההורים שלו שלחו לו מכתב מקסים, וחסכו ממנו את היציאה מהארון.

 

[נ ע ל]

זה נשמע לי כל כך מביך

 

[ItsikH]

הרבה יותר ממה שנדמה לך וכבר סיפרתי את זה פעם - לפני עידן אטרף השתמשו בתיבות דואר, הם זיהו מודעה שלו במקומון ושלחו לו לשם - תאר לעצמך שההורים שלך מזהים אותך באטרף ושולחים לך הודעה כזאת.

 

[ברבוריאן]

אצלי השתמשו ביונת דאר שהיתה מאוד טעימה