לא יודע
מסכים איתך, בשביל ללחוות את אלוהים צריך להזדהות לחלוטין גם עם צורות חיים "נחותות" מחיידק, למעשה גם עם דברים שאינם חיים בכלל ( מה שאולי מסביר למה להרבה אוטיסטים יש נטייה לפתח יחס רגשי למה שנחשב כדומם )
אנשים הורגים בשם אלוהים כי הם מזהים ומזדהים איתו כגבוה וכשולט וכסמכותי וכמחליט, כהורה, שלמען חסדיו הם יהרגו כל מה שזז, אלא שאלוהים אינו הורה אלא התבונה שמצויה בכל
מי שמזדהה עם הכל, עד תום, גם לא מזדהה עם כלום, מה שגם מסביר את סוג האמפטיה שנתפשת כחוסר אמפטיה מוחלט אצל אוטיסטים, וגם את התנועה המאוד מטלטלת שגם חוקרים לא מיומנים זיהו אותה מזמן, בין זהות אבסולוטית להזדהות מלאה.
רק כשסיימתי לקרוא את הפיסקה שכתבתי כתגובה על הכותרת קראתי את 2 השורות האחרונות שלך ומסתבר שאנחנו מסכימים
אלא שאני סבור שאפשר לתפוש ולתאר את המציאות, את אלוהים, את האהבה בשלמות
ואין ספק שנעשתה עד היום המון עבודה מרשימה בתחום זה
מה שקורה, גם כתוצאה מכך, ומתבטא גם באוטיזם בצורה ניכרת, זה שההפרדה בין מדע לאמונה, בין סובייקט לאובייקט, בין נשוא המחקר לחוקר, בין רגש לאינטלקט, כנראה שמיצתה את עצמה, אגב, כצפוי וכפי שתמיד קרה, ויקרה, כך שהלחץ להגדיר הפרדה, וחיבור אחר, הולך ומצטבר, עד שיפקע.
בגלל זה ממש לא בוער לי לבטל את קיומו של האל או את האפשרות של תכנון תבוני
חושב שביטול כזה גם לא הולם לגישה מדעית
גם דרווין לא ביטל את הדברים האלה
מה שצריך לעשות זה להעריך מחדש את הדרך שבה אנחנו מגדירים את הדברים האלה
להשתנות ולשנות באמת
מהיסוד
כתמיד