לצאת או להתגרש?

[נ ש מ ה טועה]

לצאת או להתגרש?

היי, השאלה הזו מופנה יותר לאלו שכבר הספיקו להתגרש, אך לאו דווקא.... מבחינתי, הגעתי למסקנה שבבוא העת כדי לחיות את חיי בחופשיות אני לא רוצה ולא אוכל גם להמשיך את הקשר עם אשתי, וזמן רב אני מתלבט בשאלה - מאיזו עמדה קל יותר וכדאי יותר להגיע לגירושים, קודם לעזוב את הדת בצורה רשמית ואז ללכת לרבנות או קודם להיפרד? אשמח לעצתכם..

 

[habeas corpus]

קודם להיפרד.

אם תעזוב את הדת קודם, תגלה שאישתך חיה עם זה יפה מאוד , ולא רואה בזה עילה לגירושין . ואז תיאלץ למצוא סיבה אחרת להתגרש.

 

[נ ש מ ה טועה]

אשתי לא תחיה עם זה יפה מאוד

וסביר להניח שזה לכעצמו יהיה עילה לגירושים. אשתי, היא לא אשה עדינה וביישנית, אלא "עסקנית" ו"דעתנית" על כל דבר כמעט. המחשבה שלי הייתה שאם אני עוזב את הדת קודם, לה יהיה טיעון חזק יותר בבית הדין נגדי - מה שעלול גם לפגוע בכמה מזכויותיי (למשל בנושא הילד...) בטענה של "כל המשנה..." וכו' מאיידך, כמה זמן אפשר לחיות חיי אונס בגלוי וחיי חופש בסתר?

 

[habeas corpus]

נו? אז גם זו סיבה טובה להיפרד קודם. לא?

לא אתווכח לגבי אשתך. אבל הרבה פעמים דווקא על הקרובים לנו אנו נוטים לפרש את דעתם באופן שגוי . ולכן, גם בגלל הסיבה שאתה אמרת (שאם תעזוב את הדת ואז תתגרש אז זה יפגע בזכויותיך), וגם בגלל הסיבה שאני אמרתי , עדיף קודם להתגרש, ורק אח"כ לצאת בשאלה. והנה עוד סיבה תומכת בגירושין קודם - לא אפול מהכסא אם למחרת כניסת הגירושין לתוקף , פתאום כבר לא יבער לך כל כך לצאת בשאלה.

 

[נ ש מ ה טועה]

חותם על המשפט האחרון שלך

שהרי היציאה בשאלה כבר תהיה בגדר: "פת מונחת בסלו".... בכל מקרה קיוותי שאוכל לחיות חיי חופש לפני שאצטרך לאכול את מרורי הגירושים, אך כנראה שאי אפשר להנות מ2 העולמות גם יחד... אבל לפחות חיזקת בי את התחושה שעלי להסתיר הכל מאשתי וממשפחתי לעת עתה...

 

[sec op]

חיי חופש? אל תבנה על זה כל כך הרבה...

גם אם תצא מהדת, עדיין תצטרך לעבוד, תצטרך לפרנס את ילדיך וכו', יש תמיד מחוייבויות. ואם תתגרש במובנים מסויימים דוקא החופש יצטמצם.

 

[נ ש מ ה טועה]

תמצת במשפט אחד

את 2 צידי הדילמה.... ועכשיו לשיטתך, אתה גם חופש שכדאי קודם להתגרש?

 

[sec op]

מה שהתכוונתי הוא

שהדילמה שלך סובלת מהטיות. אתה מדמיין לך שאם תשנה דרך חיים תחיה בחופש ו'תגיע לגן עדן'. ועל זה כבר רשמתי לך בעבר, שזה נראה כאילו הרצון שלך לצאת מהדת זה בשביל החופש ולא שהתברר לך שאין סיבה להיות דתי. אתה צריך לשאול את עצמך קודם כל, האם יש סיבה ממשית להיות דתי (ולא סיבה צדדית כמו נוח לי עם אשתי והסביבה). רק אחרי שתענה לך על זה, תוכל לעבור לשלב הבא, מה כדאי לעשות קודם.

 

[חייםבזרם]

תגלה שאפשר לחיות כך הרבה זמן

הדבר הראשון באמת שאתה צריך לעשות הוא להתייעץ עם מי שמבין בדבר, ובאופן כללי רצוי שתתיחס לתגובות של מי שיש לו נסיון וידע במקרים כאלו יותר מאשר לתגובות אחרות.

 

[סוג ב]

אל תהיה כל כך בטוח

היה לנו כבר חבר פורום שהיה בטוח שאשתו לא תחיה עם כופר בחיים. כמה שהוא טעה.. הם חיים (באושר) עד עצם היום הזה.

 

[נ ש מ ה טועה]

אוקיי.....

במקרה שלי אני נוטה לחלוק עלייך, כי זרקתי איזו הערה לאשתי והבנתי שמעשה אנטי-דתי מוצהר הולך להתקבל בצורה קשה מאוד (למרות שהיא גם חפיפניקית, אבל לא מאידיאולוגיה ובתחומים פחות מהותיים) בכל מקרה, זה לא כ"כ משנה כי מצב הזוגיות שלנו לא מתחיל ונגמר בנושא הדתי...

 

[rachel437]

לפי תגובתך

נראה שאתה מכיר את אשתו יותר טוב ממנו. זה כבר עילה לגרושין.

 

[Marie Curie]

../images/Emo6.gif

 

[שתיים ורבע]

ברור שקודם להתגרש

ורק אחר כך לעזוב את הדת. אלא אם כן אתה לא רוצה להכיר את ילדיך. לצערי אני מכירה אב שיצא בשאלה לפני שהתגרש וכבר קרוב לעשור הוא לא רואה את ילדיו (לא מרצונו) בכל מיקרה אני ממליצה לך לא לעשות שום צעד דרסטי בלי להתייעץ עם מי שמבין בדבר. בהצלחה!

 

[נ ש מ ה טועה]

אני באמת מחפש את "ההוא שמבין בדבר".....

הבעיה שאין כל כך עם מי להתייעץ בשאלות כאלו...... הרב? הורים? חברים בישיבה? שכנים? אפילו ליועץ נישואים לא ניתן להציג שאלה כזאת..... חשבתי שאוכל לשמוע מנסיונם של חברי הפורום שעברו כבר את החוויה, בכל מקרה מתגובתכם בינתיים מתחזקת אצלי ההנחה שעלי קודם להיפרד ואחר כך לצאת, אני רק צריך לקבל כוחות לשרוד את התקופה הזו עד שאוכל ללכת לבין הדין...

 

[חייםבזרם]

../images/Emo30.gif

 

[שתיים ורבע]

באתי לכתוב

ששלחתי לך במסר את הפרטים של אותו אחד... לבינתיים ראיתי שכבר הגבת לי על זה. בהצלחה.

 

[נ ש מ ה טועה]

תודה רבה לשניכם! (וגם לכל שאר התומכים)

נתתם לי קצה חוט..... וגם אני ביני לבין עצמי חשבתי שככה עדיף...... הבעיה הגדולה (נדמה לי שכבר כתבתי את זה אבל בכל זאת...) שב3 שנים הראשונות של הנישואים אני עבדתי כדי שאשתי תוכל ללמוד וכשהיא סיימה התחלפנו בתפקידים והיא עובדת כדי שאני אלמד, דא אקא שנותרו לי עוד שנתיים רק לסיים את התואר הראשון.... מעבר לכך, היות ואני מצטיין בלימודים ובעל הממוצע הגבוה ביותר בחוג, גם במשפחה, גם בלימודים ולמען האמת - גם האישה, רוצים שאמשיך לתארים מתקדמים.. הרצון הזה התחזק בי כאשר נודע לי שעם התואר הראשון שלי לא יהיה לי הרבה מה לעשות בשוק... כך שעכשיו הדילמה שלי אולי יותר מובנת: אני לא דתי בנפש פנימה, אבל אני חי בחברה דתית, כדי לצאת כפי שהצעתם עלי קודם להתגרש - אם אתגרש עכשיו, יחד עם המחיר הכלכלי והנפשי שאצטרך לשלם, כנראה אני אצטרך גם לתת גט ללימודים שדורשים ממני זמן רב שלא יהיה לי (מעבר לצורך הכלכלי שהלימודים דורשים).... מאיידך, האם זה סביר לחיות בזוגיות לא מוצלחת ובעולם דתי לא תואם לפחות עוד שנתיים (אם לא יותר) כדי לדחות את מועד הפירעון שידרוש ממני המהלך?

 

[moshe010]

בודאי קודם להתגרדש

כף בשעת הגירושין תזכה לפחות לקצת תמיכה מהחברה ומההורים ומהסביבה וכמובן יהיה לך הסדרי מזונות והסדרי ראיה יותר הוגנים בהצלחה